בדף היומי מסכת הוריות ג’, שנינו: אמר רב אסי, שלעניין הוראה, שמונים את רוב הקהל; אם עשו על פי הוראת הסנהדרין, הולכים אחר רוב יושבי ארץ ישראל. מסקנת הגמרא היא שאלו הנמצאים בגבולות אלו, שהם בני ארץ ישראל, הם הנקראים קהל, ואילו בני חו"ל אינם נקראים קהל.
והנה דנו האחרונים בטעם הדבר, שאין בני חו"ל נקראים קהל לענין הוראה, ומה הדין בענין שאר הדברים שצריכים בהם קהל.
היראים הביא דברי הגמרא וכתב: עתה יש לשאול בכל מקום שנאמר 'קהל', כגון בפצוע דכא ובכרות שפכה ובעמוני ומואבי – האם כל אלו הפסולים מותרים ביושבי חוץ לארץ, כיון שאינם קרויים קהל?
וביאר בדבריו, שאף על פי שהנידון בסוגייתנו אינו בדיינים אלא בחוטאים, מכל מקום, כיון שבני בבל כפופים בהוראה לבני ארץ ישראל משום שאוירו של ארץ ישראל מחכים, אין חוששים לבני חו"ל למנותם, שבודאי יעשו אחרי בני א"י. וזהו שאין בני חו"ל נקראים ציבור, רק משום שהם כפופים לציבור בארץ ישראל.
עוד תירץ, שבמקום שכתוב 'קהל ה” גם בני חו"ל בכלל, אבל במקום שנאמר 'קהל' סתם אין בני חו"ל בכלל.
עוד יש לציין לדברי הפרי מגדים (או"ח סי' תקעו א"א, הקדמת הסימן) שדן בדבר המבואר בשו"ע (שם סעיפים א-ה), שכל צרה הבאה על הציבור מתענים ומתריעים עליה ותוקעים בשופרות. השאלה היא אם דין זה הוא דווקא בציבור שבארץ ישראל, או שכל עשרה בני אדם נחשבים ציבור לענין זה.
וטעמו לצדד שרק בני ארץ ישראל נחשבים ציבור הוא משום שנאמר בענין זה (במדבר יט) 'וכי תבאו מלחמה ב”ארצכם” על הצר הצרר אתכם, והרעתם בחצצרות ונזכרתם לפני ה' אלהיכם ונושעתם מאיביכם'. הרי שתלה הכתוב ענין זה בצרה שבארצכם. אך קהל אחר אפשר שנידונים כיחידים.
0 תגובות