רבי עבדאללה סומך נולד בבגדאד בשנת ה'תקע"ג (1813) לרב אברהם יוסף יחזקאל. למד תורה והתחנך אצל הרב יעקב בר יוסף הרופא. לאחר תקופה בה עסק במסחר, החליט לנטוש את עסקיו ולהתמסר לחינוך הדור הצעיר.
בשנת 1840 (ה'ת"ר), בסיוע הגביר יחזקאל ראובן, הקים בית מדרש שנקרא "מדרש אבו מנשי", אשר התפתח לימים למדרש בית זילכה, ועמד בראשו עד לפטירתו. הוא נחשב למי שהשיב עטרה ליושנה והעמיד תלמידים רבים, בהם הרב יוסף חיים (ה"בן איש חי") והרב יעקב חיים סופר (בעל ה"כף החיים"). השפעתו הגיעה לקהילות ישראל במזרח.
חכמתו וקדושתו של רבי עבדאללה סומך נודעה גם בקרב המוסלמים. מעשה שהיה ביהודי מומר שהעליל עלילת שווא על יהודי אחר, וטען בפני הוואלי (המושל המוסלמי) כי היהודים מבטלים את כל שבועותיהם בתפילת "כל נדרי" ביום הכיפורים. הוואלי ציווה להביא את הרב, אך השוטרים שנשלחו נתקפו אימה ממראה פניו המוארים של רבי עבדאללה, ודיווחו כי "אינו ילוד אשה... מלאך אלקים קדוש הוא".
כשרבי עבדאללה הגיע אל הוואלי בליווי אלפי יהודים, המושל נתקף פחד למראהו. הוא התנצל על הטרחה וביקש מאחד מחכמי הישיבה, רבי משה צדקה, להסביר את פשר התפילה. רבי משה צדקה הסביר כי "כל נדרי" מבטל רק שבועות שנשבעו בשגגה, ולא שבועות על ענייני ממונות או שבועת שקר. המושל השתכנע, ציווה להלקות את המומר, אך רבי עבדאללה, שלא ידע את סיבת ההלקאה, ריחם על המומר וביקש שיסלחו לו. מאז הפך המושל למעריץ של רבי עבדאללה, והרב ניצל זאת לטובת הקהילה.
רבי עבדאללה סומך נפטר ב-י"ח באלול ה'תרמ"ט, ממגפת הכולרה. בשל המגפה, נאסרה קבורה בבית הקברות הסמוך לבגדאד. המושל אישר קבורה זמנית בחצר "יהושע כהן גדול". במהלך הלוויה הראשונית, קבוצת פורעים ניסתה למנוע את הקבורה, ושישה יהודים נאלצו לקבור את הרב בזריזות.
לאחר מכן הפיץ המוכתר שמועות כוזבות, מה שהוביל למעצרם של נכבדי הקהילה ורבניה, ולתקיפות של המון מוסלמי נגד יהודים. התערבות הממשל הבריטי מול הסולטן הטורקי הובילה להדחת מושל בגדאד ולשחרור העצורים.
כפשרה, הורה המושל החדש להעביר את קבר הרב. לאחר כשלושה חודשים, הועברה גופתו של רבי עבדאללה סומך לבית הקברות היהודי הסמוך לבגדאד. נערכה לו הלוויה מחודשת, מכובדת ומרשימה, בהשתתפות יהודים ומוסלמים, ראשי הצבא ושרי הממשלה. ותלמידו הגדול בעל הבן איש חי הספיד אותו במדרש בית זילכה. תורתו ומגן היא לנו.
0 תגובות