מסכת זבחים דף סז' -
מצאנו מחלוקת בראשונים מה הדין באדם שנשבע לקיים מצווה מסויימת. האם השבועה שלו חלה, ואם הוא יעבור עליה, הוא עבר על איסור "בל יחל דברו", כך נוקט הר"ן, או שנאמר שלא שייך להישבע לקיים מצווה, הרי כולנו כבר מושבעים ועומדים מהר סיני, מזמן מתן תורה, ולכן השבועה לא חלה. בספר קנין תורה הוכיח מהסוגיא שלנו כדברי הרמב"ן.
כידוע - יולדת צריכה להביא קרבן, שני תורים או שני בני יונה, אחד לעולה ואחד וחטאת, וכל זוג כזה של עופות נקרא קן. בדף שלנו אומרת הגמרא שאשה שנדרה "הרי עלי קן אם אלד זכר", ובאמת ילדה זכר, היא צריכה להביא שני קינים, שני זוגות, אחד לחובתה, מה שהיא חייבת מהתורה גם היא לא היתה נודרת, ואחד לנדרה.
וקשה, למה אנחנו מפרשים את דבריה שהיא התכוונה לומר שהיא תביא קן נוסף אם היא תלד לזכר, אולי היא רק התכוונה לזרז את עצמה להביא את הקן שהיא מחוייבת בו גם ככה? אם כן מוכח מכאן ששבועה לקיים מצווה כלל לא חלה, ולכן אנחנו מפרשים את דבריה שהיא התכוונה להביא קן אחר.
גם לפי השיטה הראשונה, שחלה שבועה גם על המצווה, מצינו דבר מעניין - הרי כידוע ישנה מחלוקת האם ילד שהופך להיות בר-מצווה בימי ספירת העומר, יכול להמשיך לספור בברכה או לא. אם כן, לפי שיטה זו ישנה עצה - אם הוא ידור לקיים את כל ספירת העומר בשלמות, הוא בעצם יחייב את עצמו במצווה, ואז יוכל לברך לפי כל הדעות (לפי השיטה שחלה שבועה על המצווה).
0 תגובות