מסכת מנחות, דף מב
כידוע, אחת מברכות השחר שאנו מברכים בכל יום היא "שלא עשני גוי", וידועה השאלה, מדוע חז"ל תיקנו לנו את הברכה בצורה של שלילה "שלא עשני גוי" ולא בלשן חיובית "ברוך שעשני ישראל"? . בספר בית חדש כתב, שאם היינו מברכים "שעשני ישראל" לא היינו יכולים להמשיך ולברך במקום שלא עשני עבד "שעשני בן -חורין" וגם לא היינו יכולים לברך במקום "שלא עשני אשה" "שעשני איש", ולמה לא? כיון שבמילים "שעשני ישראל" כבר טמון גם שאני בן חורין, וגם שאני איש, ואם כן היינו נשארים רק עם ברכה אחת במקום שלוש, וזה לא מה שאנחנו רוצים, אנחנו רוצים להודות לקב"ה על כל חסד וחסד בנפרד. עד כאן דברי הבית חדש.
בספר דברי יואל תירץ על פי הסוגיא שלנו, שאומרת שרב סובר שמי שמטיל ציצית לא צריך לברך על העשייה, ומקשה על כך רב חסדא, הרי רב בעצמו סובר שציצית שעשאה גוי פסולה, אם כן זוהי מצווה המיוחדת לישראל, אז שייך לברך עליה "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו", משום שרק אנחנו מצווים בה. אם כן, לפי הסברא הזו של רב חסדא, מסביר הדברי יואל שזה הטעם בלשון "שלא עשני גוי", שאנחנו רוצים להודות לפניו שקדשנו במצוותיו, ונתן לנו את הייחודיות הזו.
כשאהבת השם סגר חשבון בזירה: גורדון ענה בדרך היחידה שהוא מכיר
לפי זה הוא גם הסביר מדרש תמוה - ישנו מדרש שאומר שכשמשה רבינו שמע את המילים "אנכי ה' אלקיך" הוא פתח ואמר "ברוך שלא עשני גוי". מה הקשר בין זה לזה? מסביר הדברי יואל שכשמשה רבינו שמע שהקב"ה אומר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, והוא לא אמר "אשר בראתיך", הוא הבין שעיקר השבח הוא בכך שהשם הוציא אותנו ממצרים, והבדיל אותנו מהעמים, לכן הוא פתח ואמר, ברוך שלא עשני גוי.
0 תגובות