המונים המונים ליוו בשבוע האחרון את ארונו של מנהיג איראן שחוסל, עלי חמינאי. מסע ההלוויה שהחל ביום שבת מסתיים היום (חמישי), עם קבורתו של חמינאי במשהד, מקום הולדתו.
ביום ראשון הגיעו לחלוק לו כבוד בכירי המשטר, בהם נשיא איראן מסעוד פזשכיאן, יושב ראש הפרלמנט ומי שמוביל את צוות המו"מ עם ארצות הברית מוחמד באקר קאליבאף ומפקד כוח קודס איסמאעיל קאאני. גם בניו של עלי חמינאי, מסעוד, מוסטפא ומייסאם, התייצבו וצולמו כשהם בוכים, אך המנהיג העליון החדש מוג'תבא לא היה עם אחיו והוא עדיין לא נראה בציבור מאז ההודעה על מינויו.
אמש, מסע ההלוויה, חצה את הגבול והמשיך לשטח עיראק. לאורך מסלול ההלוויה נשאו המשתתפים תמונות גדולות של חמינאי וקראו קריאות "מוות לאמריקה" ו"מוות לישראל", בזמן שארונו הוסע על גבי משאית ברחובות העיר. מעל ההמון הונפו דגלי איראן ועיראק, לצד דגלי המיליציות העיראקיות הפרו-איראניות, שתומכיהן הצטרפו למסע ההלוויה.
המשטר בטהראן ניסה להציג את מסע ההלוויה למנהיג העליון כהפגנת כוח שלו לאחר המלחמה. הנשיא פזשכיאן טען שהמראות ממסע ההלוויה ההמוני "יערערו את נחישות המערב לחולל שינוי באיראן", אבל המציאות האמיתית הייתה רחוקה מכך לגמרי.
ההמונים שלא באו
באיראן נערכו להלוויה הגדולה ביותר בהיסטוריה של המדינה, במסע של כמעט שבוע תוך הבטחה לבין 15 עד 20 מיליון איש שיפקדו רק את הטקסים בבירה. בפועל? השתתפות עלובה ביותר.
עד כה, הרשויות האיראניות לא פרסמו נתון רשמי מדויק לגבי כמות המשתתפים הכוללת באירוע. (לא שהנתונים שהמשטר מפרסם הם אמיתיים, אבל גם את השקר הם לא פרסמו. ש.צ). ההערכות בתקשורת הזרה נעות בין מאות אלפים למיליונים בודדים בסך הכל ברחבי איראן. במקומות מסוימים נטען כי השתתפו רק עשרות אלפים, וגם זה לאחר שהמשטר שינה בהפתעה את מסלול ההלוויה.
עוד בטרם ההלוויה, תושבת העיר סיפרה ל-CNN: "בוא נהיה מציאותיים – רוב האנשים לא הולכים להלוויה, הם יוצאים לחופשה. חצי מהם ארזו את החפצים שלהם ועזבו כבר שלשום".
ימי ההלוויה הוכרזו ברחבי הרפובליקה האיסלאמית כ"חגים ציבוריים", כדי לאפשר היעדרות מעבודה לצורך השתתפות בטקסי האבל. אך רבים ממתנגדי המשטר ניצלו את ימי החופש לצאת לטיולים ובילויים במרחק.
כך למשל, איראני שהתראיין לכאן חדשות סיפר כי המשטר הכריז על ארבעה ימי שבתון והשקיע מאמצי תעמולה נרחבים כדי להבטיח השתתפות גדולה בהלוויה, אולם גם במסגד הגדול ביותר באיראן לא הצליחו למלא את המקום, וברחובות רבים נרשמה נוכחות דלילה.
הוא סיפר כי בעקבות זאת, התפתחו מתחים בין גורמים במשמרות המהפכה לבין אנשי הבסיג', שהאשימו את מארגני האירוע ב"ניהול כושל" ובכך שלא הצליחו לגייס מספיק משתתפים.
עוד טען בריאיון כי התמונות המשודרות בטלוויזיה האיראנית מטעות. לדבריו, צוותי הצילום התמקדו ב"שוטים מחמיאים" ובצילומי תקריב, כך שנוצר רושם של קהל עצום, אף שלטענתו המציאות הייתה שונה. "כשאתה רואה רק צילומי תקריב, אתה חושב שיש אוכלוסייה גדולה מאוד, אבל זו לא התמונה המלאה", הסביר.
"רוב האזרחים כלל אינם מתעניינים בטקסי האבל ומנצלים את ימי השבתון כדי לנוח, לנסוע ולבלות עם המשפחה", אמר והוסיף כי יש מי שמכנים את החופשה הזו בציניות "מסיבת חומייני", משום שמבחינתם מדובר בעיקר בעוד כמה ימי חופש.
אבל המוני מזויף
בפועל, אזרחים רבים, בין אם תומכי המשטר ובין אם לאו, אולצו להשתתף במסע ההלוויה. רשויות ומוסדות הפעילו לחץ על ארגוני עובדים, עסקים וארגוני צדקה לסגור את עסקיהם (או להיקנס). בעיריות בוטלו חופשות עובדים ואפילו עובדים בתעשיית התקשורת והרכב חוייבו לשאת בנטל.
באתר האופוזיציה "איראן אינטרנשיונל" דווח כי התקבלו עשרות הודעות ממקומיים, שהרשויות ומוסדות שקשורים למדינה מפעילים לחץ על ארגוני עובדים, עסקים וארגוני צדקה להשתתף באירועים ולסגור את עסקיהם - או שיקבלו קנסות.
כך למשל: עובד עיריית טהרן סיפר שבוטלו חופשות ועובדים חויבו להשתתף בהלוויה; במחלקת משאבי האנוש ברובע 10 בבירה האיראנית הורו לכלל העובדים, כולל כאלו במצב רפואי חמור, להגיע; קבוצת העיתונים "חמשהרי" קיבלה הוראה לספק 200 עובדים; ושעות נוספות של עובדים ביצרנית הרכב "סאיפה" בוטלו, כדי לפנות מקום במתקני החברה לאכלוס כ־2,000 אבלים מעיראק.
אזרחים סיפרו לאיראן אינטרנשיונל עד כמה המדינה עושקת אותם, לטובת תחזוקת ההלוויה הקיצונית. נמל התעופה נסגר לתנועת אזרחים, חל איסור מכירת כרטיסי טיסה במשך שלושה ימים, והחנויות במקום נדרשו להיסגר. באזורי תעשייה בטהרן, דרשו מחברות להקים דוכנים לאספקת אוכל ושתייה למגיעים לאירועים, על חשבונן.
בה בעת, חברות אולצו "לתרום" להלוויה. חברות גדולות כדוגמת יצרניות רכב נדרשו לשלם למעלה מטריליון (!) ריאל (יותר מ־570 אלף דולר) עבור הקמת דוכנים ואספקת מזון לאירועי ההלוויה. הממון הרב מופנה למפגן הכוח של משטר האייתולות, כשמנגד ההכנסה החודשית הממוצעת עומדת על כ־150 דולר למשפחה.
השכנות שנעדרו
לצד בכירי המשטר, לטקס האשכבה הראשוני הגיעו נציגי מדינות זרות – אף אחת מהן לא מהמערב. מלבד ראש ממשלת פקיסטן שהבז שריף, שהוא דמות מובילה בתיווך מול ארה"ב, וכן נשיא גאורגיה מיכאיל קאוולשווילי, ראשי מדינות לא הגיעו לשם.
בעלת הברית רוסיה שלחה את נשיאה לשעבר ובכיר הקרמלין דמיטרי מדבדב, וגם ארגוני הטרור חמאס, חיזבאללה והחות'ים שלחו נציגים, לצד מדינות כמו טורקיה וסעודיה – יריבה מושבעת של איראן, ששלחה נציגות.
אבל החלק המעניין היה דווקא אלו שבחרו שלא להשתתף בהלוויה. בסך הכל 13 מדינות, כולל 3 מדינות ממזרח אירופה, 5 מדינות אפריקאיות, שתי מדינות מהמפרץ הפרסי ושתי מדינות ממזרח אסיה, ביטלו את השתתפותן בהלוויה.
סוכנות הידיעות "תסנים" המקושרת עם משמרות המהפכה מדווחת על פי מקור בכיר כי במהלך הימים האחרונים, ארה"ב ערכה קמפיין נרחב כדי לשכנע מדינות לא להשתתף בטקס האזכרה של מנהיג איראן.
לפי הדיווח מזכיר המדינה האמריקאי מרקו רוביו ביקש מכל השגרירויות והנציגויות האמריקאיות להשתמש בכל האמצעים כדי לשכנע את פקידי המדינה המארחת לא להשתתף בהלוויה. ובנוסף ביקש מהשגרירויות והנציגויות האמריקאיות להודיע למדינות שהשתתפותן בהלוויה תיחשב צעד לא ידידותי מנקודת מבט אמריקאית.
בנוסף "תסנים" מדווחת כי על פי דיפלומטים ערבים, רוביו שוחח באופן אישי בנושא זה עם מקביליו ב-5 מדינות ערביות לפחות, בעוד שגרירי ארה"ב במדינות אפריקה איימו שאם מדינות אלו ישתתפו בטקס האזכרה, הסיוע האמריקני עשוי להיקטע.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
לא בטוח שאיחוד האמירויות, בחריין וכווית, שחטפו וחוטפים רבות מנחת זרועה של טהראן היו צריכות את הבקשה של רוביו כדי להימנע מהשתתפות בטקסים, אבל לתקשורת האיראנית נוח למסגר כך את האירועים.
0 תגובות