בשלהי חודש אדר תרכ"ח (1869) נולד רבי משה בצלאל בנו השלישי לגאון הקדוש מרן ה"שפת אמת" זי"ע, לידתו בשבוע פרשת "ויקהל" הייתה הסיבה שהחליט אביו לקרוא לו בשמות "משה בצלאל", על שם משה רבינו ובצלאל בן אורי המוזכרים בפרשה.
רבי משה בצלאל נודע כשקדן עצום ונחשב לאחד מגדולי התורה בפולין. הוא היה יד ימינו של אחיו הגדול, ה"אמרי אמת", ולאחר פטירת אביו קיבל את מרותו המלאה של אחיו. ה"אמרי אמת" נעזר בו בענייני הנהגת העדה הגדולה, ואף הכתירו כיורשו.
בצוואתו משנת תרצ"ו (1936), כתב ה"אמרי אמת": "והנה העדה צריכה מנהיג. נמנה ונגמר אצלי להשאיר ההנהגה בידי אחי הר' משה בצלאל שליט"א. הוא קשור אצלי בליבי ורוחי ונשמתי". ענוותנותו בלטה במיוחד, כפי שניתן ללמוד מפתקה שכתב לאחיו בשנת תרצ"ט (1939), בהגיע רבי משה בצלאל לגיל 70, בה ביקש מאחיו הרבי "יאציל נא עלי רוח טהרה, רוח דעת ויראת שמיים לשוב בתשובה שלמה".
לימים נעשה לבעל התוקע בימים הנוראים בגור, ומספרים שבקושי רב עלו בידו תקיעות חלושות. לאחר התפילה אמר הרבי: 'ובשופר גדול יתקע' -אם אדם 'גדול' תוקע בשופר, אף אם 'קול דממה דקה ישמע' שהתקיעות חלושות ושקטות, בכל זאת 'ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון'...עוד אמר אחיו האמרי אמת שכמה שיהודי מכוון בעת אמירת "שמע ישראל" אחי רבי משה בצלאל מכוון כל היום כולו.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עבר רבי משה בצלאל לוורשה יחד עם אחיו ה"אמרי אמת". לאחר שאחיו הצליח לעזוב את פולין בשנת 1940, הפך רבי משה בצלאל להיות הסמכות העליונה לחסידי גור בפולין, ומעמודי התווך הרוחניים בגטו ורשה.
הוא, יחד עם אחיו רבי מנחם מנדל אלתר, סיפקו משענת ותמיכה ליהודים בגטו, עודדו והובילו את המשך לימוד התורה בתנאים הקשים, הן בקרב חסידי גור והן אצל חסידים אחרים. קיימות עדויות רבות על פעילותו הציבורית בתקופה זו; הוא פסק שאין לבטל נישואין שכבר נקבעו, ותמך ביוזמה להשיא צעירים באמרו שזוהי "מעלה באמונה".
כמו רבנים רבים אחרים, מצא גם הוא עבודה בבית החרושת לנעליים של "שולץ". העדויות מספרות כי במשך רוב הזמן ישב ולמד, ורק כאשר ערכו הגרמנים ביקורת, העמיד פנים שהוא דופק מסמרים בסוליות הנעליים. באחת מביקורות אלו, נתפס ונלקח ל"אומשלגפלאץ", אך במאמצים כבירים וכספים רבים, הצליחו להחזירו.
באקציה הגדולה, נלקח שוב ל"אומשלגפלאץ", ורק בעזרת שוטר יהודי הצליחו להוציאו מן הקרונות ברגע האחרון. אך כעבור ימים ספורים נתפס פעם נוספת. רבי משה בצלאל נודע כצדיק שכל חייו קודש לתורה ולעבודת ה', והסביר כי גם ללכת למוות בשמחה לקיום רצון ה' זוהי "מת מצווה".
באלול תש"ב (אוגוסט 1942), כשהוא בן 74, הובל רבי משה בצלאל אלתר לטרבלינקה ושם נספה על קידוש השם.
0 תגובות