מיוחד לילדי "כיכר השבת": סיפור מנוקד מאת אריאלה סביר

שַׂקִיּוֹת מְסִבַּת הַיּוֹם-הֻלֶּדֶת הָיוּ רֵיקוֹת עֲדַיִן, וְרָצִיתִי כָּל-כָּךְ לְמַלֵּא אוֹתָן, לְהַרְגִּישׁ אֵיךְ הֵן מִתְנַפְּחוֹת וְנַעֲשׂוֹת כְּבֵדוֹת, אַחַר-כָּךְ לִקְשֹׁר אוֹתָן וַהֲכִי חָשׁוּב: לִסְפֹּר. רָצִיתִי לָדַעַת כַּמָּה שַׂקִיּוֹת יֵשׁ, וְאִם אִמָּא אָכֵן קָנְתָה מַסְפִּיק. דָּאַגְתִּי כָּל-כָּךְ שֶׁמָּא יֶחְסַר וְלֹא יַסְפִּיק לְכֻלָּן, וּמַה יִּהְיֶה אִם חַס וְשָׁלוֹם תָּבוֹאנָה יוֹתֵר יְלָדוֹת מִמַּה שֶּׁהִזְמַנְתִּי? אֲבָל הָאֱמֶת הִיא שֶׁבִּפְנִים, בְּתוֹךְ-תּוֹכִי, חָשַׁשְׁתִּי שֶׁכָּל הַשַּׂקִּיּוֹת תִּשָּׁאַרְנָה כִּי... כִּי אוּלַי לֹא תָּבוֹאנָה מַסְפִּיק יְלָדוֹת אוֹ... אוֹ שֶׁאוּלַי בִּכְלָל לֹא תָּבוֹא אַף אַחַת...

"אִמָּא", אָמַרְתִּי, כְּשֶׁאֲנִי מִשְׁתַּדֶּלֶת לְהִתְגַּבֵּר עַל הַחֲשָׁשׁ וְעַל הַדְּאָגָה שֶׁלִּי.

"כֵּן, חֲמוּדָה, מָה רָצִית?" שָׁאֲלָה אִמָּא תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁהִיא מַכְנִיסָה לַתַּנּוּר תַּבְנִית עִם עוּגָה, עוּגַת הַיּוֹם-הֻלֶּדֶת שֶׁלִּי. בָּרוּךְ הַשֵּׁם הָעוּגָה כְּבָר בַּתַּנּוּר, וְיֵשׁ בַּבַּיִת תְּכוּנָה רַבָּה. כֻּלָּם יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ לִי יוֹם-הֻלֶּדֶת וְשֶׁמָּחָר אֶהְיֶה בַּת שְׁמוֹנֶה.

"אֲנִי רוֹצָה בְּבַקָּשָׁה לְסַדֵּר וּלְהָכִין אֶת הַשַּׂקִּיּוֹת בְּעַצְמִי", בִּקַּשְׁתִּי. אֲבָל אִמָּא הֵצִיצָה בַּשָּׁעוֹן וְאָמְרָה: "לֹא, כְּבָר מְאֻחָר וּמָחָר יֵשׁ לִמּוּדִים. עָלַיִךְ עוֹד לְהִתְקַלֵּחַ וּלְהִתְכּוֹנֵן לְשֵׁנָה".

"אֲבָל אִמָּא..." נִסִּיתִי אֶת מַזָּלִי שׁוּב, "בְּבַקָּשָׁה".

אִמָּא פָּסְקָה שֶׁלֹּא, וְהָיָה עָלַי לְוַתֵּר וְלַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנָהּ. עִם אִמָּא בִּכְלָל לֹא מִתְוַכְּחִים, וּמַה שֶּׁהִיא אוֹמֶרֶת - עוֹשִׂים.

יָצָאתִי מֵחֲדַר הָרַחֲצָה לְבוּשָׁה בִּכְתֹנֶת הַלַּיְלָה שֶׁלִּי, מוּכָנָה לְהַגִּיד לְאִמָּא ´לַיְלָה טוֹב´ וְלָתֵת לָהּ נְשִׁיקָה כְּמוֹ תָּמִיד. לְפֶתַע רָאִיתִי שֶׁאִמָּא יוֹשֶׁבֶת עִם אַבָּא, וְהֵם מְמַלְּאִים בְּיַחַד אֶת הַשַּׂקִּיּוֹת.

נֶעֱצַרְתִּי רֶגַע בִּקְצֵה הַמִּסְדְּרוֹן וְנָשַׁמְתִּי בְּשֶׁקֶט. לֹא רָצִיתִי שֶׁהֵם יִרְאוּ אוֹתִי. נָכוֹן שֶׁזֶּה לֹא יָפֶה לְהַצִּיץ, אֲבָל הַכֹּל הָיָה כָּל-כָּךְ פִּתְאוֹמִי...

רָאִיתִי אֶת אַבָּא מַכְנִיס מַסְטִיק וְשׁוֹאֵל אֶת אִמָּא: "נוּ, מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת, יֵשׁ מַסְפִּיק?"

"כֵּן, בְּוַדַּאי", הֵשִׁיבָה אִמָּא.

"אַתְּ בְּטוּחָה?" שָׁאַל אַבָּא, וְאִמָּא הֵשִׁיבָה לוֹ שׁוּב: "כֵּן, לָמָּה אַתָּה דּוֹאֵג?"

אַבָּא לָקַח עוֹד שַׂקִּית וְשׁוּב הִכְנִיס מַמְתַּקִּים וְשָׁאַל אִם יֵשׁ מַסְפִּיק, שֶׁלֹּא יֶחְסַר... וְאָז אָזַר אֹמֶץ וְשָׁאַל: "יֵשׁ אֶחָד גַּם בִּשְׁבִילִי?"

אִמָּא פָּרְצָה בִּצְחוֹק: "לָמָּה לֹא אָמַרְתָּ מֵהַהַתְחָלָה שֶׁגַּם אַתָּה רוֹצֶה מַסְטִיק?" הִיא קָשְׁרָה עוֹד שַׂקִּית, צֵרְפָה אוֹתָהּ לַקְּעָרָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבָּהּ נָחוּ כָּל יֶתֶר הַשַּׂקִּיּוֹת, חָשְׁבָה קְצָת וְאַחַר-כָּךְ אָמְרָה: "צָרִיךְ לִשְׁאֹל אֶת לִיאוֹרָה..."

רק השם יודע את החשבון

בְּאוֹתוֹ רֶגַע זִנַּקְתִּי מִמְּקוֹם עָמְדִי וְרַצְתִּי לַמִּטְבָּח. "אִמָּא, זֶה בְּסֵדֶר! אֶפְשָׁר לָתֵת לְאַבָּא כַּמָּה מַסְטִיקִים שֶׁהוּא רוֹצֶה, וְגַם אַתְּ יְכוֹלָה לָקַחַת אִם אַתְּ רוֹצָה".

"בֶּאֱמֶת?" שָׁאֲלָה אִמָּא, "וְאַתְּ לֹא חוֹשֶׁשֶׁת שֶׁמָּא לֹא יִשָּׁאֲרוּ מַסְפִּיק שַׂקִיּוֹת?"

לֹא, פִּתְאוֹם לֹא חָשַׁשְׁתִּי כְּלָל וּכְלָל. מַה שֶּׁהַשֵּׁם רוֹצֶה זֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה, וְרַק הוּא יוֹדֵעַ אֶת הַחֶשְׁבּוֹן - לָמָּה אֲנִי צְרִיכָה לִדְאֹג?

הִזְמַנְתִּי חֲבֵרוֹת, וּמִי שֶׁצְּרִיכָה לְהַגִּיעַ תַּגִּיעַ. הַשֵּׁם יַעֲזֹר שֶׁהַשַּׂקִּיּוֹת יַסְפִּיקוּ, וְחוּץ מִזֶּה, כַּמָּה טוֹב לִרְאוֹת אֶת אַבָּא וְאֶת אִמָּא צוֹחֲקִים וּמְסַדְּרִים שַׂקִיּוֹת בִּשְׁבִילִי...

בַּלַּיְלָה שָׁכַבְתִּי בַּמִּטָּה וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהֵרָדֵם, הִתְרַגַּשְׁתִּי כָּל-כָּךְ!

אִמָּא כְּבָר הֵכִינָה לִי חֲצָאִית חֲדָשָׁה וּסְוֶדֶר שֶׁסָרְגָה בְּמוֹ יָדֶיהָ, וְיֵשׁ לִי נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת שֶׁל שַׁבָּת וְגַרְבּוֹנִים לְבָנִים. טַלִּי אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה הִבְטִיחָה שֶׁתְּאַרְגֵּן אֶת הַמְּסִבָּה שֶׁלִּי. הִיא לֹא גִּלְּתָה לִי דָּבָר, וַאֲנִי רָטַנְתִּי קְצָת: "לָמָּה? אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת שֻׁתָּפָה, זֶה חֵלֶק מֵהַכֵּיף".

אֲבָל טַלִּי אָמְרָה שֶׁמִּתְחַשֵּׁק לָהּ לַעֲשׂוֹת לִי הַפְתָּעָה וּלְשַׂמֵּחַ אוֹתִי. נוּ, אָז אִם זֶה כָּךְ לָמָּה אֲנִי בְּעֶצֶם מְאֻכְזֶבֶת?

שָׁכַבְתִּי בַּמִּטָּה, חִבַּקְתִּי אֶת הַדֻּבָּה הַלְּבָנָה שֶׁלִּי וְנִסִּיתִי לַחְשֹׁב בְּהִגָּיוֹן. אַחַר-כָּךְ בָּאָה מַחְשָׁבָה אַחֶרֶת וְדָחֲקָה אֶת אֵלֶּה שֶׁהָיוּ קֹדֶם: "מֶה הָיִית רוֹצָה לְקַבֵּל מַתָּנָה בַּיּוֹם-הֻלֶּדֶת, לִיאוֹרָה?"

הוֹ, זוֹ שְׁאֵלָה טוֹבָה. לֹא נָעִים לְהַגִּיד כִּי זֶה לֹא יָפֶה, אֲבָל בִּפְנִים, בְּתוֹךְ-תּוֹכִי רָצִיתִי לְקַבֵּל בֻּבָּה חֲדָשָׁה, אוֹ אוּלַי סֵפֶר יָפֶה, אוֹ סֵט חָדָשׁ שֶׁל צְבָעִים אוֹ... בְּעֶצֶם, אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מָה. עָצַמְתִּי אֶת הָעֵינַיִם חָזָק חָזָק וּבִקַּשְׁתִּי מֵהַשֵּׁם שֶׁיִּשְׁלַח לִי רַעְיוֹן טוֹב, שֶׁיַּעֲזֹר לִי לְהַחְלִיט מָה אֲנִי רוֹצָה וּמַה כְּדַאי לִי לְבַקֵּשׁ. הַשֵּׁם עָזַר לִי, וּכְשֶׁכְּבָר הָיִיתִי מְנֻמְנֶמֶת מְאֹד, כִּמְעַט יְשֵׁנָה, שָׁמַעְתִּי קוֹל פְּנִימִי שֶׁקּוֹרֵא לִי, מַמָּשׁ כְּמוֹ מַלְאָךְ טוֹב שֶׁנִּשְׁלַח אֵלַי מִשָּׁמַיִם: "לִיאוֹרָה, בָּאתִי לְהַצִּיעַ לָךְ מַשֶּׁהוּ".

מֵרֹב פְּלִיאָה כִּמְעַט הִתְעוֹרַרְתִּי לְגַמְרֵי. "מָה?" שָׁאַלְתִּי.

"לִיאוֹרָה", לָחַשׁ הַקּוֹל הַפְּנִימִי, "רָצִיתִי לְהַצִּיעַ לָךְ לְבַקֵּשׁ מַתָּנָה לַיּוֹם-הֻלֶּדֶת שֶׁלָּךְ. בַּקְּשִׁי מֵהַשֵּׁם שֶׁאַבָּא וְאִמָּא שֶׁלָּךְ יִהְיוּ תָּמִיד שְׂמֵחִים, וְשֶׁהַבַּיִת שֶׁלָּךְ יִהְיֶה חַם, נָעִים וְאוֹהֵב".

"מַה הַמְּיֻחָד בְּבַיִת חַם וְאוֹהֵב?" שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ וְחִבַּקְתִּי אֶת הַדֻּבָּה הַלְּבָנָה שֶׁשָּׁכְבָה לְיָדִי. "בַּיִת חַם וְאוֹהֵב כְּבָר יֵשׁ לִי בָּרוּךְ הַשֵּׁם, מַדּוּעַ אֲנִי צְרִיכָה לְבַקֵּשׁ זֹאת שׁוּב כְּמַתְּנַת יוֹם-הֻלֶּדֶת? יֵשׁ לִי הִזְדַּמְּנוּת לְבַקֵּשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵין לִי".

הַקּוֹל הִשְׁתַּתֵּק. נִרְאֶה שֶׁהוּא לֹא רָצָה לְהִתְוַכֵּחַ אִתִּי, וּבְוַדַּאי לֹא רָצָה לְהִתְעַקֵּשׁ. הַשֵּׁם שָׁלַח אוֹתוֹ כְּדֵי לְיַעֵץ לִי עֵצָה, אֲבָל הוּא הִשְׁאִיר לִי אֶת חֹפֶשׁ הַבְּחִירָה.

"תִּרְאִי, לִיאוֹרָה", הוּא אָמַר בַּסּוֹף, "אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁכְּדַאי לָךְ לְבַקֵּשׁ בַּיִת חַם וְאוֹהֵב. מִי מַבְטִיחַ לָךְ שֶׁתָּמִיד הוּא יִהְיֶה כָּזֶה?"

"סְלִיחָה", גִּמְגַּמְתִּי, "אֲנִי לֹא כָּל-כָּךְ מְבִינָה מָה אַתָּה רוֹצֶה לוֹמַר וּמַדּוּעַ שֶׁדְּבָרִים יִשְׁתַּנּוּ..."

שׁוּב הָיָה רֶגַע שֶׁל שְׁתִיקָה, וְהֵבַנְתִּי שֶׁהוּא רוֹמֵז שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר הַכֹּל. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁמְּבִינִים אוֹתָם רַק כְּשֶׁנַּעֲשִׂים גְּדוֹלִים, וְיֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאוּלַי קָשֶׁה לְהַסְבִּיר.

"אָז מָה אַתָּה אוֹמֵר?" שָׁאַלְתִּי שׁוּב, כִּמְעַט כּוֹעֶסֶת.

"שׁוּם דָּבָר, רַק אַל תִּשְׁכְּחִי לְבַקֵּשׁ בְּיוֹם-הֻלַּדְתֵּךְ אֶת מַה שֶּׁאָמַרְתִּי לָךְ, וְכָל הַיֶּתֶר יָבוֹא בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם. יְהִי רָצוֹן שֶׁהַשֵּׁם יִשְׁלַח לָךְ בְּדִיּוּק אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאַתְּ חוֹלֶמֶת עֲלֵיהֶם".

הוֹ, עַכְשָׁו הָיִיתִי מְרֻצָּה הַרְבֵּה יוֹתֵר. אִם זֶה כָּכָה, בֶּאֱמֶת לֹא אִכְפַּת לִי, הָעִקָּר שֶׁיִּהְיוּ לִי גַּם בַּיִת שָׂמֵחַ, חַם וְאוֹהֵב, וְגַם מַתָּנוֹת. אַחֲרֵי הַכֹּל, לֹא בְּכָל יוֹם אֲנִי נִהְיֵית בַּת שְׁמוֹנֶה!

"רֶגַע, רֶגַע", אָמַרְתִּי לַקּוֹל, שֶׁכְּבָר נִהְיָה חַלָּשׁ כָּזֶה, "לִפְנֵי שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ, אֲנִי רַק רוֹצָה שֶׁתֵּדַע שֶׁאַבָּא וְאִמָּא שֶׁלִּי הֵם תָּמִיד שְׂמֵחִים וְהֵם הֲכִי-הֲכִי נֶחְמָדִים בָּעוֹלָם, וַאֲנִי בִּכְלָל לֹא רוֹאָה סִבָּה שֶׁבִּגְלָלָהּ הַמַּצָּב הַזֶּה יִשְׁתַּנֶּה. אַבָּא וְאִמָּא שֶׁלִּי מְשַׂחֲקִים אִתָּנוּ בְּכַדּוּר וּבְ´תוֹפֶסֶת´, יוֹצְאִים אִתָּנוּ לְטִיּוּלִים וּמְסַפְּרִים לָנוּ בְּדִיחוֹת. אַבָּא אֲפִלּוּ יוֹשֵׁב לִפְעָמִים עַל הָרִצְפָּה וּבוֹנֶה עִם אָחִי הַקָּטָן בְּלֶגוֹ, וְאִמָּא מַרְשָׁה לָנוּ לֶאֱפוֹת עוּגִיּוֹת וְלַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה דְּבָרִים נֶחְמָדִים. אָז רַק שֶׁתֵּדַע לְךָ שֶׁלֹּא אִכְפַּת לִי לְבַקֵּשׁ בְּמַתָּנָה בַּיִת שָׂמֵחַ, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לִי כְּבָר כָּזֶה, בָּרוּךְ הַשֵּׁם - אַתָּה מֵבִין?"

אֲבָל הַקּוֹל נֶעְלַם, לֹא שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ יוֹתֵר וְצָלַלְתִּי עָמֹק אֶל תּוֹךְ הַחֲלוֹם שֶׁלִּי.

בִּכְלָל לֹא דִּמְיַנְתִּי שֶׁדְּבָרִים יְכוֹלִים לְהִשְׁתַּנּוֹת. מַה שֶּׁהָיָה לִי חָשׁוּב בְּאוֹתוֹ רֶגַע הָיְתָה מְסִבַּת הַיּוֹם-הֻלֶּדֶת שֶׁתִּתְקַיֵּם מָחָר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.