בלוח השנה היהודי, חג השבועות ניצב כשיא של ציפייה. אחרי שבועות של ספירת העומר, אנחנו מגיעים לרגע הגדול – מתן תורה. אך בעוד בחורי הישיבות והאברכים שקועים בין דפי הגמרא, רבים מאיתנו, הנמצאים בשוק העבודה, חשים לעיתים מנותקים. איך יוצרים חיבור אמיתי לתורה כשסדר היום עמוס בפרנסה ובענייני חולין?
בראיון מיוחד ומרתק, אירח משה מנס את הרב חנניה מנס, כדי להבין איך כל יהודי, באשר הוא, יכול להרגיש "חתן תורה" ביום חתונתו.
"לכו לקנות את הגבינה הכי טובה"
התשובה של הרב חנניה לשאלת החיבור הראשוני עשויה להפתיע אתכם בפשטותה. "ראשית כל, שילך לחנות ויקנה גבינה, שמנת, קצפות," הוא אומר בחיוך. "וזה לא בצחוק. מה עשה רב יוסף? הוא אמר 'אי לולא האי יומא, כמה יוסף איכא בשוקא' (אלמלא יום זה, כמה 'יוסף' היו בשוק). הוא הלך וקנה את הגדיים והבהמות הכי טובים, הוא התפנק".
לדבריו, החיבור לחג מתחיל במוחשיות. "אנחנו רוצים להתחבר לשבועות? בואו נדע לאן אנחנו הולכים. זה לא רק 'חתונה עם התורה' כפי שלמדנו בישיבה, משהו מופשט שגורם לנו להרגיש אולי לא ראויים כי אנחנו לא 'חתנים' כל השנה. אנחנו צריכים להיכנס לכל המסביב, לתעמולה, לרעש. במעמד הר סיני היו קולות וברקים, היה 'טרסק' גדול. אנחנו צריכים לחגוג את זה שאנחנו קשורים ליהדות, ולהתפנק לכבוד היום הזה".
הסיפור המרטיט על פסיקת מרן הרב אלישיב
במהלך הראיון, שיתף הרב חנניה סיפור עוצמתי ששמע מהרב שלום וינברג זצ"ל, ראש כולל סלונים, הממחיש מהו ערכה של נקודה יהודית אחת.
בישיבת סלונים למד בחור חוזר בתשובה, שאביו היה מאנשי השמאל הקיצוני ולוחם מוכר בדת. כשנפטר האב, פנה הרב וינברג למרן פוסק הדור הגאון רבי ישיב אלישיב זצ"ל לשאול לגבי דיני אבלות. הרב אלישיב פסק בתחילה כי מדובר ביהודי מומר להכעיס, ועל כן אין לשבת שבעה או לומר קדיש.
אולם, בשיחה עם הבן, עלה פרט אחד: בכל ליל סדר, האב היה מניח מצה וחמץ יחד על השולחן ואוכל אותם יחד. כשחזר הרב וינברג למרן הרב אלישיב עם המידע הזה, השתנתה הפסיקה מקצה לקצה.
"אין כזה סתם יהודי שעושה את זה," אמר הרב אלישיב. "הוא עשה את זה כי זו מצווה! אם כך – הכל: שבעה, לוויה, קדיש ושלושים".
"אתה שווה מיליונים"
הרב חנניה מנס מחבר את המסר הזה ישירות לכל אחד מאיתנו: "אנחנו יוצאים לשוק העבודה כי יש לנו התחייבויות, יש לנו משפחה, התחייבנו בכתובה. אנחנו עושים את כל זה בשבילו, בשביל הקדוש ברוך הוא. נכון, אנחנו מעריכים אברכים, אבל בסופו של דבר – כל טיפה של שכל, כל משנה שיהודי אומר אחרי יום עבודה, היא לא פחות מאותה חתיכת מצה בשולחן של אותו אדם".
משה מנס: "אתה אומר כאן מילים גבוהות. אתה אומר למי שמרגיש מנותק: בוא תתחיל מהחיצוניות, מעוגת הגבינה, כדי להפוך את זה למוחשי".
הרב חנניה מנס: "בדיוק. בואו נעריך את מה שאנחנו עושים ונחיה את זה. נתענג בבית ונספר: 'היום למדתי משנה, איזה כיף לי! התפללתי, הנחתי תפילין – אני שווה מיליונים!'. ברגע ששמעתם דברי תורה לכבוד שבועות – עשיתם משהו ענק. תתחברו, תתפנקו על זה".
משה מנס סיכם את המפגש בתובנה מעוררת השראה: "זה מכניס אותנו לחיות של חג השבועות. אנחנו מחוברים למשהו הרבה יותר גדול מאיתנו, משהו מטורף. זו חיות שאפשר לחיות אותה נון-סטופ".
0 תגובות