ענני אבק לבנים וסמיכים עדיין תלויים מעל קו החוף המוזהב של מדינת לאגואירה, משנים את פניו של חבל הארץ הציורי בצפון ונצואלה.
במקום שבו עמדו אך לפני ימים ספורים מלונות פאר תוססים, מבני אקדמיה ימית יציבים ומגדלי מגורים מודרניים, משתרע כעת מחזה אפוקליפטי של גלי בטון מרוסקים, שלדי פלדה מעוקמים ורחובות שנסתמו כליל.
רעשי משנה עזים ותכופים ממשיכים לפקוד את האזור מוכה האסון, מטלטלים את השברים ומעבירים חיל ורעדה בלב הניצולים המותשים הממאנים להאמין למראה עיניהם.
מידי פעם ניתן לשמוע ברקע צעקות של המחלצים, הקוראים אחד אחרי השני: "שקט!", בכדי לנסות ולשמוע קולות חיים מתוך ההריסות.
השעונים בטרמינל הבינלאומי של נמל התעופה סימון בוליבר קפאו בדיוק בשעה 18:04 בערב, ביום רביעי, 24 ביוני 2026. המדינה כולה הייתה שרויה בעיצומם של אירועים חגיגיים, כאשר מיליוני משפחות התכנסו בבתיהן כדי לציין את החג הלאומי המפואר המנציח את הניצחון הצבאי הגדול של שנת 1821, אשר הבטיח את שחרורה ואי תלותה של המדינה מהשלטון הספרדי.
בשבריר שנייה אחד של תנועת לוחות טקטוניים אכזרית, הפך יום החג השמח והחגיגי לאסון הלאומי המר והקשה ביותר שידעה המדינה בלמעלה ממאה השנים האחרונות.
האדמה החלה לזוע בעוצמה משתקת ברעש מקדים עוצמתי במגניטודה של 7.2 בסולם ריכטר, שמוקדו נקבע כ-160 קילומטרים ממערב לעיר הבירה קראקס, בסמוך לעיר הנמל מורון.
פחות מארבעים שניות לאחר מכן, בעוד האוכלוסייה המבוהלת מנסה למלט את נפשה אל השטחים הפתוחים, הכה הרעש המרכזי והקטלני ביותר בעוצמה אדירה של 7.5. שתי רעידות האדמה התרחשו בעומק רדוד במיוחד של בין עשרה לעשרים ושניים קילומטרים, נתון גיאולוגי שהעצים באופן דרמטי את עוצמת הזעזוע המורגש על פני השטח.
גלי ההדף הסיסמיים היו כה עוצמתיים עד שהם הורגשו היטב בכל רחבי המדינה, ואף הפעילו את מערכות האזעקה וההתרעה בעיר הבירה של קולומביה השכנה, בוגוטה, השוכנת מאות קילומטרים ממוקד הרעש.
בקראקס עצמה נקרעו חזיתות של בניינים שלמים, וחשפו לראווה את פנים הבתים על רהיטיהם וחפציהם האישיים של הדיירים. בשכונת אלטמירה הממוקמת במזרח הבירה, קרס מגדל מגורים בן עשרים ושתיים קומות לתוך עצמו, והפך בתוך רגעים ספורים לתל חורבות עצום ובלתי עביר.
נתוני האבידות הרשמיים המפורסמים על ידי ראשי האסיפה הלאומית בימים האחרונים מצביעים על 1,719 הרוגים ו-5,034 פצועים, אך המומחים מבהירים כי מדובר בקצה הקרחון בלבד. מנכ"ל האו"ם בוונצואלה, ג'אנלוקה רמפולה, הדגיש כי היקף המבנים שקרסו לחלוטין מצביע על מספר קורבנות גבוה בהרבה מהמדווח.
הערכות של ארגוני סיוע עצמאיים ונתוני המכון הגיאולוגי האמריקאי צופים כי מניין האבידות הסופי עלול לחצות בקלות את קו עשרת האלפים, לאור קיומם של עשרות אלפי נעדרים הקבורים עמוק תחת ההריסות.
אתר ממשלתי שהציע לאזרחים לדווח על נעדרים הגיע למספר של 46,000, מה שמעיד על מספר גבוה בהרבה מהמספר הרשמי שפורסם.
הרשויות המקומיות קטלגו עד כה 855 מבנים שסבלו מנזק מבני חמור ביותר ו-189 בניינים שסבלו מקריסה טוטאלית, בעוד ניתוחי לוויין מתקדמים שבוצעו בארצות הברית מעלים חשש כי למעלה מ-58,000 מבנים נפגעו ברמות שונות. במדינת לאגואירה, שם נרשמו ממדי ההרס הקשים ביותר, עוסקים כוחות הרפואה וההצלה בעיבוד וזיהוי של כ-750 גופות בכל יום, כאשר חצרות פתוחות של נמלים ממשלתיים הוסבו לחדרי מתים זמניים תחת כיפת השמיים.
בימים הראשונים שלאחר האסון, האזרחים נאלצו להתמודד עם המציאות הקשה לבדם, תוך שהם חופרים באתרי הקריסה בידיהם החשופות ובכלי עבודה ביתיים ומאולתרים. המדינה סובלת ממחסור חמור ומתמשך בציוד מכני מתקדם ובטכנולוגיות חילוץ חיוניות, כגון מצלמות סיב אופטי גמישות, מכשירי האזנה אקוסטיים, גנרטורים רבי עוצמה ומסורים הידראוליים המסוגלים לחתוך רשתות פלדה.
הייאוש הציבורי הגובר תורגם לביקורת חריפה נגד מוסדות הממשל, אשר תפקודם נפגע קשות כתוצאה משנים ארוכות של משבר כלכלי עמוק, ניהול כושל ושחיתות ממסדית רחבה.
המהנדס המכני המתנדב סמואל הרננדז הביע את כאבו העמוק לנוכח המראות הקשים באתרי ההרס בלאגואירה.
"הייאוש שולט משום שכולם רוצים מחלצים במיקום הספציפי שלהם, אבל המחלצים יודעים שבלי כלים, הם לא יכולים לעשות כלום". הרננדז, שניסה לסייע בפינוי גושי בטון כבדים, הוסיף בקול שבור כי "זה הדבר הכי מכוער שראיתי בחיי. מתחשק לי לבכות כל שנייה שאני שם למטה".
לדבריו, תגובת השלטונות באזורים רבים אינה מורגשת בשטח, בעוד התוהו ובוהו והאנרכיה מנהלים את חיי הניצולים.
המצב הלוגיסטי באזורי האסון הוחמר באופן משמעותי בשל חסימתו המלאה של כביש המהיר היחיד המחבר את עיר הבירה קראקס אל רצועת החוף של לאגואירה. שיירות רבות של אזרחים מודאגים ומתנדבים שביקשו להעביר חבילות סיוע, מזון ובגדים, יצרו עומסי תנועה כבדים שמנעו מקבוצות של רופאים, חיילים ודחפורים מכניים להגיע אל יעדם. הנסיעה הקצרה, שנמשכת בימים רגילים כחצי שעה בלבד, ארכה שעות ארוכות, ורק לאחר התערבות של כוחות השיטור והצבא לפנוי הציר, התאפשרה הזרמת אמצעי החילוץ המרכזיים.
בין הסיפורים האנושיים הקורעים לב שהתגלו בימים האחרונים היה סיפורה המר של פאטימה דוראן, מעצבת גרפית מקומית בת 26, שנהרגה יחד עם בעלה ואביו בעת ששהתה בביקור בעיר החוף לאגואירה. דוראן שהייתה אושיית רשת מקומית נלכדה תחת קירות בית המגורים שקרס.
אמה המרוסקת של הצעירה, קרולינה גרסיה, סיפרה כי הצליחה לאתר את גופת בתה בחדר המתים רק בזכות יישומון שיתוף מיקומים שהגדירו יחד בטלפונים הניידים חודשים ספורים לפני כן.
גרסיה שחזרה בדמעות כי בתה אמרה לה בעבר שאם משהו יקרה הן ימצאו זו את זו, וכך היא אכן מצאה אותה והביאה אותה לקבורה.
טרגדיה בלתי נתפסת נוספת פקדה את בני משפחתו של גוסטבו אדולפו גווארה פיגרואה, צעיר בן 22 אשר גורש מארצות הברית לאחר 5 שנות מגורים במיאמי. מטוס המגורשים שעליו שהה נחת בשדה התעופה הבינלאומי בבוקר יום רביעי, והוא הועבר יחד עם אזרחים נוספים לבית מלון מקומי בלאגואירה לצורך השלמת הליכים מינהליים. שעות ספורות לאחר מכן הכתה רעידת האדמה והחריבה את המבנה כליל, וקרוביו נאלצו לעבור בין אלפי גופות בבתי החולים במשך 3 ימים עד שזיהו את גופתו.
בתוך מחנות המחסה הזמניים שהוקמו במבני חינוך ובתי ספר ברחבי הבירה, מנסים פעילי זכויות אדם ומתנדבים להעניק סיוע ראשוני לאלפי המשפחות שנותרו ללא קורת גג.
אנרילבה גלינדו, מנהלת בית ספר ציבורי המארח מעל 1,200 עקורים, בהם 300 ילדים, הסבירה כי "רבים איבתו לחלוטין את בתיהם או שבתיהם כל כך סדוקים שלא מרשים להם לחזור פנימה". במקום פועלים עשרות רופאים ומתנדבים המספקים ארוחות חמות, בגדים נקיים ובדיקות רפואיות דחופות, לצד פעילויות חינוכיות שנועדו להסיח את דעתם של הילדים מהאירועים הקשים.
ממדי האסון הובילו את ארגוני האו"ם לפתוח במבצע רכש דחוף של 10,000 שקי גופות בתיאום עם השלטונות בקראקס, לנוכח הציפייה לעלייה חדה במספר הקורבנות עם התקדמות פעולות הפינוי.
עם זאת, לצד רגעי הכאב, נרשמו גם סיפורי חילוץ יוצאי דופן שהוגדרו על ידי הניצולים כניסים גלויים. הנשיאה בפועל דלסי רודריגז שיתפה ברשתות החברתיות תיעוד של חילוצו המופלא של אהרון לוי קנטילו, צעיר בן 21 ששרד בתוך כיס אוויר קטן תחת הריסות הבטון במשך 106 שעות רצופות, עד שחולץ בשלום בתום מבצע הנדסי שנמשך 43 שעות.
האסון הנוכחי פגש את ונצואלה כחצי שנה בלבד לאחר תהפוכה פוליטית דרמטית והיסטורית, שבמסגרתה נלכד הדיקטטור ניקולאס מדורו במבצע צבאי אמריקאי מורכב בתחילת חודש ינואר.
בעקבות הלכידה, מונתה סגניתו דלסי רודריגז לנשיאה בפועל של המדינה, והחלה להוביל קו מדיני חדש המקרב את קראקס לממשל בוושינגטון.
שינוי פוליטי זה איפשר הזרמה מהירה של סיוע הומניטרי אמריקאי, כאשר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ומזכיר המדינה מרקו רוביו הכריזו על שיגור מיידי של צוותי חילוץ מנוסים ומטוסי מטען צבאיים עמוסים בציוד הנדסי ורפואי.
במגביל לסיוע האמריקאי, התגייסה הקהילה הבינלאומית באופן נרחב, ומעל 27 מדינות שיגרו 40 צוותי חילוץ מיוחדים הכוללים מעל 2,000 מחלצים.
משלחות רשמיות מקטאר, יפן, ספרד, מקסיקו ואל סלוודור נחתו במדינה, כאשר הצוותים היפנים התקבלו במחיאות כפיים סוערות על ידי אזרחים מקומיים בנמל התעופה.
הצוותים האמריקאיים ממחוזות לוס אנג'לס, פיירפקס ומיאמי הקימו בסיסי פעילות בלאגואירה והחלו בביצוע קדיחות מורכבות, שבמסגרתן חולצו בהצלחה אם ותינוקה בן ה-9 חודשים וכן אב ובנו שנלכדו במבנה מגורר.
בתוך רשת הסיוע הבינלאומית הענפה, בולטת פעילותה הייחודית והרגישה של משלחת חילוץ ישראלית מיוחדת שהגיעה לוונצואלה למרות היעדרם הממושך של יחסים דיפלומטיים רשמיים בין המדינות מזה כקרוב ל-2 עשורים.
בתחילת השבוע נחתה משלחת החילוץ הלא-רשמית, והחלה לפעול באזורי ההרס.
המשלחת, המורכבת ממומחי הנדסה אזרחיים, רופאים ומחלצים ותיקים, פועלת באזורי ההרס הקשים ביותר בלאגואירה תחת פרופיל נמוך ביותר ובתיאום ישיר וחסוי עם גופי הסיוע ההומניטריים של האו"ם.
לפי הדיווחים ברשת, חברי המשלחת פועלים ללא מדים לאומיים או סממנים מזהים, במטרה למנוע חיכוכים פוליטיים מיותרים עם גורמים מקומיים, וממוקדים כולם בהצלת חיי אדם.
ברשת עלו דיווחים לפיהם הצוותים הישראלים הביאו עימם לשטח מערכות טכנולוגיות מתקדמות המבוססות על חיישנים אקוסטיים רגישים, המסוגלים לזהות רחשי נשימה, נקישות קלות או תנועות קטנות עמוק מתחת לשכבות בטון עבות וקריסות מבניות מורכבות.
לפי הדיווחים, בעזרת אמצעים אלו הצליחו המומחים הישראלים לאתר סימני חיים במספר מוקדים שנחשבו לאבודים, והכווינו את כוחות ההנדסה המקומיים לביצוע פעולות חיתוך וקדיחה מדויקות שהובילו להצלתם של אזרחים לכודים ארוכות לאחר חלוף חלון ההזדמנויות הרפואי הראשוני.
גם הקהילה היהודית המקומית בקראקס חוותה שעות ארוכות של חרדה עמוקה וניתוק תקשורתי, אך הדיווחים הרשמיים מהמרכזים הקהילתיים בישרו על הקלה גדולה.
שמעון, תושב הבירה וחבר הקהילה, שיתף בתחושותיו באומרו כי "אנחנו עדיין מעבדים את זה. אף חבר בקהילה לא נפגע, וזה פשוט נס עצום".
שמעון הסביר כי שינוי שיטות הבנייה והתקנים ההנדסיים שהוחלו במדינה בעקבות רעידת האדמה הקטלנית של שנת 1967 מנעו את קריסתם של מאות מבנים נוספים בבירה, והוסיף כי הקהילה מתפללת לשלומם של כלל האזרחים ומקווה להצלת לכודים נוספים. נציין כי דיווחים מאוחרים יותר העלו כי אכן היו נעדרים גם בקרב הקהילה היהודית.
הרופאה המקומית אנדראה פראדה סיכמה את המאבק הבלתי פוסק באתרי הקריסה בצפון המדינה: "כולם מודעים לכך שהימים והשעות עוברים במהירות. אנחנו עובדים מתוך ידיעה כואבת כי הסיכויים למציאת ניצולים חיים הולכים ואוזלים בכל רגע שעובר".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ובכל זאת, הסיוע הבינלאומי המסיבי והטכנולוגיות המתקדמות שהגיעו למדינה מעלים מידי פעם חשדות לחיים מתחת להריסות, הסיבה המרכזית לכך שאלפי המתנדבים והמחלצים מסרבים להניח את כלי העבודה וממשיכים להילחם על חייה של ונצואלה.
0 תגובות