בעוד צה"ל מתהדר במטוסי F-35 המתקדמים ובמערכות יירוט כמו כיפת ברזל שעלותן מיליארדי דולרים, שדה הקרב בדרום לבנון חושף נקודת תורפה מביכה: רחפנים זולים המחוברים בסיב אופטי דק ושקוף מצליחים לעקוף את כל מערכות ההגנה היקרות. מהנדס בכיר בתעשייה הביטחונית מודה בכאב כי הכלים הפרימיטיביים הללו "עושים צחוק" מהאלקטרוניקה הצה"לית המתוחכמת.
הסיבה פשוטה אך קטלנית: שיבוש אלקטרוני וחסימת שידורים, שעליהם מסתמך צה"ל בשנים האחרונות, פשוט אינם רלוונטיים מול חיבור פיזי ישיר. הסיב האופטי, דק כחוט שיער ושקוף כמעט לחלוטין, מעביר את הפקודות מהמפעיל לרחפן ללא כל אות אלקטרומגנטי שניתן לזהות או לשבש. התוצאה: רחפנים שחודרים לעומק השטח, מזהים מטרות ומבצעים תקיפות ללא שצה"ל מסוגל לעצור אותם במערכות הקיימות.
כתובת שהייתה על הקיר כבר שנתיים
הביקורת בתעשיות הביטחוניות חריפה במיוחד: מסמכים שהוגשו למערכת הביטחון כבר לפני שנתיים התריעו על הסכנה הקיומית מצד חיזבאללה, אך קצב הפעולה לא שיקף את הדחיפות הנדרשת. גורמים בכירים מציינים כי ישראל כשלה בהפנמת לקחי הלחימה באוקראינה, שם הרוסים משתמשים ברחפנים דומים בהצלחה רבה מול הכוחות האוקראינים.
כעת, כשהאיום מתממש בשטח, מוצאת ישראל עצמה במרוץ חימוש מואץ. החשש הכבד הוא שזליגת הטכנולוגיה הפשוטה והקטלנית הזו תגיע בקרוב גם לזירות יהודה ושומרון ועזה, שם הצפיפות האוכלוסינית והקרבה למרכזי האוכלוסייה עלולים להפוך את האיום לקטלני עוד יותר. הפעילות המבצעית ברצועה כבר מתמודדת עם איומים מורכבים, והוספת רחפני סיב אופטי עלולה לשנות את חוקי המשחק.
ממיקרו-גל ועד לייזר: המרוץ לפתרון
התעשיות המובילות - אלביט, רפאל והתעשייה האווירית - בוחנות כעת שורת פתרונות נואשים. על הפרק: מערכות לייזר לשריפת הרחפנים באוויר, נשק אנרגיה מבוסס מיקרו-גל לשידור פעימות אלקטרו-מגנטיות, ומכ"מים ייחודיים של חברות כמו KELA ו-B-SENSE המסוגלים לזהות חתימות נמוכות במיוחד.
עם זאת, נכון לעכשיו, אף אחד מהפתרונות הללו אינו נחשב למבצעי ומוכח בשטח מול איום הסיב האופטי. מערכת "אור איתן" שנכנסה לשירות מבצעי ראשוני מתמקדת בעיקר באיומים אוויריים קלאסיים, ויכולתה מול רחפנים קטנים המחוברים בכבל פיזי עדיין לא הוכחה. התעשיות הביטחוניות נמצאות כעת בלחץ עצום מצד משרד הביטחון להאיץ את הפיתוחים.
היירוט הקינטי והתקווה מהניסיון האוקראיני
בצד הקינטי, מוצבת כוונת ה"פיגיון" של סמארט שוטר על רובי הלוחמים לדיוק ירי גבוה, לצד רחפני יירוט (C-UAS) המיועדים להתנגשות פיזית. הפתרון הפשוט ביותר - ירי ישיר על הרחפן - מתגלה כמורכב בפועל בשל גובה הטיסה, המהירות והקושי לזהות את הסיב האופטי הדק.
באוקראינה כבר מפעילים בהצלחה צריחים מבוססי בינה מלאכותית (AI) שעוקבים אוטונומית אחרי רחפנים, גם כאלו המונחים בסיב. המערכות הללו משלבות מצלמות תרמיות, מכ"מים קטנים וחיישנים אקוסטיים, ומסוגלות לזהות ולעקוב אחר הרחפן גם כשהוא מחובר בכבל. כעת נשואות העיניים למפא"ת בתקווה שהשילוב בין בינה מלאכותית ליכולות יירוט חדשות יסגור את הפער הקטלני לפני שהאבדות ימשיכו להערם.
יצוין כי הלקח המרכזי מהמשבר הנוכחי הוא שטכנולוגיה פשוטה ויעילה יכולה להביס מערכות מתוחכמות ויקרות. בעוד ישראל השקיעה מיליארדים במערכות אלקטרוניות מתקדמות, האויב מצא פתרון בעלות של מאות דולרים בלבד שמנטרל את כל היתרון הטכנולוגי. השאלה המרכזית כעת היא האם התעשיות הביטחוניות יצליחו למצוא מענה מבצעי בזמן, או שהאיום יימשך ויתפשט לזירות נוספות.
0 תגובות