1.
סיפר הלב שמחה מגור זצ"ל, דבאחד מימי חוה"מ סוכות קודם אמירת הלל, פנה השפת אמת זצ"ל אל חסידיו ואמר להם, 'דעו שבאמירת אנא ד' יכולים לבקש ולפעול כל מה שרוצים וכל מה שצריכים'. והיו מהחסידים שפירשו דכוונתו היא ב'אנא ד' הושיעה נא', והיו שפירשו דכונתו היא דווקא ב'אנא ד' הצליחה נא'. ובנו האמרי אמת זצ"ל אמר אח"כ, שהוא לא השתתף עמהם, מפני שידע שכוונת אביו לא היתה לזה ולא היתה לזה, אלא ל'אנא ד' כי אני עבדך', ששם יכולים לבקש ולפעול כל מה שרוצים וכל מה שצריכים.
2.
בעיר רחובות פתחו מספר חנויות של דבר אחר (בשר טריפות), כשנודע לרבנו ביקש לארגן הפגנות מול החנויות, ומאות אברכים נסעו והפגינו, וכשבאו עסקני העיר לרבנו ואמרו שהם פועלים בנושא בדרכים פוליטיות דרך העיריה, אמר להם (כלשון ההגדה של פסח) דבר אחר- ביד חזקה.
3.
התוס' בברכות (יא, ב ד"ה שכבר) הקשו מאי טעמא אין אנו מברכין 'לישן בסוכה', ותירצו ב' תירוצים: א) ברכה דאכילה שמברכין 'לישב בסוכה' פוטרתו. ב) שמא אחר שיברך לא ירדם, ונמצא ברכתו לבטלה, שהרי אין בידו לישן כל שעה שירצה. ומרן הלב שמחה זי"ע ביאר את כוונת התוס' בתירוצם השני באופן נפלא, דרצונם לומר שאין אפשרות לקבוע ברכה על השינה, יען אחר שעושים ברכה אי אפשר כלל לישן, מרוב דביקות וקדושה באמירת ברכה בשם ובמלכות. עכדה"ק.
4.
המשמח חתן זוכה לתורה, מה מידה כנגד מידה יש כאן?, וביאר כ"ק האדמו"ר הלב שמחה מגור זיע"א: משמח חתן זוכה לתורה, "זוכה", מלשון "זך", שזוכה ללמוד תורה בטהרה. ולפי זה מובן דברי חז"ל, כי אדם שמשמח חתן ומעודדו שנשא אשה שיזכה ללמוד תורה בטהרה (חתן מוחלין לו על כל עוונותיו. ולכן זוכה גם כן ללמוד תורה בטהרה.
5.
בהיות הלב שמחה אצל השפע חיים מצאנז, בזמן סעודה שלישית ונערכה שם שבע ברכות לנכדו, כיבד הרבי מצאנז את רבנו בכוס של שבע ברכות, אמר הרבי את הברכה הראשונה שהכל ברא לכבודו' והניח את הכוס, אמר הצאנזר אצלנו נוהגים שאי אומר את כל הברכות, ענה הלב שמחה :ועל הכל שאמר שהכל... יצא".
6.
אמר מרן ה"לב שמחה": "מה שנקרא ר' שמעון בפי העולם 'בר יוחאי' ולא 'בן יוחאי' כפי שמוזכר שמו ברוב הש"ס. י"ל, שזה מאותו טעם שאומרים 'בר מצוה' ולא 'בן מצוה', כי 'בר' הוא לשון חוץ 'מלבר'. שכשנעשה בר מצוה הריהו יוצא מעצמיותו ומצטרף לכלל ישראל, למניין ולדין ערבות. שמאותו יום והלאה הריהו שייך לכלל. על דרך זה י"ל שרשב"י נקרא 'בר יוחאי' כיון שהקדיש עצמו לכלל.
7.
אמר הלב שמחה מבקשים בתפילה יותן בליבנו בינה, להבין, ולהשכיל, לשמוע, ללמוד, וללמד, לשמור, ולעשות, ולקיים...' ואמר כל הבקשות הם עבור עצמו, מלבד בקשה אחת, וללמד' שהיא עבור אחרים? וענה על כך: א, מי שמלמד אחרים הוא עצמו משתבח, כמו שאמרו חז"ל ומתלמידי יותר מכולם. כמו המעשה הנודע שבא לפני רבו ואמר למדתי את הש"ס, שאלו רבו ומה הש"ס לימד אותך? התורה מראה לנו את הדרך הנכונה והישרה.
8.
כ"ק האדמו"ר בעל הלב שמחה מגור זי"ע שאמר שבירושלמי (פאה פ"ח ה"ח) איתא שרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש הלכו בדרכם למקוה, ופגשם עני אחד וביקש מהם צדקה, ואמרו לו שכשיחזרו יתנו לו, כשחזרו מצאוהו שמת, 'אמרו הואיל ולא זכינן ביה בחיוי ניטפל ביה במיתותיה', וכשטיפלו בו מצאו אצלו כיס מלא דינרין, והבינו שלא היה עני.
כ"ק האדמו"ר הלב שמחה זי"ע שיש כאן לימוד נפלא לדרכי העבודה, דהנה כל אדם אשר יקרה לו ח"ו מקרה שכזה, שעני ואביון מבקש ממנו צדקה והוא דוחהו, ואח"כ מצאו שמת, בוודאי היה מאבד עשתונותיו והיה כל כך מלא בצער ובחרטה עד שלא היה מוצא כוחות בעצמו לשוב לדרכי העבודה, אמנם רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש לימדונו במעשיהם איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם, שאף כשהוא טועה בטעות הכי גדולה וחמורה כל כך של איבוד נפש רח"ל, עליו להניח כל ההרגשים לזמן אחר, ולעסוק אך ורק בענין אשר הוא צריך עתה לעסוק, ולקבור את המת. ורק בזכות הנהגה זו שהניחו את כל רגשות האשמה ועסקו בקבורתו, נתברר להם שלא היה עני כלל וכלל, ואין הם חייבים במיתתו, ואילו היו נופלים למרה שחורה ולא היו מטפלים בו, כל ימיהם היו כלים באנינות, ודפח"ח
9.
בהיות רבנו בנאות דשא בעיירת טלז סטון, והלך בערב לשאוף אויר, פגש בדרך בחור א' הלומד בישיבה מקומית, והצטרף אליו, תוך כדי שיחה נודע לרבנו שבחור זה יתום מאב, למחרת הגיע רבנו לפתח בנין הישיבה עם שני שקיות עמוסות בדברי מאכל וביקש שיקראו לבחור ההוא, רבנו מסר לו את השקיות ואמר: אומרים בברכת המזון, 'הרחמן הוא יפרנסנו בכבוד לעולם ועד', ופירש: לעולם ועד- המברך מבקש שיזכה להשאיר דורות שהולכים בדרך התורה והיראה, ובזה מפרנסים את האבא בהיותו בעולם העליון.
10.
חסיד שעז את הכולל כי היה צריך לצאת לעבוד לפרנסתו, בא לבקש ברכה מהלב שמחה, אמר לו רבנו: כתוב 'יצא אדם לפעלו' כשצריכים פרנסה אז יוצאים ומתפרנסים כדי חייו, אבל 'לעבודתו עדי ערב' לעבודת ה' בתפילה ולימוד תורה - עדי ערב. אלו דברים שאין להם שיעור.
0 תגובות