השבועות האחרונים פוגשים את טהראן כשהיא מוכה וחבולה מהמלחמה של ישראל מולה, אבל המשבר הפנימי במדינת האייתוללות שפרץ בעקבות ה"הצלחות" של איראן מול הצלחותיה המדהימות של ישראל בחסדי שמים - מתרחב ומחריף מיום ליום, ומציב את איראן בפני בחירה גורלית האם להמשיך בהסלמה נגד ישראל ונגד המערב או ללכת לעבר מדיניות של פיוס ופתיחות.
מדובר בהתפתחות מעניינת שמשקפת את השיח הנוקב, שהתנהל תמיד באיראן בין המחנות הפוליטיים המרכזיים: שמרנים-רדיקליים ופרגמטיים-רפורמיסטים. כאשר השיח שב והתחדש ביתר שאת מאז סיום המלחמה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הדרישה ל"שינוי פרדיגמטי", שהועלתה מיד לאחר המלחמה על ידי אנשי אקדמיה, מומחים ופעילים פוליטיים, בעיקר מקרב החוגים הפרגמטיים באיראן, מבטאת הכרה מצדם הן בצורך הדחוף לספק פתרונות למשברים הגוברים מבית, ובראשם המשבר הכלכלי, באמצעות שינויים במדיניות הפנים והחוץ, והן בהזדמנות שנוצרה, לטענתם, בעקבות המלחמה, לביצוע השינויים הנדרשים תוך ניצול ההתגייסות הציבורית סביב תחושת פטריוטיות ולאומיות שבאה לידי ביטוי במהלך המלחמה.
עם זאת, חשוב לזכור כי רוחב היריעה של השיח הפוליטי באיראן הוא צר מאוד: כלל הפוליטיקאים באיראן, מכל צדדיה של המפה הפוליטית, נאמנים בסופו של דבר לעקרונות המהפכה האסלאמית ולהנחייתו של חמינאי.
עיקר המחלוקת הפוליטית באיראן אינו סביב שאלות אידיאליסטיות אלא סביב שאלת אופן המימוש של עקרונות המהפכה האסלאמית, האם באמצעים נוקשים ובלתי מתפשרים או שמא באמצעים פרגמטיים יותר.
שאלת המשא-ומתן עם המערב
בשבוע שעבר "חזית הרפורמיסטים", שהינה קואליציה של כ-30 מפלגות וארגונים רפורמיסטים, פרסמה הצהרה בת 11 סעיפים תחת הכותרת "הזדמנות פז לשינוי וחזרה לעם". ההצהרה כללה רשימת דרישות לשינויים מרחיקי לכת במדיניות הפנים והחוץ של איראן, ועוררה עניין רב גם מצד אמצעי תקשורת בישראל.
רשימת הדרישות כללה, בין היתר: חידוש המו"מ עם ארצות הברית, השעיית העשרת האורניום בתמורה להסרת הסנקציות, והרחקת משמרות המהפכה ממעורבות פוליטית. בנוסף, שחרור כל האסירים הפוליטיים, ביטול קוד הלבוש האסלאמי וחקיקה לשיפור זכויות נשים, חופש עיתונות ושקיפות ממשלתית.
אם לא היה די בכך, הקריאות מצד הרפורמיסטים הדהדה בכלי התקשורת שלהם באיראן. בסוכנות הידיעות הרפורמיסטית "פרארו" התפרסם ריאיון שטען כי סין ורוסיה "לא הוכיחו את עצמן כבעלות ברית אמינות לאיראן" ולכן יש לקיים שיחות מול המערב.
באתר "עצר איראן" התפרסם טור שטען כי אלו המתנגדים לפתיחותה של איראן לעולם "משחקים לידיה של ישראל", שמעוניינת לבודד את איראן ולהחליש אותה על ידי כך, ובאתר "אנצאף" נכתב שעל איראן "לחשב מסלול מחדש" לאחר הפגיעה באתרי הגרעין ולבסס אסטרטגיה הנשענת על "איזון חכם, תגובה עקיפה ועוצמה מבוססת דיפלומטיה".
המנהיג הרפורמיסטי מהדי כרובי הגדיל לעשות ומתח ביקורת באמצעי התקשורת באיראן על מה שכינה "המדיניות הקטסטרופלית" של הממסד השלטוני באיראן, ובייחוד על התוכנית הגרעינית, ואמר כי היא "הביאה את העם לתחתית התהום".
גם הנשיא מסעוד פזשכיאן, העומד בראשות המחנה הרפורמיסטי אמר בנאום ב-10 באוגוסט כי החזרה לדיאלוג עם ארה"ב איננה כניעה, "אינכם רוצים לקיים שיחות? אם כך, מהי החלופה? האם אתם רוצים לחזור למלחמה?". שאל הנשיא האיראני.
במקביל, קרא נשיא איראן לשעבר חסן רוחאני לאמץ "אסטרטגיה חדשה" ולהפחית את המתיחות עם ארצות הברית. הוא ציין כי "נסיגת ההשפעה האזורית של איראן, המתחים הפנימיים והידרדרות היחסים עם אירופה, הביאו את וושינגטון ותל אביב להאמין שאיראן חלשה מבחינה אזורית ופנימית", דבר שלדבריו הוביל לפתיחת המלחמה נגד טהראן בחודש יוני האחרון.
התגובות החריפות במחנה השמרני
הקריאות מצד "חזית הרפורמיסטים", עוררו זעם רב בקרב המחנה השמרני בראשות "משמרות המהפכה" והמנהיג העליון עלי ח'מינאי, שהאשים את החותמים על ההצהרה שפורסמה ב"בגידה".
העיתון "סאות איראן" המקורב ללשכת המנהיג העליון עלי חמינאי תקף את יוזמי ההצהרה בטענה שהם "ממלאים את מחסני האויבים בתחמושת". המאמר האשים מכוני מחקר אמריקאיים בקמפיין השפעה נרחב באיראן אחרי המלחמה, במטרה לזרוע ויכוח פנימי נגד תוכנית הגרעין ולחזק את התפיסה שהגרעין הוא מקור לחוסר ביטחון, לא להיפך.
העיתון "כיהאן" - יומון הנחשב לשופר של המנהיג העליון חמינאי, שאל אם מדובר ב"הצהרת חזית הרפורמות או תרגום לפרסית של נאום נתניהו". העורך חוסיין שריעת מדארי כינה את החותמים "הגיס החמישי של האויב".
גם סוכנות "פארס" טענה שהצהרה זו "מתיישבת עם מטרות ארה"ב וישראל" ואף מנסה "להכין קרקע להתקפה צבאית נוספת על איראן".
מפלגת "מותלפה האסלאמית" האשימה את הרפורמיסטים ב"החלשת המורל הלאומי, יצירת פילוג פנימי, מתן תחושת חולשה לאויב והצגת המשטר כאשם". לפי המפלגה, הקריאות לשיתוף פעולה מלא עם הסוכנות האטומית והמו"מ הישיר עם ארה"ב הן למעשה "דרישה לפירוק הנשק האסטרטגי של איראן".
סערת החיג'אב
אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת בחברה האיראנית מאז מהומות "מהסא אמיני" בשנים 2022–2023 הוא נושא עטיית החג'אב ואכיפתו על ידי השלטונות, שמהווה גם היום נושא נפיץ ביותר בחברה האיראנית ונמצא גם הוא במחלוקת בין השמרנים המחזיקים באידאולוגיה אסלאמית נוקשה לבין המתונים הנוקטים קו פרגמטי יותר, מתוך מטרה לפייס בין העם למשטר.
באוקטובר 2024 עבר באיראן חוק החג'אב החדש, שאמור להסדיר מחדש את נושא עטיית החג'אב ואת האכיפה בתחום, אך החוק טרם יושם על ידי הממשלה, למגינת לבם של אנשי המחנה השמרני.
על פי הפרסומים באיראן, הנשיא פ'זשכיאן ביקש, וככל הנראה קיבל, את הסכמתו של חמינאי לדחייה ביישום החוק בשל החשש מנפיצותו, זאת בעת שאיראן מתמודדת עם משבר כלכלי ומשבר אנרגיה חמור.
דחייה זו לא עברה בשקט מצד חברי המג'לס, שהפעילו לחץ להעביר את החוק. ראש ועדת התרבות במג'לס, למשל, הזהיר כי אם הנשיא לא יישם את החוק לאחר סיום ההליך הרשמי במג'לס יפעל יו"ר המג'לס במקומו.
סערת החסימות ברשת
חוק נוסף שעורר סערה באיראן הוא "החוק למאבק בפרסום תוכן כוזב במרחב הווירטואלי", שהוצע במג'לס האיראני ביולי האחרון, על רקע ניסיונותיו הנואשים של המשטר האיראני להשתלט על הנרטיב במהלך המלחמה מול ישראל, לייצר לכידות בציבור ולהוקיע אנשים ורעיונות המסכנים אותו.
החוק החדש מסדיר את הפיקוח המשטרי על פרסום מכל סוג שהוא ברשתות, כולל על ידי אינדבידואלים, ומפרט את הענישה שעלולה להגיע גם לכדי גזר דין מוות.
אנשי המחנה המתון מחוץ לממשלה לא נותרו אדישים להצעת החוק: "נגב את הכתם הזה מכתפיך" קראה לפ'זשכיאן סוכנות הידיעות הרפורמיסטית "פרארו". בכירים לשעבר מהמחנה המתון הצטרפו גם הם לקריאות: עבאס אחונדי, שר התחבורה ששירת תחת הנשיא המתון חסן רוחאני, אמר שהצעת החוק "גרועה יותר מחוק החיג'אב".
אפילו חברי מג'לס מכהנים מן המחנה המתון, על אף היותם במיעוט מספרי, העלו קריאה נגד החוק ולא חששו להצביע עליו כסותר את אמירתו של חמינאי בדבר הצורך "לשמוע את קולו של העם ולחזקו".
ההשפעה על היחס לחיזבאללה
המחלוקת הפוליטית באיראן בימים אלו גולשת גם לעמדת טהרן לנוכח המשבר בלבנון. לעומת הגיבוי הנחרץ שמביעים השמרנים באיראן לעמדת חיזבאללה, בימים האחרונים קוראים חלק מהחוגים הרפורמיסטים למשטר לשנות את מדיניותו.
לשיטתם של החוגים הללו, טהרן אינה צריכה להתערב בסוגיה הפנים-לבנונית; לגישתם, חיזבאללה צריך לכבד את החלטת ממשלת לבנון, שהיא הריבון במדינה, כיוון שהנשק צריך להיות בחזקתה באופן בלעדי וקיומה של מיליציה מזוינת בלבנון הוא בלתי מקובל.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
במחנה הרפורמיסטי אף פקפקו בתועלת של הביקור שקיים מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, עלי לאריג'אני, בביירות. הם אף הזהירו שהתערבות טהרן בלבנון עלולה להזיק למשטר, שהיא עלולה לשמש עילה לארה"ב וישראל לפעול שוב נגד איראן.
0 תגובות