
וול דאן, שפועלת כיום בפריסה רחבה, לא צמחה דרך קמפיינים רועשים או סיסמאות שיווקיות, אלא דרך שינוי עמוק בהרגלי הצריכה של הציבור.
עד לא מזמן, מספר לנו שמעון אסרף, הבעלים של הרשת, בשר איכותי נחשב למוצר נדיר במטבח החרדי הביתי. מרבית הנתחים הגיעו קפואים מחו"ל, המבחר היה מצומצם, והשיח על איכות כמעט שלא התקיים. המציאות הזו החלה להשתנות עם כניסתה של וול דאן לתמונה.
"הלקוחות של אנטריקוט התחילו לבקש את הבשר הביתה", מספרים בחברה. "הם הרגישו שיש הבדל. לא רק בטעם, אלא בכל החוויה." מתוך הביקוש הזה התקבלה החלטה אסטרטגית להתרחב, להקים מערך עצמאי ולשלוט בשרשרת כולה - משחיטה ועד האטליז.
אחד הצעדים המשמעותיים ביותר היה החזרה של שחיטות בהיקפים גדולים לארץ ישראל. מהלך שכמעט ונעלם בעשורים האחרונים. כיום, בוול דאן מדברים במספרים שעד לפני שנים נשמעו דמיוניים: מאות בהמות בשבוע, שחיטות קבועות, ואספקה שמתקשה לעמוד בקצב הביקוש.

"הפער בין בשר שנשחט כאן טרי לבין בשר קפוא שמגיע מחו"ל הוא דרמטי", מסביר מנהל החברה יואל קרויס. "זה לא רק עניין של טעם. זה משקל, זה מרקם, זה מה שנשאר בצלחת."
גם ברמת הכשרות נעשתה בחירה מודעת להתרחב. לאחר שנים בכשרות פרטית, הרשת עברה להשגחת בד"ץ העדה החרדית, ובמקביל פועלת עם השגחה נוספת לשיטת בית יוסף. המטרה היתה ברורה - לאפשר לציבור רחב ככל האפשר ליהנות מאותו סטנדרט, בלי פשרות.
השינוי ניכר גם בהרגלי הקנייה. אם בעבר האטליז הציע מספר מצומצם של נתחים, היום המקררים מלאים במבחר שבעבר היה שמור למסעדות בלבד. סטייקים, נתחים מיוחדים ובשר ייעודי לבישול ארוך, הפכו לחלק מהשגרה הביתית.
בלי הצהרות גדולות ובלי רעש מיותר, וול דאן יצרה מציאות חדשה. כזו שבה בשר איכותי הוא לא מותרות, אלא סטנדרט. עבור רבים במגזר החרדי, זו כבר לא שאלה של טעם - אלא של הרגל.






0 תגובות