מסכת מנחות, דף לט'
בסוגיה שלנו אנחנו עוסקים במצוות התכלת בציצית. כידוע, במשך מאות שנים המצווה הזו נעדרה מאיתנו, והציצית שלנו נשארה לבנה בלבד. הגמרא מתארת שהתכלת הופקה מיצור ימי שנקרא חילזון, שחי לאורך חופי צפון הארץ מחיפה ועד צור. ההיעלמות של התכלת לא הייתה מקרית; בעולם העתיק צבע התכלת והארגמן היו מונופול יוקרתי של המלוכה, והשלטון הרומאי הקפיד מאוד על ייצורו הבלעדי.
הגמרא במסכת סנהדרין מתעדת מקרה שבו נעצרו שני חכמים מארץ ישראל כשהבריחו תכלת לקהילה היהודית בבבל. אבל לצערנו, עם השנים, ככל הנראה בעקבות הכיבוש המוסלמי, הידע המעשי אבד מאיתנו לחלוטין. לפני כ-130 שנה התחיל ניסיון להשיב את המצווה האבודה.
האדמו"ר מראדזין, הרב גרשון חנוך ליינר, זיהה את החילזון כדיונון, אבל הרב יצחק הרצוג דחה את הזיהוי הזה, והוא הוכיח כי המקור האמיתי הוא חילזון ימי בשם 'ארגמון קהה קוצים'. הבעיה היתה שמאותו ארגמון קהה קוצים הצליחו להפיק בהתחלה רק צבע סגול, אבל בשנות השמונים גילה הכימאי אוטו אלסנר שחשיפה לאור שמש ישיר במהלך עיבוד הצבע הופכת אותו לגוון אינדיגו – תכלת בוהק.
וכאן עולה שאלה הלכתית: האם ניתן לחדש מצווה שהמסורת שלה נקטעה? ה'בית הלוי' דחה את הניסיונות לחידוש התכלת. ואחת הטענות המרכזיות שלו הייתה שדרושה מסורת רציפה כדי לזהות בוודאות את החילזון, וכיון שאין לנו כזו מסורת – עלינו להמתין עד ביאת המשיח. מצד שני, חכמים אחרים כמו הרב טיקוצ'ינסקי הסבירו שהמושג "נגנזה התכלת" המופיע במדרש אינו אומר שהיא נעלמה כליל, אלא רק שהיא הפכה לנדירה וקשה להשגה.
0 תגובות