מדברים על חינוך - חלק שביעי
צילום: כיכר הסכתים
תקופת "בין הזמנים" כבר כאן, ואיתה המעבר החד "מבין המצרים לבין הצימרים". פתאום, ביום אחד, הבית מתמלא בעשרות בני משפחה בו זמנית, מה שעלול להוביל לחיכוכים רבים, אך מנגד מהווה הזדמנות פז נדירה להכיר את הילדים שלנו באמת ולייצר איתם קשר רגשי עמוק שחסר בשגרת היומיום.
הסוד הגדול ביותר להצלחת התקופה הוא ההכנה המוקדמת.
אם לא נתכנן מראש כיצד ייראו הימים הללו ומהן הציפיות שלנו, אנו עלולים פשוט ליפול לתוך סיטואציה כאוטית, מה שמהווה מתכון בטוח לוויכוחים מתישים. על ההורים לשבת יחד, לשתף פעולה, ולבנות תוכנית מסגרת שתעניק לילדים תחושת ציפייה שיהפוך את הזמן למשמעותי ויוקרתי.
האתגר המרכזי והקשה ביותר עבור הורים לבחורי ישיבות ומתבגרים הוא סוגיית ההשכמה לתפילה בבוקר ולימוד התורה, שיוצרת אצל ההורים כעס, פחד ודאגה לעתידם הרוחני של הילדים. עם זאת, הגישה החינוכית הנכונה ביותר לתקופה זו דורשת מההורים שחרור מוחלט. חשוב להבין: מגיל בר מצווה, להורים אין באמת קשר לאחריות הרוחנית של הילד, ועליהם להעביר אליו את האחריות המלאה על קיום המצוות. אסור שההורה יהפוך לשעון המעורר של בנו, ואם הילד מבקש עזרה בקימה, אפשר להעיר אותו כטובה בלבד, תוך הבהרה שהאחריות נשארת אצלו.
מעבר לכך, יש לזכור שהבחורים חוזרים מישיבות בהן התמודדו יום-יום בשדה קרב לימודי וחברתי תחת לחץ עצום. בין הזמנים הוא הרגע שלהם להשתחרר מהצורך לספק "קבלות" למשגיחים או להורים. במקום לדרוש, יש להפוך את לימוד התורה והתפילה לחוויה משותפת, כמו יציאה משותפת בבוקר למניין מעניין ולאחריה פינוק במאפייה קרובה.
כדי שהבית יתפקד כ"תיבת נח" אמיתית וישרה תחושת רוגע, חובה להוריד את מפלס הרשמיות. מותר וצריך להשתטות מעט, לעשות צחוקים עם הילדים, להכניס אווירה של שחרור ולפנק עם ממתקים וארוחות משותפות. במקרה של חיכוכים בין האחים, על ההורים לזכור שהם אינם שופטים או עורכי דין של אף צד; יש לנהל את האירוע מלמעלה ולתת להם להסתדר בעצמם.
האתגרים הם טבעיים, אך כשהורים משנים גישה, מורידים לחץ ומקבלים באהבה את השינוי בשגרה כרצון ה', חופשת בין הזמנים יכולה להפוך מתקופה סיוטית לחוויה של גיבוש, צמיחה משפחתית ועלייה רוחנית עצומה.
שיהיה בין הזמנים 'מהנה' ומוצלח.
0 תגובות