בשנות ה-50 של המאה הקודמת, בין הריסות הארמון המלכותי בעיר העתיקה אוגרית שבצפון סוריה, נחשף אוצר ארכיאולוגי ששינה מן הקצה אל הקצה את כל מה שחשבנו על הולדת המוסיקה: לוחות טיט עתיקים ועליהם כתב יתדות מסתורי.
הממצא המסעיר ביותר בתוך קבוצת הלוחות הזו היה לוח כמעט שלם, המוכר כיום כ"ההמנון החורי מספר 6", יצירה שמתוארכת לסביבות שנת 1400 לפני הספירה ונחשבת לעדות הכתובה והשלמה העתיקה ביותר למוזיקה בעולם.
השיר אינו סתם שיר, אלא סוג של תפילה והוא כולל בתוכו שילוב נדיר בין מילים בשפה החוריאנית לבין הוראות נגינה מוזיקליות באכדית המיועדות ללירה (סוג של נבל) בעלת תשעה מיתרים.
הדרך לפענוח המנגינה הייתה מסע בלשי של ממש; בשנות ה-70, חוקרים כמו האשורולוגית אן דראפקורן קילמר והמוזיקולוגית מרסל דושן-גיום הצליחו לפצח את הקוד המורכב שבבסיס הלוח, והבינו שהסימנים המוזרים שתחת הטקסט אינם אלא מרווחים מוזיקליים ושמות של מיתרים.
הגילוי הדרמטי ביותר היה שהמנגינה העתיקה הזו מבוססת על סולם דיאטוני של שבעה תווים (המוכר לנו כיום כ"דו, רה, מי..."), ממצא שהוכיח כי היסודות של המוזיקה המערבית היו קיימים במזרח הקרוב כבר לפני 3,400 שנה – הרבה לפני שיוון העתיקה נכנסה לתמונה.
למרות שהשפה החוריאנית עצמה עדיין אינה מובנת לחלוטין וקיימות מחלוקות מדעיות לגבי הקצב המדויק של היצירה, הביצוע המודרני הראשון ב-1974 הוגדר ככזה שחולל מהפכה בכל הקונספט של מקור המוזיקה. אך זכה לביצועים נוספים בהרכבים מודרניים בשנים האחרונות.
הלוח המקורי, השמור במוזיאון הלאומי של דמשק, הוא הרבה יותר מממצא ארכיאולוגי יבש הוא הוכחה חיה לכך שמוזיקה היא שפה שימיה כימי ההיסטוריה עצמה.
0 תגובות