אף שבמשנה מובאות דעות שזמן שאלת הגשמים יכול להתחיל כבר במוצאי חג הסוכות, או בג' חשון, שהוא הזמן המשוער לירידת הגשם הראשון ('רביעה ראשונה'), ההלכה למעשה פסקה שבארץ ישראל ממתינים מלבקש על הגשמים עד ז' חשון. מועד זה נקבע כשבועיים לאחר סיום זמן הרגל, והוא נמשך "עד שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת", מקום יישוב המוגדר כרחוק ביותר מירושלים.
יום זה מדגיש ומפליא את מעלת אהבת ישראל, שכן כלל ישראל מעכב את בקשת הגשמים שהינה צורך חיוני עבורם וכל זאת רק למען נוחות הליכתם של מספר מועט של יהודים שהתגוררו במקום רחוק .
חכמינו הפליגו בגודל מעלתו הרוחנית והקיומית. רבי חייא ב"ר חנינא אמר כי גדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ, ורבי יוחנן הוסיף כי גדול יום הגשמים כיום קיבוץ גלויות. רב יהודה אף טען כי גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה. רבי אבהו סבר כי יום הגשמים גדול אף מתחיית המתים, שכן תחיית המתים מוענקת רק לצדיקים, ואילו יום הגשמים מביא חיים לעולם כולו, הן לצדיקים והן לרשעים.
וספרי חסידות כבו שכל הסגולות הללו נאמרו על גם על יום ז’ חשון, יום בו מתחילים לבקש על הגשמים
השאלה המתבקשת היא בזכות מי יורד שפע כה עצום וגדול?
על כך עונה הגמרא, על פי דברי רבי אמי: "אין הגשמים יורדים אלא בזכות בעלי אמנה".
הגר"ח שמולביץ מבאר את זהותם של "בעלי אמנה" אלו על פי הגמרא במסכת שבת, הדורשת את הפסוק "והיה אמונת עתיך" על "סדר זרעים". התוספות בשם הירושלמי מפרשים כי בעלי האמונה הם אלו "שמאמין בחי העולמים וזורע". הרי שהגשמים, על כל מעלתם הנפלאה שהוזכרה לעיל, יורדים בזכות אותו חקלאי שזורע ותולה את עיניו בבורא שיוריד גשם.
זאת משום שאם לא ירד גשם, כל יגיעו של החקלאי יהיה לריק. אין הכרח שאותו חקלאי יהיה צדיק גדול, אלא עצם זה שהוא טורח וזורע, ובכך תולה את עיניו בהקב"ה שיוריד גשם, בשביל מעשה זה יוריד ה' גשם.
העיקרון המנחה הוא שה' מוריד גשם ‘לאיש המאמין’ שכן הביטחון בה' הוא סגולה להמשיך שפע לבוטח בו, ואפילו לרשע. לפיכך, ביום ז' בחשוון אנו מתחברים לא רק לצורך הגשמי, אלא לכוחה המכונן של האמונה הפשוטה בבורא עולם.
0 תגובות