רבי מאיר הלוי רוטנברג מאפטא נולד בשנת ה'תק"ך (1760). הוא היה אדמו"ר חסידי ורב בעיר אפטא, וממנו התחילה שושלת אפטא המפוארת.
רבי מאיר נולד לרבי שמואל סגל הלוי רוטנברג, שהיה מצאצאי השל"ה הקדוש, בנעוריו התייתם מאביו, ואמו גידלה אותו לבדה. בימי בחרותו, למד רבי מאיר בישיבתו של רבי יצחק אברהם הכהן כ"ץ, מחבר הספר "כתר כהונה" ואב"ד סטבניץ ופינצ'וב.
לפני קבלת הרבנות, חי רבי מאיר בעוני רב. מסופר כי רוב ימי השבוע היה יושב בתענית, כיוון שלא היה מה לאכול בבית, ואף סיר מתאים לבישול לא היה להם. פעם אחת, שאלה הרבנית סיר משכנתה, אך רבי מאיר התעכב מלבוא הביתה, והשכנה ביקשה את סירה בחזרה. תוך כדי ריב, נשבר הסיר והאוכל נשפך.
כשחזר רבי מאיר מבית המדרש ומצא את הרבנית בוכה, אמר לה: "דעי לך שזהו הניסיון האחרון שנתנסינו בו. מעתה ייטב לנו". ואכן, מיד לאחר מכן, נתקבלה הזמנה לרבנות העיר סטבניץ, במקומו של רבו, רבי יצחק אברהם כ"ץ, שעבר לפינצ'וב.
רבי מאיר היה לתלמידו של החוזה מלובלין. והוא נחשב לאחד מראשי החבורה אצל החוזה מלובלין. לאחר פטירתו של החוזה מלובלין, בחרו בו רבים מתלמידיו לשמש כרבם ואף אדמו"ר, כשיש הטוענים שזה היה רצונו של החוזה שרבי מאיר ימלא את מקומו, ולפי המסורת החסידית, הנהגתו הייתה הדומה ביותר להנהגת החוזה מבין שאר תלמידיו.
החוזה עצמו העיד על רבי מאיר, כאשר ציווה לקרוא לו "לוי" בפרשת פינחס, והורה לבעל הקורא להמשיך עד לפסוק "ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה", וכן העיד עליו שהוא "לוי בן לוי עד ללוי בן יעקב".
רבי מאיר מאפטא זצ"ל – עובדות והנהגות
בשנת תקע"ה (1815) נתמנה רבי מאיר לאדמו"ר. הוא נחשב למנהיג הראשי של החסידות ה"עממית" בפולין הקונגרסית, שהתנגדה לגישתו של רבי שמחה בונם מפשיסחא. רבי מאיר התנגד לדרכו החדשה של רבי שמחה בונם, שביקש לבסס את חסידותו על יסודות העיון השכלי והעמקה בתוכן המצוות ובמעשה המצווה לפני עשייתה.
כנגד שיטת פשיסחה מכוונים דבריו: "אסור לו לאדם לחפש ולחקור אחרי חכמות גדולות ואין מן הצורך לעשות פעולה יותר גדולה מכוחו". כשעזב רבי אברהם יהושע השיל מאפטא את העיר אפטא (עבר למז'בוז), עבר רבי מאיר לכהן כרב העיר, שם כיהן עד יום מותו.
גאונותו ומעשיו המופלאים מלבד בקיאותו העצומה בש"ס ובפוסקים, היה רבי מאיר בקיא גם בתורת הנסתר. זקני אפטא היו מספרים שרבי מאיר היה יפה תואר ובעל דמות מרשימה ביותר. כשהיה הולך ברחוב, היו הגויים נבהלים וכורעים ברך לפניו. הוא הצטיין גם בכוח נגינתו, והשאיר אחריו נוסח תפילה מיוחד לימים הנוראים. חסידים ותיקים העידו כי "נעימותיו הלבביות... נשתמרו עד הזמן האחרון" וכי "כל המאזין לתפילותיו נדמה היה לו כי הוא נמצא בבית המקדש שעה שהלווים היו שרים בכלי השיר...".
סיפור מפורסם מעיד על השפעתו הגדולה. הוועדה הממשלתית בפלוצק אסרה את התפילה ב"שטיבלך" במטרה "לשרש אמונות טפלות והזיות... ולשם העלאת היהודים למדרגת ציביליזציה גמורה". הממשלה שלחה אחד מפקידיה הגבוהים לחקור את רבי מאיר. הפקיד התרגש מאוד מהתרגשותו של רבי מאיר ומהעובדה שלא התפעל ממציאותו של הפקיד הבכיר. לשאלת הפקיד מדוע הוא מתפלל בהתלהבות כזאת, השיב רבי מאיר: "חם ליבי בקרבי, בהגיגי תבער אש". בהשפעתו בוטל החוק, והותרה התפילה בבתי החסידים.
תפילת רבי מאיר מאפטא: סגולה לפרנסה והצלחה רבי מאיר הלוי חיבר תפילה אשר עניינה הוא חיזוק האמונה בהשם. תפילה זו היה נוהג הרב שלמה רבינוביץ מראדומסק (מחבר הספר "תפארת שלמה") לאומרה בכל יום ערב ובוקר, ואמר שהיא "סגולה נוראה לפרנסה ולהצלחה לאומרה בכל יום". וזהו נוסח התפילה:
"רִבּוֹן הָעוֹלָמִים יָדַעְתִּי כִּי הִנְנִי בְּיָדְךָ לְבַד כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר. וְאִם גַּם אֶתְאַמֵּץ בְּעֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת וְכָל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל יַעַמְדוּ לִימִינִי לְהוֹשִׁיעֵנִי וְלִתְמֹךְ נַפְשִׁי, מִבַּלְעֲדֵי עֻזְּךָ וְעֶזְרָתְךָ, אֵין עֶזְרָה וִישׁוּעָה".
רבי מאיר הלוי מאפטא נפטר ונקבר באפטא בכ"ה בתמוז ה'תקצ"א זכותו תגן עלינו אמן.
0 תגובות