חודש סיון הוא השם הבבלי של החודש השלישי, הנספר מניסן. מזלו הוא תאומים, המסמל את משה ואהרן. שנתנו את התורה לישראל בחודש זה. ראש חודש סיון הוא יום אחד בלבד, מכיוון שחודש אייר שלפניו לעולם חסר; חודש סיון עצמו לעולם מלא, בן שלושים יום.
ב"חודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים", ביום זה - שהוא ראש חודש סיון - באו ישראל למדבר סיני והיו מוכנים לקבלת התורה. החודש השלישי קשור במספרו גם לנתינת "תורה משולשת" (תורה, נביאים, כתובים) ל"עם משולש" (כהנים, לויים, ישראלים), על ידי "המשולש" משה (שלישי לבטן אמו), ביום השלישי ובחודש השלישי.
החניה במדבר סיני, עליה נאמר "ויחן שם ישראל נגד ההר", היתה חניה יוצאת דופן. לשון היחיד "ויחן" רומז שהחניה היתה "כאיש אחד בלב אחד", בניגוד לשאר החניות שהיו בתרעומת ובמחלוקת.
כדי לזכות לקבלת התורה, ישראל חייבים להיות באהבה, אחוה, שלום וריעות. הדבר נמשל לכך שאין נישואין אלא בשלום ואהבה, והתורה כ"מאורסה" (אל תקרי "מורשה" אלא "מאורסה").
דוגמה נוספת להתקשרות וברית בחדש השלישי היא התאספות המלך אסא וכל יהודה, בנימין והגרים בירושלים בחדש השלישי, וכריתת ברית לדרוש את ה' בכל לבם ונפשם. יום ראש חודש סיון מוכן במיוחד לשלום ולאחדות בין איש לרעהו, ולכריתת ברית שלום ואהבה בין ישראל לאביהם שבשמים.
ימי חודש סיון בהלכה
י"ב הימים הראשונים של חודש סיון נשתנו לעילוי משאר ימי החודש ויש בהם קדושה קצת.
היום הראשון הוא ראש חודש. ארבעת הימים שבין ראש חודש לשבועות שימשו את משה בהכנת העם לקבלת התורה. ביום הששי בו חל חג השבועות, ובחוץ לארץ גם בשביעי. היום השביעי בסיון מכונה "יום טבוח", שבו היו מקריבים קרבנות עולת הראייה כששבועות חל בשבת. עוד חמשה ימים (עד הי"ב) שימשו להשלמת קרבנות ראייה שלא הוקרבו בחג, שיש להם תשלומים כל שבעה ימים. לפיכך, ימים אלה (עד הי"ב) מקודשים יותר משאר ימי החודש.
מנהגים בימים אלה (עד הי"ב בסיון): אין אומרים תחנון בתפלה. אין אומרים "יהי רצון" שאחרי קריאת התורה. אין מזכירין נשמות. אין מתענים בהם, אפילו לא תענית "יארצייט". מותר להתענות תענית חלום, וכן חתן מתענה ביום חופתו. מנהג זה נהוג בארץ ישראל עד הי"ב בסיון. בחוץ לארץ, המנהג שלא להתענות ושלא לומר תחנון הוא רק עד אחרי אסרו חג, ביום השמיני לחודש, מכיוון שהשישי והשביעי שם הם ימי חג.
0 תגובות