"צא דיבוק צא, אנו גוזרים עליך צא"

כבר שעות קודם הטקס המיוחד, הורגשה בירושלים הדרמה הגדולה העומדת להתרחש. המונים צבאו על "ישיבת השלום" בראשות הרב דוד בצרי, כדי להיות נוכחים בטקס המיוחד, של הוצאת ה'דיבוק' מגופו של האברך.

גם כשהמקום הפך להיות צר מהכיל, המשיכו ההמונים לזרום ומילאו במאותיהם את הרחוב שמתחת לישיבת המקובלים 'ישיבת השלום'.

חבורת המקובלים, שנאספה בעזרת הנשים של הישיבה, עמדו משך שעות עמדו למול האברך הרועד, שעמד כשהוא נתמך בבני משפחתו. הם קראו לחשים מתוך ספרי הקבלה, תיקנו תיקונים, תקעו בשופרות, תוך שהם מנסים לגרום בכל דרך לדיבוק לצאת, אך ללא הועיל.

"צא דיבוק. צא, צא, צא, צא" קראו המקובלים שוב ושוב, הם צעקו, איימו, ביקשו, לחשו, השביעו, אך ללא הועיל. הדיבוק מיאן להיפרד מהגוף אליו חדר, גם לנוכח הפצרותיו והבטחותיו של הרב דוד בצרי לערוך לרוחו של המת תיקון מיוחד.

"תגיד לנו את השם שלך, מי אתה? איך קראו לך בחייך?" שאלו - חקרו הרבנים, אולם למרות כל הבקשות והתחנונים, סירב הדיבוק לגלות בפניהם את פרטיו.

בשלב כלשהוא נראה היה כי הדיבוק מסכים לצאת מן האברך, אולם רק דרך עיניו - באופן שיפגע בו, אז החל הרב בצרי להזהירו לבל יעז לצאת ממקום שיזיק, "שירד מהעיניים, אין לו שום רשות להזיק לו, שיצא רק דרךהאצבע הקטנה של רגל שמאל" זעק הרב בצרי.

לאורך רובו של הטקס, מיאן הדיבוק לדבר. למרות, שלטענת הנוכחים, בעת קריאת שמע וי"ג מידות ההמונית שנערכה יחד עם כל ההמונים לבקשת הרב בצרי, נראה היה כי שני קולות שונים נשמעו מגוף האברך בעל הדיבוק.

במעט שכן דיבר, מנה ה'דיבוק' בפני הנוכחים את עוונותיו מסמרי השיער, בהם דברים כמו רצח, עבודה זרה ועוד.

רבים מההמונים שהגיעו למקום בכדי לצפות ב"הצגה", מצאו עצמם מבועתים, כשהם חוזים ב"מחזה שאינו מן העולם הזה", כשבחור צעיר ובריא עומד רועד כעלה נידף, ומוציא מתוכו קולות לא לו.

ולמרות הכל, על אף כל כל מאמצי המקובלים, שום דבר לא עזר, ה'דיבוק' נותר בגוף האברך, וככל הנראה יערך בקרוב ניסיון נוסף להוציאו.

כזכור, פרשת הדיבוק שהסעירה היום את כולם, החלה לפני מספר חודשים בקהילה היהודית בברזיל, כאשר באמצע התפילה בבית הכנסת, פילחו הצעקות את ההיכל, "אני מריח עבירות נוראות'". ו"תיזהרו הסוף מגיע" צעק הקול הדובר, שהיה זר, שונה, מעוות ולא מוכר.

בני הקהילה שהיו שקועים בתפילה הסתובבו בבהלה לכיוון מקור הקול המוזר, אולם לא ראו איש. כאשר שוב נשמעה הזעקה, הפעם באידיש 'גאיי ארויס חויטא', זוהה כבר מקור הקול.

כשהתבוננו גילו, כי הקול בוקע מאחד מהאברכים החשובים בקהילה, שעמד על מקומו ללא תזוזה. הקול בקע מבטנו אולם שפתיו לא נעו, האברך אשר מעולם לא ידע שום שפה מלבד שפת המקום .החל להשמיע קולות שונים בשלל שפות שמימיו לא ידע.

הגבאי שניסה ללא הצלחה להרגיעו, זכה אף הוא לפתע לשאגות בעברית צחה, "אוי אחי הינך כועס, אתה יודע שזה נראה שהינך עובד עבודה זרה, אני ממש שמח לראותך כך".

אותו אברך המשיך כל העת לעמוד על מקומו, רק בטנו נעה ושפתיו לא זעו, ומעזרת הנשים נמלטו כולם בפחד החוצה. האברך נלקח בכח אל ביתו, כאשר כל הקהילה סוערת ורוגשת. הנושא הפך לשיחת היום.

לאחר שעה קלה של שינה התעורר האברך. לשאלות הסובבים מה קרה לו ומה נשמע איתו, מסתבר כי הלה לא זוכר כלום, כביכול לא אירע דבר מעולם.
אלא שאשתו, אשר כבר נרגעה לרגע, נתעוררה לפתע באישון ליל לקול זעקות איומות בגרמנית צחה. מה צעק – היא לא ידעה, אולם הבינה ששוב מצבו הורע ומשהו עלום השתלט עליו. השאלה הקשה שנשאלה הייתה: גם אם השתגע, מנין לו לפתע ידע של שפות שונות.

ימים חלפו והסאגה נמשכת במלא עוזה, הנ"ל נראה כאחד האדם עד לאותו רגע ארור, בו מתפרץ אותו כח עלום. בכל פעם זה בשפה אחרת, והו אז הוא מוכיח את בני הקהילה, או זועק שיצילוהו, כאשר רגעים לאחר מכן, איננו זוכר כלום.

אשתו המפוחדת דרשה גט מידית אולם לא ניתן היה לדעת אם כשיר הוא לנתינת גט,שמא גם בזמן שנראה נורמאלי, הוא איננו כזה.

הסיפור הגיע לטיפולו של רב הקהילה, אשר ידיו רב לו בבתי גדולי ישראל בארץ הקודש. הוא מיהר לשלוח שליח למרן הגר"ח קניבסקי, אשר הוא מנחה באורח קבע את הקהילה בכל שאלותיהם. לאחר שפרשו לפניו את כל הסיפור, חקר הגר"ח שעה ארוכה פרטים לפרטים שונים, פתח מספר ספרים, ואז זעק "הרי זהו דיבוק אמיתי".

מרן חזר על כל הפרטים והראיות להכרעתו המרתקת, ולאחר מכן הוסיף שהחפץ חיים והחזו"א ידעו להוציא דיבוק אולם בדורנו, אינו יודע על אדם שיכול או יודע להוציא דיבוק. ושלחם להגראי"ל שטינמן, "תאמרו לו שלפי כל הסימנים הרי זהו דיבוק, אולי הוא יודע מה לעשות".

הגראי"ל שמע את הדברים שאמר הגר"ח והתעניין אף הוא שעה ארוכה בפרטים שהביאו להכרעה המפתיעה של הגר"ח, ולאחר מכן אמר "יש בירושלים יהודי בשם הרב בצרי שאומר שיודע להוציא דיבוק, לכו אליו אולי יעזור לכם".

הרב בצרי אשר ניסיון רב לו בכגון דא, שאל אם אפשר להביאו הנה, לאחר שנודע שזה קשה במיוחד, הציע אחד מבני הקהילה שם, אולי יוציא הרב את הדיבוק דרך המחשב בעזרת תוכנת הסקיפ אשר דרכה יראו הרב והדיבוק אחד את השני.

הרב בצרי באורח פלא נענה לבקשה, ואכן עמדו להם עטופי טליתות ותוקעים בשופרות הרב בצרי ועוזריו, אל מול עין מצלמת המחשב (ומצלמות התקשורת), אלא שלמרות כל המאמצים, הדיבוק נותר בגוף האברך.

בני משפחה שבאו ארצה נתעקשו שוב ושוב ושאלו את הגר"ח, אולי אם יביאו את החולה אצלו יוכל לעשות משהו שכרגע אין ביכולתו, מרן הגר"ח הגיב בפליאה "וכי עד כה לא היה בארץ, אז איך בכלל ניסו להוציא את הדיבוק". נסיונות הנוכחים להסביר לגר"ח את פלאי הטכנולוגיה – עלו בתוהו.

בעקבות דבריו אלו של הגר"ח קנייבסקי, הביאו בני המשפחה את האברך ארצה, וכאמור הערב נערך הטקס המיוחד בישיבת המקובלים, כאמור, בשלב זה – ללא הצלחה.