דנקנר: אי. די. בי. קרסה בגלל הרפורמה בסלולר

דנקנר חשף במשפט פרטים אודות התנהלותו באי.די.בי. הוא העיד כי "דברים לא באים לי בקלות. אני קפדן, מסודר. בחקירה הזאת נלקחו היומנים שלי וראו כמה אני מסודר. אני מהדור הישן". הוא סיפר על השתלשלות האירועים שגרמו לקריסת אי.די.בי, שהובילה לכך שבית המשפט לקח ממנו את השליטה בחברה. "במחצית 2011 התרחשה מבחינתי תופעת הברבור השחור" אמר דנקנר, בכוונתו לאירוע אסוני ובלתי צפוי, והודה שהיו לו כישלונות והחלטות שגויות - ההשקעה בקרדיט סוויס ורכישת מגרש בלאס וגאס עם תשובה. "אבל הדבר שגרם לקריסת הקבוצה הייתה הרפורמה החריפה בתחום הסלולר", הודה דנקנר.

דנקנר על הנפקת אי.די.בי: "פניתי לאנשים חשובים שיעזרו לי"

דנקנר סיפר על ההחלטה ללכת להנפקה בפברואר 2012. "נושא ההנפקה עלתה לפרק בסדר גודל של שבוע או עשרה ימים לפני. אני ואחותי התחייבנו ל-20 מילין שקל, לבנת עוד 20, מנור 10. בסך הכל כל השותפים בגנדן הביאו 62 מיליון שקל. התחלתי בפגישות וגישושים עם חברים לגבי השקעה. החלטתי ללכת להנפקה ציבורית כי ידעתי ששם אני יודע להביא כסף. אבל ההנפקה הזאת לא כוונה לציבור הרגיל. ידענו ששום גברת כהן מחדרה או גדרה לא תקנה בשקל אחד. וגם ששום מוסדי לא ישתתף.

"החברים שהנפקה התבססה עליהם זה לא מי שראינו כאן בבית המשפט. לא חתמים שרצו לעשות 'שלח לחמך'. גם לא אלה שהופנו על ידי לאיתי לרכוש מניות. יש שם ידידים, אבל החברים זה אנשים מכובדים וחשובים במשק שפניתי אליהם וביקשתי מהם שיעזרו לי ולחברה באותה שעה. איש מהאנשים האלה שבאו לעזור, לא חשבו שהם באים להפסיד כסף. גם לא חשבתי שאני מביא אותם להפסיד. נקודת המוצא הייתה שהם מאמינים בחברה. וכאן זה המקום להתנצל בפניהם שלא הצלחתי להביא את אי.די.בי לחוף מבטחים".

דנקנר פירט מי החברים שאליהם פנה לפני ההנפקה של אי.די.בי. "אנשים כמו מיכאל שטראוס, רמי אונגר, שאול שני, חיים כצמן באמצעות אריה מינטקביץ', שולם פישר ועזריאלי באמצעות רפי ביסקר. וגם פניתי לדויטשה בנק למשל שיש לו עבר של עבודה משותפת".

השופט כבוב: למי עוד חוץ מחברים וחתמים פנית?

דנקנר: יש את האנשים שהפנתי לאיתי. כשאדם מנהל הנפקה, כמוני, הוא לוחץ על כפתור. וזה היה ניהול מול חברים, ידידים ומקורבים. יש מערכת יחסים שונה בין אדם לאדם. יש חבר קרוב, שהוא לא רחב לב. ויש אנשים שההיכרות שלך איתם פחותה ולמרות זאת הם לארג'ים. ויש כאלה שהם שחקני שוק הון. שלושה כאלה שאני פניתי אליהם והפניתי לאיתי – יוסי ויליגר, אילן בן דב וצביקה בארינבוים. אלה אנשים שרואים דברים אחרת מרמי אונגר או מיכאל שטראוס. אלה לא אנשים שאני משדל.

"לחברים לא איכפת להם מה המחיר. משתתפים בכסף. זה אנשים שלא מסתכלים על שער השוק, וזה גם לא מעניין אותם. רק בדיעבד שהפסידו כסף אולי הסתכלו. שמינטקביץ' פנה לכצמן ועדכן אותי, הוא סיפר שדורי סגל וכצמן ישתתפו כל אחד מכספם הפרטי ב-5 מיליון שקל. מישהו חושב שכצמן ניתח את מצב אי.די.בי? הוא עקב? הוא שם ביחד עם סגל 10 מיליון שקל. אלה החברים. להבדיל מהחתמים ושחקני שוק ההון.

"יבואו אנשים וישאלו אותם: באמת התכוונו להשקיע? מה הוא יגיד? לא? היו כאן שני מקרים מובהקים שכאלה שהופנו לאיתי והתברר כאן בבית המשפט שבשני המקרים האלה צדקתי בוודאות שהם לא השתתפו. גם כשהם אמרו שקנו, אז אחד מהם לא קנה (צביקה בארינבוים שתיווך ברכישה עבור איתן אלדר, ת.ג וז.ש.ל) ואחד אחר שבנוכחותי דיבר עם איש ההשקעות שלו, נכנס אחר כך למכונית ואמר למנהל ההשקעות: תמכור (אילן בן דב, ת.ג וז.ש.ל)".

"למה שאני ארצה להשפיע על השער ב-21.2?", שאל דנקנר את השופט. "למה שאני ארצה להרים את שער המניה לחברים שאני מגייס לעזור לי? הרי אם השער עולה הם יקנו פחות מניות בכסף? ובכלל השער בימים המדוברים לא עלה אלא ירד. ככה מריצים?

השופט כבוב: אותה קבוצת חברים, אתה מחריג פה את בן דב ובארינבוים. למה?

דנקנר: בארינבוים זה לא המעגל הראשון השני או השלישי. זה לא חבר שאני יושב איתו על שפת הים או בקפה. הוא לא היה ברשימת החברים. אייל סלוגניק פגש אותו, הזמין אותו למשרד והציע לו לקנות את החברות מקסים או המלט. צביקה לא רצה. אבל אייל בא אחר כך לחדרי, זה ה-20 בחודש, ואמר לי:' צביקה היה אצלי ויש לו קופת מזומנים. הוא מחבב אותך ואולי ישתתף בהנפקה'. במקום שלחתי לו SMS ואמרתי לו שיש הנפקה. הוא ענה משהו בינוני. ושהוא יצור קשר עם אייל. כשאני מרים טלפון אחר כך לאיתי, אני אומר לו שצביקה רוצה לקנות ושינסה לפנות אליו. בזמן אמת לא ידעתי אם קנה או לא.

השופט כבוב: אז מלבד החריגים, בן דב ובארינבוים, כולם לא התעניינו במחיר?

דנקנר: נכון.

השופט כבוב: אז קו ההגנה זה שכל אחד שהופנה לשטרום זה כאלה שלא היו אדישים לשער המניה?

דנקנר: חמישה אנשים שהופנו לאיתי לכל אחד סיפור משלו. אני רוצה לציין שהם 5% מהסכום שגייסתי.

השופט כבוב אמר קודם לכן לדנקנר: "אמרו כאן באולם אנשים שזאת הנפקה מאתגרת. שמצב החברה לא טוב. שהיא נסחרת בשווי לא אמיתי".

דנקנר ענה לו כי "שמענו את זה מהחתמים. הם אכן התייחסו לזה כמו שיווק שהם לוקחים בחשבון וזה בגין יחסים בעבר או בעתיד. כאלה שרוצים להמשיך להתפרנס מאי.די.בי. הם רצו למצוא חן בעיני ההנהלה ובעיני. אבל לא אלה החברים. כל אלה הביאו 40-45 מיליון שקל. החברים הביאו 85% מהגיוס בהנפקה. בנקודה הזאת חשוב להבין שהפעילות של איתי למשל, שמכר מניות אי.די.בי מחוץ לבורסה, אפשרה לשורטיסטים לקנות יותר סחורה."

"הדבר שגרם לקריסה היה הרפורמה בסלולר"

דנקנר סיפר קודם לכן בעדותו על קריסת אי.די.בי, שהובילה לכך שבית המשפט לקח ממנו את השליטה בחברה. "במחצית 2011 התרחשה מבחינתי תופעת הברבור השחור, שעליו כתב הכלכלן ניסים טאלב. אירוע שלא יכולים לצפות. הרגשתי שהתיישבה עלינו להקה של ברבורים שחורים כאלה. אני לא מתנער מכישלונות והחלטות שגויות שלי. השקענו למשל בקרדיט סויס ובנינו פוזיציה. במחצית השנייה של 2011 המשבר העולמי שצפיתי ב-2006 היה גדול. משבר מסוג W. היינו עם אחזקה של 3% בקרדיט סויס וההפסד היה גדול. 700 מיליון דולר. אפשר להגיד שהרווחנו בעבר מיליארד ועכשיו הפסדנו 700. אבל זוכרים לך רק את ההפסד. הייתה לי טעות עסקית נוספת של רכישת מגרש בלאס ווגאס עם יצחק תשובה. הפסדנו 300 מיליון דולר".

"אבל הדבר שגרם לקריסת הקבוצה הייתה הרפורמה החריפה בתחום הסלולר. באמצעות דסק"ש החזקנו במחצית מסלקום. בשיאה החברה הייתה למעלה מ-3 מיליארד דולר. כשהחלה הרפורמה שווי השוק של החברה ירד בחצי מיליארד. זה שורשר לירידה חריפה בשווי של אי.די.בי פתוח ואחזקות. ההשלכה של העניין הייתה פגיעה בחברות האחזקה. כמעט כל החברות היו ממונפות שלקחו אשראים. לטעמי הם היו אשראים סבירים. בשנים לפני הרי כולם רצו שניקח מהם כסף. אבל הירידה בשווי של סלקום גרמה שהמינוף הסביר הפך למופרז ומוגזם. ובנוסף לא יכולנו לחלק דיבידנד בגלל השווי".

אדרת: ספר על ההיכרות שלך עם איתי שטרום

דנקנר: שמעתי עליו לפני שהכרתי אותו, אבל הכרנו ב-2010. זה באירוע התרמה ששנינו היינו בו להקמה ותפעול מועדוניות בקריית מלאכי. התחרינו במכירה פומבית על איזה חפץ. מאז נוצרו קשרי חברות. נפגשנו הרבה. מצאתי בו אדם כלבבי, מקצוען בתחומו, חבר. אדם שנעים להיות אותו.

אדרת: עד כמה היית מעורה בעסקיו?

דנקנר: ידעתי מעט מאוד. נדמה לי שאפילו לא ידעתי שהוא בעלי ISP. לא הכרתי אף אדם שעבד איתו. אולי הוזכר פה ושם שם כמו עדי או ערן. עדי שלג למשל – לא הכרתי, לא ידעתי ומעולם לא שוחחתי איתו. איתי לא הזכיר אותו. ידעתי שאיתי בנקאי השקעות. שהוא מקושר ויש לו משרדים בציריך שוויץ. איתי הפגיש אותי עם שני אנשים פרטיים – איתן שוורצברט וריצ'רד האריס. שתי פגישות שהתגלגלו לזה שהם רוצים לקנות את גב ים. אבל לא היה לי עניין. זה לא היה פותר בעיית מזומן או הזרמת דיבידנדים. דנקנר חוזר לאחר מכן: "הפעם הראשונה שראיתי את עדי שלג הייתה כאן בבניין הזה. ראיתי תמונות שלו בעיתון. לא היה לי שם קשר אליו".

"לגבי ההנפקה, אגב אני זוכר את הדברים כי ראיתי ביומני, הוא גם הביא לי אנשים מבנק פיקטה. ואחרי ההנפקה הוא הכיר לי אנשים כמו יורם אמיגה. התרשמתי שהוא מקצוען ויש לו קשרים בינלאומיים. לא ידעתי מה חוסנו הפיננסי האישי או חוסנן הפיננסי של החברות שלו".

אדרת: העידו פה ששלג חיפש עבודה באי.די.בי

דנקנר: לא זוכר דבר כזה. לא הייתי מודע לדבר כזה.

אדרת: ספר עם מי נפגשת לגייס כספים לאי.די.בי

דנקנר: רצינו לגייס משקיעים. בדקנו עם רון לאודר, מרטין פרנקלין, אלכסנדר משקביץ', לארי מייזל מדנבר, משפחת פריצקר משיקגו, קרנות כמו בלקסטון. התעסקתי עם זה המון. לצערי זה לא הסתיים כמו שזה היה אמור להסתיים.

אדרת: נפרדת בינואר 2014 מאי.די.בי

דנקנר: כן. אחרי שהפסדתי בהתמחרות לשתי קבוצות אחרות

אדרת: אי.די.בי הייתה מפעל חיים שלך. תאר איזה גורמים הכנסת למערכת ואיך ליווית את החברה.

דנקנר: אני מחשיב את עצמי אדם שומר חוק, הוגן, מוסרי. אני שומר על רגולציות ותקנות בכל דבר ועניין. כך נהגתי בחיי ובעסקים – ביושר והגינות. לכל אורך השנים עשיתי כדי להטמיע את זה אצל המנהלים והעובדים באי.די.בי. צירפתי להנהלה הבכירה אנשים בעלי ניסיון רגולטורי. למשל מרשות ניירות ערך. אריה מנטקביץ' שהיה יו"ר הרשות, ליאור חנס שעבד במחלקת התאגידים, אייל סולגניק שהיה ראש מחלקת התאגידים, עו"ד שוני אלבק שהיה היועץ המשפטי של רשות ניירות ערך".

אדרת: איזה מנהל אתה?

דנקנר: דברים לא באים לי בקלות. אני קפדן, מסודר. בחקירה הזאת נלקחו היומנים שלי וראו כמה אני מסודר. אני מהדור הישן. כותב ביד ולא במחשב. אני רושם לעצמי נושאים ומחשבות במחברות. ככה גם התנהלתי במצבע של ההנפקה המדוברת. הפעלתי צוות של אנשים. הקמנו חמ"ל כדי לנהל את הטיפול במשבר שנולד לנו פתאום בקרדיט סוויס. החשיבו אותי כריכוזי מאוד בניהול הקבוצה. זה נכון שאני פדנט, אבל אדם אחד לא יכול לנהל קבוצה כמו אי.די.בי.

לפני כן, פתח דנקנר את עדותו ואמר "היו לי ביטחון ואינדיקציות שההנפקה תגייס 250 מיליון שקל כבר ב-20.2", כשהוא מבקש לתקן את דבריו של סנגורו עו"ד אדרת. "ביום לאחר מכן, כששטרום החל לפעול במניה סביב השעה 11:00, כבר ידעתי שההנפקה תצליח ותגייס למעלה מ-300 מיליון שקל".

"עבדתי כעו"ד עסקי-מסחרי במשך 13 שנים", תיאר דנקנר בתמצית את קורות חייו המקצועיים, "לאחר מכן התחלתי בפעילות עסקית. החל משנת 1995. כל השנים עשיתי עסקים עם שותפים. אני אוהב אינטראקציה עם אנשים. הקמתי תחילה את גנדן תיירות ותעופה. לאחר מכן הייתי מעורב בפעילות משפחתית – קבוצת דנקנר. הובלתי את המשפחה להיות שותפה עם תד אריסון לרכוש את בנק הפועלים. כיהנתי תקופה קצרה כסגן יו"ר". דנקנר הוסיף לספר כי "התגלע סכסוך משפחתי. הובלתי מהלך פרישה של אבי אני ואחותי מקבוצת דנקנר. עמדתי בראש ועדת האשראי. ב-1999 משפחתי המצומצמת פרשה מעסקי המשפחה המורחבת. הקמנו חברה והשקענו בנדל"ן. בפברואר 2002 נחתם הסכם בין גנדן והמשפחות מנור ולבנת לרכישת השליטה באי.די.בי אחזקות ממשפחת רקאנטי וקרסו. העסקה נסגרה אחרי 15 חודשים, במאי 2003. היא הייתה מורכבת, הרבה רגולציה. כל הרגולטורים נתנו גב לזה".

דנקנר המשיך לגולל את קורותיו: "מאז שנת מאי 2003 ועד מאי 2011 כיהנתי כיו"ר אי.די.בי אחזקות. נכנסתי לניהול אי.די.בי ומצאתי קבוצה במצב לא טוב ויציב. מצאתי חברה שבה 160 חברות. חשבתי שזה לא נכון. פעלתי רבות להקטין אחזקות על דרך מכירות, מימושים. נשארתי עם חברות הליבה העסקית".

"לא היה מבצע להצלת אי.די.בי"

קודם לכן, הדיון החל בנאום הגנה שנשא בא כוחו של דנקנר, עו"ד גיורא אדרת. "הניתוח של התביעה לא מדוייק ולא נכון. כל האירועים אקראיים. איתי שטרום פנה לראשונה לדנקנר ב-21.2 בשעה 10 בבוקר והודיע על כוונתו לרכוש מניות בבבורסה. זה יום לאחר שנולדה בתו. דנקנר אמר לו: עדיף שתטפל בת שלך. הפנייה של שטרום לשלג הייתה אקראית, לא מתוכננת. וזאת לאחר שעבודתו הופסקה. לא הייתה יכולה להיות כל ודאות שהוא יגיע לרכוש. ככה לא יוצאים למבצע הרצה. לגבי המימון - לא היה שום תכנון. שטרום החל לפעול והבנק סגר לו את הברז. היעלה על הדעת שנוחי יעמוד מאחורי מבצע כזה בלי תוכנית מימון מראש? שהכל יקרה תוך כדי? דנקנר יסביר פה שכל השיחה עם הבינלאומי הייתה קצרה ורק לומר מילה טובה. כל ההתפתחויות היו אקראיות. לא היה מבצע להצלת אי.די.בי. דנקנר אדם קפדן שלא היה מתנהל כך".

בפתח הדיון הגישה עו"ד איריס ניב סבאג, הסנגורית של איתי שטרום, חוות דעת מומחה של אבי קמר, אודות איכוני הטלפון הנייד של שטרום ביום שבו לטענת עד המדינה, עדי שלג, הוא הנחה אותו פנים אל פנים להריץ את המניה – 21.2.12. לטענת המומחה, הטלפון הנייד של שטרום אוכן לאורך כל היום בביתו. ההגנה טוענת שמדובר בראיה לכך ששלג לא אמר אמת. "חוות הדעת מוכיחה ששלג שיקר", טענה ניב-סבאג. "אנחנו קוראים לתביעה לחזור בה מכתב האישום ואנחנו נשקול את צעדנו".

"עד המדינה שגויס קיבל הגנה טוטאלית כדי להעיד נגד דנקנר ושטרום", אמר עו"ד אדרת. "הוא התעקש על שתי פגישות במשרדו של שטרום. הוא התעקש שהוא זוכר את הפגישות גם לשאלת בית המשפט. נושא האיכון פועל בדרך כלל כנגד החשודים כדי לקשור אותם לאירוע במקום מסוים. אנשים הורשעו בעבירות חמורות על כך. כאן האיכונים פועלים לטובת ההגנה".

"ההנפקה המדוברת התבססה על חברים של דנקנר", הוסיף אדרת. "לא כולם השקיעו על פי שיקולים כלכליים. הם השקיעו בלי קשר לשער ולמחיר בהנפקה. הם לא עשו בדיקת כדאיות. את הגורמים לא עניין שער המניה בבורסה. לכן לא הייתה שום משמעות לרכישות שלהם לעניין הרצה שלא הייתה. ההנפקה הזאת הייתה סגורה. היו אינדיקציות ברורות שההנפקה תצליח. נוחי ידע שיגייסו בסביבות 240 מיליון שקל. וזה לפני פעילות איתי שטרום. מה הטעם להריץ כשמבחינת דנקנר ההנפקה סגורה?".

הרקע לפרשה

על פי כתב האישום שהגישה ביוני 2014 מחלקת ני"ע בפרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה), בתאריכים 21-23.2.12, הימים שקדמו להנפקת מניות אי.די.בי אחזקות שבה גויסו מהציבור 321 מיליון שקל, רקם דנקנר תוכנית תרמיתית כדי לתמוך בשער גבוה למניה. דנקנר גייס לעזרתו את מקורבו, בעלי חברת ISP איתי שטרום, כדי לבצע רכישות מאסיביות בשערים גבוהים ובהיקף של 42 מיליון שקל, ובכך "לתחזק" את השער.

מי שביצע בפועל את העסקאות, כך טוענת התביעה, היה עד המדינה עדי שלג, מנכ"ל הברוקראז' ב-ISP, ש"הוזעק" על ידי שטרום לבצע את הרכישות. חלק מהעסקאות היו מתאומות מול חשבון ניירות הערך של חברת סיטי ברוקר שבבעלות אישתו, מאיה שלג. הן נתנו מצג בבורסה לביקושים גבוהים למניה, וכך סייעו לטענת התביעה "להרצה".

התביעה טוענת כי על מימון התוכנית התרמתית היה אחראי שטרום ביחד עם דנקנר. לצורך כך נעזר שטרום בדנקנר בשלושה מקרים. פעם אחת כאשר דנקנר צלצל לראש המחלקה העסקית בבנק הבינלאומי, אילן בצרי, וביקש ממנו לאשר אשראי של 15 מיליון שקל לרכישת המניות עבור שטרום שסורב קודם לכן; פעם שנייה כאשר דנקנר "חילץ" את שטרום - הפנה אליו אנשי עסקים כגון אילן בן דב, יוסי ויליגר וצביקה בארינבוים, שרכשו משטרום את מניות אי.די.בי בהיקף של 19 מיליון שקל בעסקאות מחוץ לבורסה, וזאת בשערים נמוכים מאלה שבהם רכש אותן בבורסה; ופעם שלישית כאשר העביר לו 8 מיליון שקלים, חמישה ימים לאחר ההנפקה, על מנת שיבצע רכישה של המניות לחשבונו הפרטי ויאפס את חשבון ניירות הערך של ISP בבינלאומי.