הרב חיים רחמים יוסף פרנקו (החרי"ף) נולד ברודוס שביוון בשנת ה'תקצ"ה. בילדותו התחנך אצל רבני האי, ובהמשך אסף כספים בקהילות יהדות בולגריה למען שיקום בית הכנסת ברודוס.
בשנת ה'תרכ"ח עלה הרב פרנקו לארץ ישראל והתיישב בירושלים. עם בואו, מונה לשמש כחבר בית דין בבית דינו של הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר (ה"ישא ברכה").
זמן קצר לאחר מכן, כאשר העדה הספרדית בירושלים נאלצה למכור חצר גדולה ליד בתי הכנסת, הציע הרב לצאת כשליח דרבנן (שד"ר) מטעם הכולל הספרדי כדי לגאול את החצר. בשנת ה'תרל"ג (1873) יצא לשליחות לטורקיה ולאוסטריה, ובזכותו הקהילה רכשה מחדש את החצר.
בשנת ה'תרל"ח (1878), התמנה הרב פרנקו לרבה של העדה הספרדית בחברון, תפקיד אותו קיבל לאחר פטירתו של רבי אליהו מני. הרב פרנקו נודע כמחלוצי היציאה מחוץ לחומות הרובע היהודי בחברון.
צעד זה נועד לגרור אחריו את שאר בני הקהילה, והנה היישוב היהודי פרץ אל מעבר לגבולותיו המסורתיים, ואזורים כ'שללי' ו'קזאזין' הפכו בהדרגה לאזור יהודי מובהק.
כמו כן, ייסד הרב פרנקו את בית החולים הראשון בחברון, שנקרא 'חסד לאברהם' (על שם הרב אברהם אזולאי), המוכר כיום כבית הדסה. לצורך מימון בית החולים, נסע מאוחר יותר להודו ולבגדד למגבית חירום ושב עם תרומות נכבדות, כולל ממשפחת ששון. בין חיבוריו החשובים נמנה שו"ת 'שערי רחמים', וכן 'ויצבור יוסף', 'מידת הרחמים', 'יוסף חי' ו'אות רחמים'.
החרי"ף והמפגש הבלתי שגרתי עם הקיסר
במהלך נדודיו בארצות אירופה לגיוס כספים, הגיע הרב חיים רחמים יוסף פרנקו לווינה, שהייתה עיר הבירה של האימפריה האוסטרו-הונגרית. בוקר אחד מצא עצמו הרב מול ארמונו המפואר של הקיסר פרנץ יוזף. הוא עצר להתבונן בגן היפהפה שלפני הארמון ובגילופים ובכרכובים המסוגננים.
בעודו עומד לפני השער הראשי, יצאו לקראתו שומרי המלך. בראותם את דמותו המרשימה ובלבושו המזרחי ההדור, הסיקו השומרים שהוא קרוא אל אחד משרי הממלכה, ופתחו לפניו את שערי החצר. בעל ה'שערי רחמים' נענה להזמנתם, הניף לאות תודה את מקל הכסף אשר בידו, וצעד פנימה. לאחר סיור קצר, התיישב הרב על חומת אבן נמוכה מתחת לחלון חדרו של הקיסר.והכין לעצמו סיגריה.
באותה שעה עמד הקיסר בחלון מעליו, עקב בהשתאות אחר הדמות ההדורה בתלבושתה המיוחדת, והחליט לרדת בעצמו לגן כדי לתהות על קנקנו של האורח.
"שלום לך, אדון," פנה הקיסר בהתעניינות, "מהיכן מר ומה מעשיו כאן?". הרב השיב בפשטות: "ברכה ושלום. היש לך אש להצית את הסיגריה?".
פשטותו ותמימותו של הרב פרנקו ריתקו את פרנץ יוזף, והוא ביקש ממנו להיכנס לארמונו. באותו רגע שנודע לרב עם מי הוא משוחח, נעמד במקומו, היטיב את מצנפתו, אזר את חגורתו, ובקול נרגש ברך "שחלק מכבודו לבשר ודם", כשהוא מעתיר ברכות לשלום המלך והמדינה. הפגישה הלא-רשמית התארכה, והידידות ביניהם התעצמה עד כדי כך שבית המלוכה עצמו התגייס לסייע ליהודי ירושלים בתרומות נכבדות.
0 תגובות