ביקור בגן החיות עשוי להיראות כבילוי משפחתי רגוע, אך עבור הגורילות, מדובר במפגש טעון שבו כל תנועה וכל מבט נבחנים בקפידה.
בעוד שבעולם האנושי קשר עין נתפס כבסיס לתקשורת פתוחה, בחברה המורכבת של הגורילות, ובמיוחד אל מול זכרי האלפא, מבט ישיר וממושך מתפרש כהפגנת דומיננטיות או כקריאת תיגר ישירה על סמכותם.
עבור הגורילה, מבט ישיר אינו מפגין ידידות, אלא מנסה לבסס את מעמדו בקבוצה, מה שעלול להוביל לתגובה תוקפנית, הסתערות או עימות פיזי של ממש.
המתח הזה בין הטבע האנושי לאינסטינקט הפראי הגיע לשיא דרמטי בשנת 2007 בגן החיות ברוטרדם, כאשר גורילה בשם בוקיטו נמלט ממכלאתו ותקף מבקרת. האירוע המזעזע הבהיר כי גם גורילות בשבי, הרגילות לנוכחות בני אדם, נותרות רגישות ביותר לאותות תקשורתיים מסוימים.
בעקבות המקרה, וכדי לאפשר למבקרים להמשיך ולצפות בחיות המופלאות בלי לעורר את יצר ההישרדות שלהן, פותח פתרון יצירתי ויוצא דופן המכונה "בוקיטו קייקר" מדובר במשקפי נייר מיוחדים, שנתרמו על ידי חברת ביטוח מקומית, עליהם מודפס איור של עיניים המביטות הצידה.
המשקפיים כוללים חרירי הצצה קטנים המאפשרים למבקר להביט ישירות בגורילה, בעוד שהחיה רואה מולה אדם שעיניו מופנות לכיוון אחר, ובכך נמנעת תחושת האיום.
מעבר לשימוש באמצעי עזר, הבנת "כללי הנימוס" של הגורילות קריטית לכל מי שמוצא עצמו בקרבתן. כדי לשדר מסר של שלום וכניעה, על האדם לאמץ התנהגויות שאינן מאיימות, כגון השפלת המבט מטה או הצידה והקטנת הנוכחות הפיזית על ידי כריעה או ישיבה.
מומחים מדגישים כי שמירה על שקט, תנועות איטיות והימנעות מחדירה לטריטוריה של הגורילה הם המפתחות למפגש בטוח. במקרה קיצוני של הסתערות, ההנחיה היא דווקא לא לברוח, שכן ריצה עלולה לעורר יצר רדיפה, אלא לעמוד במקום, להקטין את הגוף ולהימנע מקשר עין בכל מחיר.
הסיפור של בוקיטו והמצאת ה"בוקיטו קייקר" מדגישים את הדינמיקה החברתית של חיות הבר, גם כאשר הן נמצאות מאחורי סורג ובריח או זכוכית. בעוד שגורילות בגני חיות עשויות להפגין סובלנות גבוהה יותר למבקרים מאשר קרובותיהן בטבע, הזהירות נותרת בראש סדר העדיפויות.
0 תגובות