רק בשבוע שעבר ציינו בישראל את יום האלף למלחמה. אלף ימים של לחימה בלתי פוסקת, אלפי לוחמים שנכנסו ויצאו מהרצועה, וסוגיה אחת שנותרה בלב הוויכוח הציבורי: האם קיימת היתכנות להסדר מדיני או הסכם מול ארגון הטרור חמאס? סדרת סרטונים מהלחימה, המציגה את הקולות העולים מתוך עזה, מחדדת את השאלה הזו מנקודת מבט לא שגרתית – זו של האוכלוסייה המקומית.
בסרטונים, שצולמו במהלך החודשים האחרונים, ופורסמו באל ג'זירה, נשמעים תושבים ברצועה כשהם מביעים הזדהות מלאה עם חמאס ועם רעיון "ההתנגדות". הדוברים לא מנסים להתנער מהארגון, אלא להפך הם מציגים את עצמם כחלק בלתי נפרד ממנו.
באחד התיעודים, נראית אישה עזתית שמתארת את המציאות בתוך הבתים בעזה. היא טוענת בגלוי כי אין מקום בטוח או "נקי" מחמאס: "כל הבתים בעזה מלאים באנשי חמאס, אין בית שאין בו אנשי חמאס", ישראל יכולה להרוג שתי מיליון בני אדם? היא שואלת את המצלמה. הדברים נאמרים בטון בטוח, כעובדה מוכרת וידועה בשטח.
בסרטונים אחרים שעלו, הדגש עובר מהמציאות בשטח לשאיפות לעתיד. שם נשמעים המצולמים כשהם מצהירים על כוונתם להמשיך בלחימה ממושכת. "נמשיך להילחם עד טיפת הדם האחרונה", הם אומרים. הם לא רק מצהירים על התמדה, אלא מציגים את עצמם כחלק אינטגרלי מהכוח הלוחם.
באחד התיעודים, העזתים מגדירים את עצמם כ"נשק" וכ"לוחמים" לכל דבר, ומעריכים כי בבוא העת, גם אם חמאס ייפגע, "יצמח משהו אחר, יותר גבוה מחמאס".
המסר שהם מנסים להעביר נוגע ישירות גם לישראל. באחד הקטעים, המצולמים מתייחסים לתוכניות של הנהגת המדינה לבנות כאן חיים יהודיים יציבים. "אנחנו עם ההתנגדות, ואנחנו ננצח", הם מצהירים. באותה נשימה, הם מציבים יעד ברור לפעילות שלהם: להרוס את מה שהם מכנים "החלום של נתניהו לבנות מדינה יהודית". הם תופסים את המאבק לא כסכסוך על גבולות, אלא כקרב על עצם קיומה של המדינה.
חשוב לציין כי שהם מייצגים את עמדתם האישית כפי שהיא באה לידי ביטוי במצלמה. הם בוחרים להציג את עצמם כשלוחה של הארגון וכמי שרואים בחיסול המדינה היהודית מטרה עליונה. לא מדובר בפרשנות חיצונית, אלא בציטוטים מפורשים שנאמרים על ידי מי שנמצאים בתוך הרצועה.
החשיבות של התיעודים הללו בדיון הציבורי בישראל היא ברורה. הם מהווים הצצה לקולות שצפים מתוך עזה, בזמן שדרגי קבלת ההחלטות והציבור הישראלי דנים ביום שאחרי ובתוקף האפשרי של הסכמים עתידיים. התיעודים הללו אינם מציעים ניתוח פוליטי, אלא מציבים מציאות שבה חלק מהתושבים מגדירים את עצמם כמי שאינם מכירים בזכות הקיום של המדינה, ומצהירים כי ימשיכו לפעול נגדה בכל מחיר.
בסופו של דבר, התמונות והקולות הללו מדברים בעד עצמם. כאשר בצד השני נשמעים קולות המצהירים על כוונה להמשיך להילחם עד הסוף המר, ומגדירים את עצמם כחלק ממערך הכוח של הארגון, הדיון על "הסדר" מקבל זווית נוספת. הסרטונים הללו מזכירים לציבור בישראל את המציאות המורכבת שאיתה מתמודדים הכוחות בשטח, ואת עומק האידיאולוגיה שאיתה צה"ל נדרש להתמודד מאז פרצה המלחמה לפני אלף ימים.
0 תגובות