בימי הבעל שם טוב היה יהודי חשוב בעיר סטנוב שהיו לו שאלות על אלוקים והרבה ספקות באמונה, אבל התבייש לשאול רבנים שידעו לענות לו, כי החזיק מעצמו לחכם וחשוב מכולם.
כך היה חי כשהוא מבולבל ומצר ודואג עד שלא הייתה לו מנוחת הנפש להתפלל או ללמוד.
פעם אחת ישב לו בבית המדרש כשהוא מעוטר בטלית ותפילין ונסה בכל זאת להתפלל בכוונה, אך ככל שהתאמץ יותר כך באו לו מחשבות זרות ובלבלו אותו.
הציבור כבר סיים להתפלל והלך לביתו, והאדם החושב היה עדיין שקוע בהרהוריו, היצר הרע חפר לו וטלטל את מחשבתו עד שהצליח להעלות לו רעיונות ומחשבות פסולים.
וברגע זה נפתחה דלת בית המדרש והבעל שם טוב הקדוש נכנס, הוא ניגש אל האדם החשוב שהיה מכונס בתוך עצמו, הניח את ידו על כתפו, ובכך הוציאו מכל מעגל המחשבות המבלבלות, ואז לחש לו הבעל שם טוב באזנו "אתה חושב שאתה חכם חוקר ושואל את עצמך אם יש אלוקים אה? כבר דוד המלך אמר בתהלים "וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע, בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ, וַאֲנִי תָמִיד עִמָּךְ", יהודי צריך להיות עניו ושפל רוח וכסיל בענייני הבנת האלוקות, ולקיים את המצות לא בגלל שמבין אותן, אלא בגלל שה' יתברך ציוה וגזרת מלך היא. ורק לאחר שיקיים את המצוות בצורה זו יזכה למדרגה של "ואני תמיד עמך" שמקושר אל הבורא יתברך בכל נפשו ואז הוא מקבל תשובות לכל הדברים שלפניכן לא הבין, ולכן אמרו ישראל 'נעשה ונשמע' קודם נעשה ואחר כך כבר נבין.
וסיים הבעל שם טוב ואמר, עצתי לך, תשים את השכל שלך בצד, תלמד ותתפלל מצד קבלת עול מלכות שמים, ובכך תגיע להבנה מה זה שמע ישראל.
ויצא הבעל שם טוב מבית המדרש ועלה על העגלה חזרה למעז'יבוז'.
היהודי קפא על מקומו כמי שכפאו שד, והיה זה פלא נעלמו כל מחשבותיו ובלבוליו הזרות, והחל להתפלל בכוונה גדולה ובהתרגשות ודביקות מיוחדת.
כשסיים את תפילתו התחיל להתבונן בדברי הבעל שם טוב, וחשב בליבו זה פלא שהבעל שם טוב שנמצא הרחק במעזיבוז' קרא את מחשבותיי הסודיות, ועוד בא לכאן במיוחד כדי לעזור לי.
החליט היהודי שילך בעצתו של הבעל שם טוב שבאמת אי אפשר להבין הכל על פי השכל מחמת ששכלנו מוגבל.
ויצא היהודי מבית המדרש והלך ברגליו עד מעז'יבוז' והפך לאחד מתלמידיו הנאמנים של הבעל שם טוב.
0 תגובות