בכל פעם שמתפרסמים תיעודים מרצועת עזה או מהפגנות אנטי-ישראליות ברחבי העולם, עולה מההמון קריאה אחת: "ח'ייבר ח'ייבר יא יהוד, ג'יש מוחמד סוף יעוד". עבור רבים מדובר בעוד סיסמת שנאה, אך עבור ארגוני הטרור בעזה ובעולם הערבי, מדובר בהרבה יותר מכך – בדגל אידיאולוגי שמתורגם בימים אלו לניסיונות ממשיים לפגוע ביהודים.
כדי להבין את עוצמת השנאה הגלומה בסיסמה, יש לחזור למאה ה-7 לספירה. "ח'ייבר" היא נווה מדבר גדולה שהייתה ממוקמת בחצי האי ערב, באזור סעודיה של ימינו. במקום חיו קהילות יהודיות בתוך מבצרים חזקים. בשנת 628 לספירה, מוחמד, מייסד האסלאם, יצא עם צבאו למערכה נגד אותם יהודים, הטיל עליהם מצור אכזרי, כבש את המבצרים וטבח במגינים.
הקריאה "זכרו את ח'ייבר יהודים, צבא מוחמד עוד ישוב" אינה זיכרון רחוק או סמלי. בשביל ארגוני הטרור בעזה, הקרב הזה הוא "תוכנית עבודה" – הבטחה שהסוף של היהודים במדינת ישראל יהיה דומה לגורלם של יהודי ח'ייבר.
מעזה ועד לכיכרות אירופה
האיש המסוכן במזרח התיכון: היורש שמאיים להפיל את ארדואן
בעוד שבעבר השימוש בסיסמה היה בעיקר סמלי, בחודשים האחרונים – ובמיוחד מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" – אנחנו עדים לעליית מדרגה. ברצועת עזה, הקריאה הזו הפכה לחלק בלתי נפרד מהשיח של מחבלי חמאס ומהתעמולה שהם מפיצים. הם משתמשים ב"ח'ייבר" כדי להזכיר למחבליהם שהמטרה היא לא "שחרור שטחים" בלבד, אלא השמדה מוחלטת, בדיוק כפי שעשה מוחמד ליהודי ח'ייבר.
כפי שעולה מתיעודים שפורסמו בערוץ אל ג'זירה, תושבי עזה אינם מסתירים את הזדהותם המלאה עם חמאס. באחד התיעודים, אישה עזתית טוענת בגלוי: "כל הבתים בעזה מלאים באנשי חמאס, אין בית שאין בו אנשי חמאס". בתיעודים אחרים נשמעים תושבים כשהם מצהירים: "נמשיך להילחם עד טיפת הדם האחרונה".
המסר שיוצא מעזה מחלחל החוצה. כשאנחנו רואים את ההפגנות האנטי-ישראליות הסוערות בבירות העולם, המשתתפים שואבים השראה ישירה מהנרטיב העזתי. הם לא רק מוחים נגד מדיניות ישראל – הם מהדהדים את הקריאה ל"צבא מוחמד" שיחזור על הטבח ההיסטורי ויביא לחיסול היישוב היהודי בארץ ישראל.
יותר מסיסמה – זו הכרזת מלחמה
חשוב להבין: כשמחבל בעזה או מפגין קיצוני בלונדון צועק "ח'ייבר", הוא לא מבקש דיאלוג או פיוס. הוא משתמש בזיכרון של קרב שבו היהודים הובסו ונטבחו כדי להגיד לנו: "אנחנו רוצים שזה יקרה שוב".
ההתמקדות העכשווית בסיסמה הזו בתוך הרצועה נועדה להטמיע בתודעה של דור שלם שהמאבק נגד היהודים הוא מלחמת דת קיומית. הם מציבים את קרב ח'ייבר כאירוע מכונן, ומבטיחים שוב ושוב שהסוף של היהודים במדינת ישראל יהיה דומה לאותו גורל מר של היהודים במבצרי ח'ייבר.
כשמביטים על הצעקות האלו מהכיכרות או מהתיעודים המופצים מעזה, אי אפשר שלא להבין – לא מדובר בסתם צעקות של המון זועם. זוהי הכרזת כוונות שמתבססת על תפיסת עולם שרואה ביהודי אויב שדינו, על פי האידיאולוגיה שלהם, הוא השפלה וכליה.
בימים אלו, כשצה"ל ממשיך לפעול לחיסול מפקדי חמאס ברצועה, הסיסמה הזו ממשיכה להישמע. היא מזכירה לנו שהמלחמה אינה רק צבאית – היא אידיאולוגית, ושהאויב רואה בנו לא רק יריב מדיני, אלא מטרה להשמדה.
0 תגובות