קהל רב בהם גדולי תורה ויראה ליוו בשבוע שעבר (שלישי), את רבי אליעזר פריינד זצ"ל, שקבע עתים לתורה ועסק בצרכי ציבור באמונה, ונמנה על מייסדי בית המדרש 'אגודת רעים' בבני ברק. המנוח השיב את נשמתו ליוצרה בשיבה טובה והוא בגיל 96 ונטמן בבית החיים בפתח תקווה.
מתולדותיו
רבי אליעזר זצ"ל היה דור חמישי לגאון מהרי"א אסאד זצוק"ל מח"ס שו"ת 'יהודה יעלה', וממנהיגיה הבולטים של יהדות הונגריה לאחר פטירת מרנא החת"ס.
הוא נולד בשנת תרפ"ד בכפר 'נאג שאללו' בהונגריה לאביו הרה"ג רבי חזקיהו פייבל זצ"ל שהיה תלמידו של מרא דארעא דישראל מרן הגרי"צ דושינסקיא זצוק"ל בעת כהונתו כרב ור"מ בעיר גלנטא.
בכפר זה טמונים אבות משפחת פריינד, שהיו תלמידי חכמים מופלגים, בעקבות המשבר הכלכלי שנוצר לאחר מלחמת העולם הראשונה, עברו בני המשפחה לכפר "טורנלי" שבהונגריה.
אביו זצ"ל היה תלמיד חכם מופלג וכיהן כשו"ב ומוהל מומחה וכן הרביץ תורה לצעירי הצאן. כל ימיו לא פסק פומיה מגירסא - ולצאצאיו הנחיל את אהבת התורה וחינך אותם לדקדוק ההלכה ואהבת חסד.
לימים סיפר המנוח זצ"ל שזכור לו בילדותו לאחר שעברו להתגורר לימים כשעברו להתגורר בעיר טורנלי, שבאחד מלילות החורף הקרים בעת שישב ולמד בעיון רב, היה צריך לעיין בדברי הריטב"א ולא היה לו את הספר בבית ולאחר ששקל בדעתו מי יכול להיות ער בשעה כזו מאוחרת, פנה יחד עם בנו כשסופת שלגים משתוללת ברחוב לעבר ביתו של אחד מתלמידי החכמים בעיר הרה"ג רבי שמואל דוד רייניץ זצ"ל והתדפק על ביתו.
רבי שמואל דוד הופתע לראותו בפתח ביתו בשעה כזו ובמהלך סופת שלגים, אך כששמע שכל בקשתו לעיין בדברי הריטב"א, הבין ללב רבי חזקיהו פייבל זצ"ל. רבי שמואל דוד עצמו ישב באותה שעה על קרש רחב עטוף בשמיכה עבה מחוסר כסף לקניית עצים להסקת ביתו והגה בתורה.
לאחר חורבן יהדות אירופה כשרבי אליעזר זצ"ל, שנותר בודד ממשפחתו עלה לארץ ישראל, נכנס למעונו של מרן הגרי"צ דושינסקיא זצוק"ל ששאלו לשמו וכשאמר לו שהוא בנו של רבי חזקיהו פייבל זצ"ל נענה מרן זצוק"ל ואמר: "הוא היה מהבחורים הכי טובים בישיבה בגלנטא".
עם היכנסו לעול תורה ומצוות גלה למקום תורה ובאחד הימים חלה והגיע כמעט עד שערי מוות, אך למרות זאת מסר נפשו לא להתגעל במאכלות אסורות בעת אשפוזו בבית החולים והחיה את גופו אך ורק באוכל שהובא לו ע"י חבריו וקרוביו.
כעבור תקופה נשלח ע"י אביו ללמוד בעיר באלשע יארמוט בישיבתו של הגאון הצדיק רבי חיים אהרן דוד דייטש זצ"ל הי"ד אבד"ק וראש הישיבה בעיר באלשע יארמוט, מח"ס שו"ת 'בן גרני' ונכד בעל ה'גורן דוד' שהיה מתלמידי החת"ס זי"ע.
רבו זה, היה חתנו של שר התורה ומגדולי אותו הדור, הגאון הגדול רבי ישעיה זילברשטיין זצוק"ל גאב"ד וויטצען.
מעניין לציין מה שהיה מספר הישיש רבי אליעזר דוד פרידמן זצ"ל שנסתלק לבי"ע לפני כשבועיים, בשם אלו שזכו להכיר ולראות את הגרחא"ד דייטש, כי "אין לתאר את החן העצום שהיה נסוך על פני קדשו חן דקדושה שמשך אחריו את כל רואיו".
יחד עמו למד בישיבה באותה תקופה כ"ק גאב"ד ערלוי זצוק"ל, כשר' לייזר, כפי שכינוהו מכיריו היה מספר על ימי נערותו, לימים כתב ה"ערלויער רב" זצוק"ל, על רבם זה: "אין בכוחי להעריך את גדולת אדם בענקים זה אפילו מעט מזעיר הן גדלותו בתורה בנגלה ובנסתר והן צדקתו וענוותנותו והתנהגותו בקדושה ובטהרה ומדותיו הנשגבות שהיה לפלא אך זאת נפשי יודעת כי כל גדולי וצדיקי הדור ענו אחריו מקודש מקודש ודכירנא כד ציוה עלי כ"ק אאמו"ר הגאון זצ"ל לנסוע לישיבתו הרמה היה נימוקו עמו שרצונו שאלמד אצל הרב מיארמוט היות שהוא איש צדיק...".
המעבר להונגריה
במהלך השנים עבר אביו זצ"ל להתגורר בעיר בודפשט והיה יד ימינו של הגאון רבי יהונתן שטייף זצוק"ל ששימש כרבה של העיר באותם ימים, ולבקשת רבו הגרח"ד דייטש זצוק"ל, יצא רבי אליעזר זצ"ל לסייע לאנשי הקהילה במצוות הלוויית המת והיה מאנשי הח"ק בעיר.
עם הצטרפותה של הונגריה לציר הרשע של הצורר הנאצי בחורבן והשמדת יהדות אירופה, שתה רבי אליעזר זצ"ל את כוס התרעלה במשך מספר שנים בהם עבר ייסורים קשים,.
אך למרות זאת קיים בעצמו את הנאמר 'כל זאת באתנו ושמך לא שכחנו' במוסרו נפש לקיים ככל האפשר את מצוות ד'. אם זה בעבודות פרך במחנות העבודה השונים בהם שהה ואם במהלך הנסיגה של הנאצים ימ"ש.
סיפור נוסף היה בעניין הגילוח, לימים סיפר "הגרמנים החליטו שכל האסירים חייבים להתגלח, אני כמובן מעולם לא העברתי תער על פני, וב"ה עברתי את המלחמה בלי להכשל בזה, ובכל זאת מאחר והיינו חייבם להתגלח, השתמשנו במה שהיה, איך שהוא השגנו שם קצת חומר שורף שנקרא ליזול, זה חומר חריף שיש לו ריח נורא וכוויותיו מרובות.
מכיון שהיה מעט חומר, השתמשנו יחד באותו חומר, אחד שם את הליזול על הפנים, השני גירד ממנו ושם על עצמו וכך הלאה, הליזול עבר כמה וכמה "זקנים". כולם כמובן יצאו עם כוויות בפנים, אבל ללא חשש איסור.".
השמירה על התפילין
ר' לייזר שמר במשך כל אותם שנים על התפילין, הן היו צמודות אל גופו, כשלא עובר עליו יום בלי להניחן, "את המעיל גנבו לי באחד הטלטולים, אבל בתפילין איש לא יכל לגעת, הם היו על הגוף שלי, צמודות לחזה, "על לבבך", כל הזמן, וב"ה מידי יום הנחתי אותם, גם במצבים הקשים!" סיפר.
מה שמעניין, זה כי לאחר המלחמה, כאשר עלה ר' לייזר בספינת מעפילים לארץ, נפלו התפילין למי הים, בעת שקבוצת המעפילים ירדו מהספינה אל הסירה שאמורה הייתה להעביר אותם אל החוף, גם אז קפץ למים כדי להציל את התפילין, שב"ה נמצאות איתי גם היום".
כמו כן מסר נפשו יחד עם אחרים להתפלל בציבור בליל יום הכיפורים במחנה בו שהו, כשבעקבות כך פרצו השומרים לבלוק בו שהו והיכו מכות רצח את המשתתפים, כשהוא עצמו קפץ מיד לדרגש העליון וניצל ממכות המרצחים.
הימים הנוראים במחנות
לימים סיפר על ה'ימים הנוראים' אותם עבר בחודש תשרי תש"ה והיו חרותים בליבו כל הימים, כשבמהלך נסיגת הגרמנים ראה עין בעין את יד ד' שהשגיחה עליו והצילה אותו פעמים רבות ממוות, כשהוא מוסר נפש להביא לקבר ישראל את הנפטרים במהלך נסיגה זו,
כשדיבר על האמונה בהקב"ה היה מתאר את הימים בשדות התירס ככשמעל ראשו מתחולל קרב בין מטוסי "ראטה" רוסיים ושיירת גרמנים, "היה גשם של כדורים", הוא תיאר, את אותה תקופה.
בסיום המלחמה הגיע אחר טלטולים רבים לעיר אראד שברומניה, שם התבשר כי מלבדו נותרו לפליטה עוד שני אחים מכל משפחתו הרחבה שהועלתה על המוקד באושוויץ, הי"ד.
לימים תיאר את אותם רגעים שאחרי נסיגת הגרמנים "הסתובבנו ממקום למקום, אחרי חודשים שלא ראיתי ילד יהודי, או צורה של קהילה נורמלית, פגשתי מישהו שפגש אותי ואמר לי "כדאי להגיע לרומניה, שם נשארו יהודים".
המשכנו ללכת, לצעוד. באחד הימים עבר לידינו רכב משא רוסי, שאלתי אם אפשר להצטרף, "לאן" התענין הרוסי, "אני רוצה להגיע לרומניה, לאראד או לטמשוואר" אמרתי, רציתי להגיע לאיזור בו יש יהודים, "תעלה תעלה", אמר לי הרוסי, אחרי נסיעה ארוכה, הוא הוריד אותי ואמר לי "פה זה אראד"!.
"אתה מבין ש"פה" זה היה בערך כמו שחולון זה ליד בני ברק..." צוחק ר' אליעזר, "הלכתי במשך כמה שעות לכיוון, התחלתי לשאול עוברי אורח, איפה זה "אראד", והם אמרו "אה, אתה מחפש את ה"ז'ידו", את הבית כנסת של היהודים...".
ה'מנחה' אחרי השואה
הגעתי אחרי שלוש שעות, נכנסתי ואני רואה שמחכים למנחה.. זו היתה פעם ראשונה אחרי כל כך הרבה חודשים, חיכיתי למנין, ופתאום אני רואה את חבר שלי בשם שוורץ, אח של "דוד לייב" זצ"ל, הוא אומר לי "לייזר, מה אתה עושה פה, אתה חי?" אמרתי לו "אני חוזר ממחנה 'בור' " והוא אומר, "נו, זה כבר אחרי השחיטה..."
"תגיד" שאלתי את שוורץ, יש לך קצת לחם?
"מה הבעיה" הוא עונה, ואומר לי "קים אעהר" - בא הנה, חברי, ניגש ליהודי מקומי, ואמר לו "יש פה פליט, תביא לו משהו לאכול, לחם ומרק".
זו היתה הפעם הראשונה מזה תקופה ארוכה שישבתי לאכול משהו בצורה נורמלית, "נדאג לך גם לישון" אמר לי חבר שלי, הוא הלך למישהו מהידהודים בעיר, ואמר לו: "יש פה פליט חדש, חייבים לדאוג לו".
היהודי המקומי קיבל אותי בשמחה, ואמר: "בא תישן אצלי", הגעתי, והוא אומר לי, "אבל לפני כן, הכנתי לך מים חמים, כדי שתוכל להתרחץ. " כמעט שנה לא ידעתי מה פירוש להתרחץ במים חמים.
כשיצאתי מהקלחת היתה לי הפתעה, חיכו לי בגדים "חדשים", נורמליים, אתה יכול לתאר לך איך הייתי נראה, אחרי שמונה חודשים בהם הייתי עם אותם בגדים ועברתי את כל התלאות....".
הקשר עם מהר"א מבעלזא
אחרי תלאות שונות, עלה המנוח לארץ באופן בלתי ליגאלי ונתפס ע"י השלטונות האנגלים ונכלא בעתלית משם השתחרר לאחר שציין שיש לומודע ומכר כ"ק אדמו"ר מהר"א מבעלזא..
כאן בארה"ק החל לעמול באופן פיזי בעבודות סבלות, על מנת לפרנס את עצמו ואת אחיו, כשהוא קובע עתים לתורה, והוא דואג לאחיו ורק לאחר שזכה להשיאם התפנה אף הוא להקים את ביתו.
לאחר שהשיא את אחיו הקים את ביתו עם רעייתו מרת חנה תליט"א שזכתה להינצל מאימי המלחמה יחד עם אמה מרת ביילא מנדל ע"ה שבמסירות נפש שמרה על חינוך צאצאיה גם בימי חושך ואפילה בגטאות.
הקים את חייו מחדש בבני ברק
את ביתם הקימו בעיר בני ברק כאן היה חלק ממקימי בית המדרש 'אגודת רעים', שם קבעו עיתים לתורה והיו סמל ומופת לבעלי בתים שעשו תורתם קבע ומלאכתם עראי וזכו להעמיד דורות של תלמידי חכמים גדולי תורה אנשי מעשה וחסד.
הקפדתו והתמדתו הבלתי מתפשרת להשתתף בשיעורי התורה בבית המדרש 'אגודת רעים' היו לסמל ומופת.
בימי מלחמת המפרץ בחורף תשנ"א היה היחיד שהגיע להשתתף בשיעור בבית הכנסת 'אהבת חסד', באומרו למגיד השיעור הגאון המופלא רבי משה מרדכי שולזינגר שמי ששמר עליו בשדות הקרב בין הרוסים לגרמנים ישמור עליו גם בימים אלו.
כיבד את ד' מגרונו, היה עובר לפני התיבה כשליח ציבור בנעימה ובהתרגשות רבה, בשבתות ובימים טובים ורבים היו באים לשמוע את תפילותיו שהיו נאמרים ברגש ובמסורת אבותיו. שנים רבות היה מקפיד לפקוד את שריד בית מקדשנו הכותל המערבי בראשי חדשים ובימי השובבי"ם בהם היה מתענה ומתפלל כמנהג אבותיו.
כל ימיו נודע במידותיו הנאצלות וברבבות מעשי החסד והצדקה שעשה. קרוב ליובל שנים ניהל את קופת הגמ"ח של ביהמ"ד 'אגודת רעים' כשהוא מסייע לחברי ביהמ"ד ולאלפים אחרים לחתן את צאצאיהם בכבוד בהלוואות הגונות ובתנאים נוחים כשכל מכריו מציינים את נקיון כפיו והניהול הנכון של קופת הגמ"ח. כמו כן סייע רבות לכל פונה ונצרך במסגרת עבודתו בבנק.
לאחר שיצא לגמלאות הצטרף ל'כולל בעלי בתים' שע"י בית המדרש 'אגודת רעים' שנוסד ע"י הגאון רבי שמחה קסלר זצוק"ל כשבמסגרת זו השתתף בשיעורים תמידים כסדרם, והיה זה הוא שפעל להרחיב את מעגל משתתפי השיעורים והיה מדבר על לב מכריו לבוא ליהנות מאור התורה, כשהוא דואג להחזיק בכבוד את מגידי השיעורים ששכרם ניתן להם מקופת הכולל שהוא היה ממנהליה.
מעולם לא הקפיד על אדם, לא השתתף בשום מריבה ומחלוקת, התהלך בנחת ובחכמה עם הבריות ולא התלונן על קשייו וייסוריו.
את אמונתו הצרופה וחסדי ד' אותם ראה בימי חייו, הנחיל לדורות הבאים עת היה יושב מידי שבת עם בני הישיבות שהתארחו על שולחנו, ומספר להם את אשר עבר עליו בימי חייו. והנחיל לנכדיו את אהבת התורה.
במיוחד דיבר כל הזמן, על ההקפדה על כל מנהג ומנהג, בלי לזוז ממסורת אבותיו, הוא עצמו היה מתרגש בכל פעם שראה בני ישיבות וילדי תשב"ר, באומרו שהניצחון האמיתי על הצורר הנאצי הנו בעצם קיום תלמודי התורה והישיבות.
גדולי תורה בהם הגה"צ רבי יעקב אדלשטיין זצוק"ל, היו שולחים יהודים מחוגים שונים לבקש את ברכתו, כמי שחווה את אימי השואה ונותר באמונת אומן ואהבת התורה.
לפני מספר שנים עבר ניתוח קשה והחלים ממנו ולאחריו חזר לסדרי יומו הקבועים, ומחזק אנשים הצעירים ממנו בעשרות שנים. בחודשים האחרונים נחלש בגופו, אך התעקש להמשיך את תפילותיו ושיעוריו כרגיל, כשהוא מתבטא 'בלי התפילה והשיעורים למה לי חיים'?.
בימיו האחרונים התערפלה הכרתו, אך הוא התעקש לקיים את התפילות והמצוות כסדרן, בלילה האחרון לחייו בשהותו בבית החולים שהו סביבו חתניו ונכדיו שאמרו עמו קר"ש, לאחר מכן התייצב מצבו וכעבור מספר שעות ראו בנו ונכדו שעמדו ליד מיטתו שמצבו מתדרדר, הזעיקו מנין למיטתו ובאמירת ווידוי פסוקי הייחוד, ושמע ישראל, וכך יצאה נשמתו מן העולם כשפניו שוחקות באופן שהפליא את כל הרואים.
בהלווייתו שהתקיימה ביום שלישי הספידוהו הגאונים הרבנים; חתנו רבי נפתלי ברוק מחשובי התלמידי חכמים והמג"ש בבורו פארק, הגאון החסיד רבי יצחק שמואל שוורץ, רב בית הכנסת 'חסדא', הגאון רבי דוד קסלר, רב ביהמ"ד 'אגודת רעים וחתנו הצעיר רבי יאיר ארלנגר, כשלאחר אמירת הקדיש המשיך מסע ההלוויה לבית החיים סגולה בפתח תקווה, שם הספידוהו נכדיו רבי רפאל רפפורט ור' דן פריינד.
הותיר אחריו את רעייתו מרת חנה תליט"א שעמדה לימינו כל השנים. בניו הרה"ג; רבי פנחס ורבי חזקיהו שיבל"א. בנותיו וחתניו הרבנים הגאונים; רבי נפתלי ברוק מבורו פארק, רבי משה רפפורט ממייסדי וראשי קהילת "חניכי הישיבות" בפ"ת ורבי יאיר ארלנגר, מבני ברק. נכדים ונינים ההולכים בדרך ד' ממשיכי מורשת אבותם לתפארת בישראל.