רבי דוד שלמה אייבשיץ זצ"ל נולד בעיר אוזיראן שבאוקראינה, בסביבות שנת ה'תקט"ו, לאביו רבי ירחמיאל אייבשיץ. שימש כפוסק ורב בקהילות שונות בגליציה ובבסרביה.
את דרכו התורנית החל רבי דוד שלמה בבית חותנו, בלשקוביץ, כבן עשרים ויותר, התמנה לראש ישיבה בקהילת נדבורנה, שם העמיד תלמידים רבים. במקביל לעיסוקו התורני המעמיק בתלמוד ובפסקי הלכה, עסק באותה תקופה בפרישות, בתעניות ובסיגופים.
רבי דוד שלמה התפרסם כמחבר ספרים. עוד בטרם מלאו לו עשרים ושבע שנים החל להעלות את חידושיו על הכתב. חיבורו המפורסם ביותר בהלכה הוא לבושי שרד על השולחן ערוך. הוא אף חיבר את ערבי נחל, ספר דרשות חסידיות נודעות בשערים על סדר חמישה חומשי תורה. בספריו שילב עיון מעמיק בקבלה.
רבותיו החסידיים של רבי דוד שלמה היו רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, ורבו המובהק היה רבי משולם פייבוש הלר מז'באריז, מחבר הספר יושר דברי אמת. גדולי החסידות בני דורו, כדוגמת רבי לוי יצחק מברדיטשב ורבי ברוך ממז'יבוז', העריכוהו והסכימו על ספריו.
על אף הכבוד הרב והפרנסה הרחבה שזכה להם ברבנות סורוקה, רבי דוד שלמה לא חש נחת. הסיבה לכך נחשפה באסיפה עם רבנים שונים: יהודי סורוקי היו רובם ככולם אנשים פשוטים, וכמעט לא היה מי שיבוא לשאול שאלות בפלפולי דאורייתא.
רבי דוד שלמה אייבשיץ זצ"ל - עובדות והנהגות
פעם אחת, ביאר רבי דוד שלמה מדוע שאלת התם ("מה זאת") ושאלת הרשע ("מה העבודה הזאת לכם") מופיעות בצד לשון שמחה – "והיה כי ישאלך”. ומדוע אצל הבן שאינו שואל, נאמר "והגדת", והדבר נחשב ל"דברים קשים כגידים".
רבי דוד שלמה הסביר כי השמחה ("והיה") טמונה בעצם השאלה. כאשר הבנים באים ושואלים את האבות על מעשיהם ומנהגיהם, "תהיה השאלה באיזה נוסח שהוא", זה מראה שהאבות נוהגים כפי המסורת, ועל כך יש לשמוח. לדעתו, יפה ונחמדה היא ההגדה של פסח, וזו הסיבה שהיא נפוצה כל כך, כיוון שיש בה שאלות המרחיבות את דעתו של אדם.
לעומת זאת, כאשר "אין הבן שואל ואינו מתענין כלל, או שאינו יודע לשאול", אז אומר הכתוב "והגדת" – "את פתח לו". במקרה כזה, אין שמחה אלא דברים קשים כגידים, כיוון שלבן כזה אין תקנה אלא באמצעות תוכחה.
לדאבונו, חוסר העיסוק בפלפול תורה עם בני הקהילה בסורוקה העיב עליו ו"ערבה לו כל שמחה".
השתוקקותו זו הובילה אותו לעלות לארץ ישראל בשנת תקס"ח (1808). הוא הפליג באונייה אחת עם רבי מנחם מנדל משקלוב, ממנהיגי עליית תלמידי הגר"א, והתיידד עמו למרות השתייכותו לחוג החסידי.
בארץ הקודש קבע את מושבו בעיר צפת. בצפת נהג בצניעות מופלגת, השיל מעליו את אדרת הרבנות והשררה, ונהג כאחד מפשוטי ישראל. הוא הסתתר במסווה של 'מלמד תינוקות', וממשרה זו הייתה פרנסתו מצויה לו בדוחק.
לאחר יותר מחמש שנים שבהן עשה רבי דוד שלמה בצפת, הוא נפטר ביום כ"ב בחשוון שנת תקע"ד. הוא נפטר כשהוא כבן 58. מקום קבורתו הוא בית הקברות היהודי העתיק בצפת. זכותו תגן עלינו.
0 תגובות