יותר מאלף ימים חלפו מאז אותה שבת שחורה של השבעה באוקטובר, והפצע הישראלי עדיין רחוק מלהגליד. בריאיון מטלטל עם משה מנס, חוזר צלם העיתונות הבינלאומי זיו קורן אל רגעי התופת הראשונים, מסביר מדוע הבחירה של התקשורת הישראלית לצנזר תמונות קשות הייתה טעות היסטורית, ומספר על המיצג החדש שהקים בעזריאלי שנועד להזכיר לכולנו את עוצמתו של העם הזה – דווקא מתוך השברים.
הבוקר ששינה הכל: "הבנתי שאנחנו באירוע יוצא דופן"
"לפני אלף ימים, התעוררתי בבוקר כשהבת הקטנה שלי, אז בת שבע וחצי, ישנה אצלי בבית", משחזר קורן את רגעי פתיחת המלחמה. "מכמות ההודעות והאזעקות הבנתי מיד שאנחנו באירוע יוצא דופן. המחשבה הראשונה שלי הייתה איך להחזיר אותה הביתה כמה שיותר מהר, כי ידעתי שאני נדרש לעשות את מה שאני יודע לעשות. עליתי על האופנוע, התארגנתי עם ציוד, שכפ"ץ וקסדה, וירדתי לדרום".
כמו רבים אחרים בשטח, לקורן לקח זמן להבין את גודל האסון: "כשאתה בשטח, אתה לפעמים פחות מעודכן ממי שיושב מול הטלוויזיה. צילמנו גופות בכבישי הדרום, ראיתי חבר'ה צעירים לבושים בבגדי מסיבה ובתכשיטים, ולא הבנתי מאיפה הם באו ומה הם עושים שם בשבת כל כך מוקדם בבוקר. לקח לנו שעות ארוכות להבין בכלל שהייתה מסיבה, וימים ארוכים להבין את קנה המידה של הטבח".
במהלך אותו יום גורלי, קורן וכמה עיתונאים נוספים כמעט שילמו בחייהם: "נקלענו להתקלות עם מחבלים לא רחוק מצומת שער הנגב. במזל גדול הופיעו לפתע חיילים, נכנסו לקרב, והצלחנו להימלט מהזירה". כשנשאל מה דחף אותו להסתכן כך, השיב בכנות: "מי שנמצא בצילום עיתונות ופוטו-ג'ורנליזם כבר 35 שנה, לא היה סולח לעצמו בחיים אם לא היה בדרום בשבעה באוקטובר".
הדילמה המוסרית: "זו הייתה טעות לא לפרסם תמונות קשות"
אחת השאלות המורכבות ביותר איתן מתמודד קורן היא כיצד מסוגלים להרים מצלמה מול מראות נוראיים של חללים וגופות במגוניות.
"תחושת השליחות נותנת כוחות על. המראות קשים וחלקם לא ירפו ממני לעולם, אבל נפלה בחלקי הזכות להיות מתעד משמעותי ולהשאיר מסמך לדורות הבאים. לגבי עצם הצילום – אין דילמה. כמו שרופא נדרש לטפל בפצוע ולוחם להגן על המדינה, תפקידו של המתעד הוא קודם כל לצלם."
עם זאת, קורן מותח ביקורת חריפה על מדיניות הפרסום של התקשורת בישראל: "אני חושב שזו הייתה טעות לא לפרסם תמונות קשות. אחת הסיבות שהאירוע הזה התמסמס בעולם מבחינת עוגנים ויזואליים משמעותיים, היא שלא ראינו מספיק תמונות קשות. העולם שכח ואומר 'מה כבר עשו לכם?'. אי אפשר להתעלם מיום שבו נרצחו 1,200 ישראלים רק בגלל שלמישהו זה מקלקל את קפה הבוקר".
קורן מדגיש כי פעל ברגישות המרבית: "פניתי באופן אישי למשפחות הנרצחים וקיבלתי את אישורן לפרסם את התמונות, מתוך הבנה משותפת שמדובר באירוע היסטורי וחייבים להראות את האמת המוסרית. היו כאלה שלא הסכימו, ואני לגמרי מכבד ומבין זאת".
מתעדים את ההמשך: מספר המלחמה ועד למיצג על גג עזריאלי
פרויקט התיעוד של קורן לא נעצר בימים הראשונים. לאחר שהוציא את הספר "שבעה באוקטובר" שהסתיים ביולי 2024, רואה אור בימים אלו ספר המשך חדש, שמגולל את האירועים מאוגוסט 24' ועד היום: המלחמה בעזה, בלבנון ובסוריה, מאבק המשפחות וחזרת החטופים – כולל החזרתו לקבורה של גבריאל עידן, החטוף האחרון שחזר בינואר 2026.
במקביל, השיק קורן מיצג ענק וחדש על גג קניון עזריאלי, בשיתוף עם המשורר נועם חורב וחברת דיסקין. "זה מיצג שסוקר את כל מה שעברנו מהשבעה באוקטובר ועד היום, וחשוב לי שכל ישראלי יראה אותו", הוא אומר.
מעל לפוליטיקה: "להאחד ולהראות את אהבת החינם"
בתגובה לטענות כי גורמים שונים מנסים להשכיח או לנצל את אירועי המלחמה והמחאות למטרות פוליטיות, קורן מבקש להישאר מחוץ למגרש הזה.
"אני נמנע מכל שייכות פוליטית ומציג את הדברים בדיוק כפי שראו עיניי, ללא מסננות", הוא מבהיר. "גם בשני הספרים וגם במיצג נעשתה מחשבה עמוקה איך לא לשייך את התיעוד לשום אמירה פוליטית. השאיפה שלי היא הפוכה – לאחד. אני רוצה שכל אדם שנכנס למיצג ירגיש גאווה להיות ישראלי, יראה את ההתגייסות החברתית ואת אהבת החינם שהייתה פה. אנחנו צריכים לחשוב על איך אנחנו מתלכדים, ולא על איך מנסים לפרק את העם".
0 תגובות