רבי יהודה לייב נולד בכ"ה בכסלו ה'תפ"ה, בנר ראשון של חנוכה. בעיירה 'שפּוֹלי' שבאוקראינה. ונקרא על שם סבו המהר"ל מפראג זצ"ל.
הסבא משפולי סיפר שאת לבו המלא שמחה ואהבת אלוקים ואדם, קיבל בזכות ברכת הצדיק. הוא סיפר כי בהיותו בן שלוש שנים ראה את הבעל שם טוב, אשר הניח את ידו הקדושה על ליבו, ומאז ליבו "חם".
הוא למד אצל רבי פנחס מקוריץ, שהיה תלמיד הבעל שם טוב, ודרכו התקרב לבעל שם טוב. כמו כן, היה תלמידם של המגיד ממזריטש, התולדות יעקב יוסף מפולונאה והמגיד מזלוטשוב. .
בעקבות ההשפעה של דרך החסידות, בשנת ה'תקט"ו (בערך 1755), יצא למסע גלות שארך כשבע שנים. במהלך גלותו, נדד בקהילות היהודיות, התנהג כאדם פשוט וכקבצן, והרבה להתבודד, אך גם סייע רבות ליהודים שהסתבכו. תקופה מסוימת שימש כגבאי ושמש בבית הכנסת בעיירה זלטופול, ולבסוף קבע את מושבו שוב בשפולה הסמוכה, עיר הולדתו.
לאחר שהתיישב בשפולה, החל רבי יהודה לייב להתפרסם כצדיק גדול וכבעל מופת, ורבים ביקשו את ברכתו וסיועו. הוא הלהיב רבים בדרך החסידות, ומקום מושבו הפך למרכז לחסידים רבים. הוא כונה "הסבא" משום שסירב להיקרא 'רבי' או 'צדיק', וכך הוא מכונה עד היום הזה.
הוא נהג לספר סיפורי מעשיות ומליצות במטרה ללמד זכות על עם ישראל או לכסות על עניינים נסתרים. מיוחסים לו מספר ניגונים חסידיים, ביניהם "קול ביער" ו"הופ קאזק". הסבא נהג לרקוד בכל שבת ריקוד על פי כוונות נסתרות, ורבי אברהם המלאך אמר כי ריקודיו נעלים ביותר.
הסבא משפולי זצ"ל – עובדות והנהגות
במהלך שהותו בשפולי, חצה הסבא נהר קפוא בחורף, הקרח נבקע, והוא נפל לנהר, אך ניצל מטביעה. צאצאיו (בני משפחת 'זיידע') חוגגים את יום הנס הזה, י"ט בשבט, עד ימינו.
סיפור מיוחד על שליחותו של הסבא משפולי התרחש במהלך שנות גלותו. פעם אחת התארח אצל מוכסן יהודי, ובאותו חדר התארח אדם נוסף שנראה כבן תורה אך גנב כוס כסף ושתי כפות כסף מבית המוכסן לאחר צאת השבת והטמין אותם באמתחתו.
הסבא והגנב הסכימו להמשיך את דרכם יחד. ביום ראשון, כשהחלו ללכת, ראה הגנב עגלה נוסעת אחריהם, ביקש מהסבא לשמור על אמתחתו, ונעלם בין עצי היער. העגלה התקרבה במהירות, וירדו ממנה המוכסן ושוטרי הכפר. הם חיפשו באמתחות שהסבא אחז בהן ומצאו מיד את הגניבה. הם החלו לצעוק עליו "גנב" והכו אותו מכות נמרצות.
הוא הובא אל השופט, שגזר עליו להיכנס לבית הסוהר יחד עם גנבים. האסירים שמחו לקראתו והחלו להכותו ולהתעלל בו, אך לפתע פחד נפל עליהם, והם החלו לנהוג בו בכבוד רב כאדם קדוש.
בבית האסורים פגש הסבא אסיר שכונה "צועני", שבתחילה חשב שהוא גוי, אך לאחר מכן נודע לו כי מדובר ביהודי מפולין שהסתפח לצוענים ונתפס על גניבת סוס. הסבא הבין כי נקלע לבית האסורים רק לצורך שליחות זו "להוציא את היהודי מעמקי הקליפות ולהחזירו לתשובה". הוא התקרב אל היהודי והשפיע עליו בהדרגה עד שחזר בתשובה שלמה. לאחר תקופה, שניהם יצאו מבית הסוהר בדרך פלאית, והיהודי חזר למסורת אבותיו.
מאז אותו אירוע, נמנע הסבא מלברך אנשים שנגזרה עליהם גזירת מאסר שהיא תתבטל. במקום זאת, היה מברך אותם: "שתמלא את תפקידך במהירות רבה, ותוך חדש ימים כבר תוכל להשתחרר משם...!", כי מי יודע איזה תיקונים דרושים שם, ולמען איזו שליחות מגלגל אותך הקב"ה.
הסבא משפולי נפטר בשפולה בעשרת ימי תשובה, בתאריך ו' בתשרי ה'תקע"ב, והוא בן 87. בהוראתו, לא נבנתה מצבה על קברו. במקום מצבה, הועמד על הקבר ארון, אליו נהגו החסידים להשליך את ה'קוויטלאך' (פתקי הבקשה) שהביאו. זכותו תגן עלינו ועל כל עם ישראל.
0 תגובות