אלף ימים. זה הזמן שעבר מאז השבת השחורה ההיא, שבה הם חשבו שהם "מנצחים" אותנו. עברו כבר אלף ימים מהטבח של השבעה באוקטובר, והיום, כשאני מסתכל על מה שנשאר שם, אני פשוט חייב לשאול אותם: נו, מה באמת הרווחתם?
עברו אלף ימים, ואני מסתכל על עזה של היום. אין עיר, אין בתים, אין עתיד. רק אוהלים תחת השמש והגשם, רעב, חורבן וייאוש. הם הרסו לעצמם את הבית במו ידיהם בשביל סיסמאות ריקות, בשביל מנהיגים שחיו כמו מלכים במנהרות בזמן שהם גוועו ברעב בחוץ.
איפה סינוואר? איפה מוחמד דף? איפה הנייה? כולם נעלמו לדפי ההיסטוריה, השאירו את העם שלהם בתוך הגיהינום שהם בעצמם הציתו. בזמן שהם יכלו לבנות חיים, לחיות בכבוד ולגדל את הילדים שלהם בשקט הם בחרו בדרך של דם, אש וחורבן.
תסתכלו על המציאות שלהם היום: עזה מחוקה, לבנון טובעת בצרות של עצמה, וסוריה מפורקת לחתיכות. הם איבדו הכל. הילדים שלהם גדלים באוהלים בתוך ההריסות, והם נשארו לבד עם החורבות.
רחפן פגע במטוס נוסעים בשמי ניו יורק
החלטתי לא לשתוק. בסרטון שצירפתי כאן, אני אומר להם את האמת ישר בפרצוף, בשפה שהם מבינים. בלי התייפייפות ובלי פילטרים. כי האמת היא שאין שום "ניצחון" במלחמה שהם פתחו בה, יש רק הפסד טוטאלי. ההיסטוריה לעולם לא תסלח לאלו שהפכו את הבית של הילדים שלהם לבית קברות.
צפו בסרטון וכתבו בתגובות: מה אתם חושבים האם הם אי פעם יבינו שהם אלו שהמיטו על עצמם את האסון הזה?
0 תגובות