אחיו של הדר גולדין פנה לחמאס בהלוויה: "בוץ ורפש" | האמא נשנקה: "חיכינו לך"

בבית העלמין הצבאי בכפר סבא התקיימה היום (שלישי) הלווייתו של סגן הדר גולדין הי"ד, ששב לקבורה בקבר ישראל אחרי 11 שנה של ציפייה ומאבק להשבתו, מידי ארגון הטרור חמאס.

היא ציטטה דברים שכתב בנה לחניכים שלו מבני עקיבא. "קשה להאמין שילד בן 16 כותב ככה", היא הקדימה. בהמשך אמרה: "אני לא יודעת איך החזקנו כל הזמן, אני חכתי שפתאום תבוא ותגיד לי הכל בסדר. תמיד אהבתי אותך ואני יודעת שאתה אוהב אותי ואתה אוהב את כל המשפחה. תנוח בשלום על משכבך".

נתניהו התרגז על השאלות בעדות: "על איזו קטנוניות אתם עוסקים פה"

יוני גבאי|11:04

חמי גולדין, אחיו של הדר, נשא דברים, ובמהלך דבריו פנה לארגוני הטרור ברצועה: "אתם, הנבלות בעזה, אתם לא יהודים ולא נוצרים ולא מוסלמים - אתם סתם בוץ ורפש". הוא המשיך ועין לא נותרה יבשה: "תסתכלו טוב טוב על העם הזה, על המשפחה הגדולה הזאת, כי עם המשפחה הזאת לא מתעסקים".

עדנה סרוסי, ארוסתו של גולדין, ספדה לו: "עם כל הציפיה וההכנה העצמית שעשיתי לסיטואציה הזאת, אני לא מרגישה שאני באמת מוכנה. ובניגוד להספד שכתבתי לך כשעמדנו פה לראשונה - שפשוט כתב את עצמו, פה אני מרגישה שהמילים לא מצליחות לצאת. כאילו המטען הרגשי של כל השנים האחרונות כבר כל כך כבד, ההבנה של מה זה אומר לאבד אותך ועד כמה אתה חסר ומורגש כל כך בחיים, זה פשוט גדול מלהכניס למילים.

"מגיע לך הדר שנדבר עליך, שניתן מקום לאישיות הכל כך מיוחדת שלך שהסתובבה בנינו, שהשפיעה כל כך הרבה טוב ואור וכל כך חסרה לנו. אין הרבה מילים שמצליחות לתאר אותך באמת. אתה אינסופי. אתה עוצמתם של החיים. אתהכוח ואור, יצירה והומור, מחשבה ועומק, צימאון ותעוזה, שכל ורגש, תום ואהבה. ואיכשהו, כל המילים היפות האלה תמיד מרגישות לי שהן עדיין לא נוגעות בנקודה ועדיין לא מצליחות לבטא את מלוא העוצמה והאישיות הכל כך נדירה והמיוחדת שלך.

"אני מחזיקה אותך כל כל חזק בזיכרון שלי, כל קמט של צחוק, כל מחווה או מימיקה בפנים, ואת הקולשלך עם הגמלוניות שלך, והצחוק הקצרצר- אני כל כך מתגעגעת. אני יודעת שאתה ממשיך לייצר אדוות של טוב בעולם, שגם שאתה לא פה אתה ממשיך להיות האור שגובר על החושך בדרכים יצירתיות ומגוונות כמו שרק אתה יודע".

היא המשיכה: "מאז שהלכת תמיד דיברתי על כמה חיות היתה בך, כמה היא פיעמה בך החל מהעיניים הבורקות הצמאות והסקרניות, דרך החיוך מאוזן לאוזן שלך ועד קצות האצבעות- היית כל כולך חי, מתמסר צמא לחיים, שואף קדימה. במשך 11 שנים ושלושה חודשים היה לי נדמה שבמובן מסוים החיות הזאת נעלמה מהעולם, שההעדר שלך העלים גם אותה. אבל אתמול שראינו אותך בשורה, הרגשתי איך הנוכחות שלך גם כשאין בה חיים- היא מלאה בחיות. זה היה רגע של טוהר וזוך ושל אמת אחת פשוטה אמיתית וכנה של דברים שבאים על מקומם.

"תמיד אחזתי בזה שהמאבק הזה כל כך ערכי ונכון וחשוב כי לא משאירים חיילים מאחור, אבל פתאום, כשאתה פה, אני מבינה עד כמה דבר קדוש וגדול זה להביא אותך הביתה, כי לכאן אתה שייך וכאן אתה צריך להיות, גם בלי מילים גדולות- כי ככה צריך פשוט".

לדבריה, "זכיתי להכנס למשפחה שלך הדר, גם אם לא זכיתי להתחתן איתך כמו שרצינו. זכיתי לעבור איתם מסע מטורף ששם ליספוט חזק על מה הם ערכים, ואיך נלחמים על דברים שחשובים לנו, ואם לא אנחנו נלחם - אז מי? למדתי מהם על נחישות ועוצמה ועל הכוח של אנשים פשוטים עם אמונה גדולה בצידקת הדרך. אני מעריצה אותם על הדרך הזאת.

"אני רוצה לומר תודה לחיילי צה"ל הגיבורים, בסדיר, בקבע ובמילואים, שממשיכים להחזיק את התקווה התמידית לעתיד טוב יותר, באומץ ובגבורה ובנחישות. שיוצאים להלחם עלינו כדי להחזיר את החטופים, וכדי להחזיר אלינו את השקט והבטחון. ולאנשים המדהימים מכל קצוות הקשת הישראלית שעושים מעשים קטנים וגדולים כדי שהמדינה שלנו תהיה טובה יותר. אני רוצה להזכיר שהמאבק לא תם עד שלא נחזיר את ארבעת החטופים החללים שלנו הביתה, למשפחות שלהם, לאדמה שלנו- בלי לוותר על אף אחד- כי ככה צריך וככה נכון.

"נוח בשלום הדר שלי, כל כך מגיע לך לנוח בכבוד, אבל אני מבקשת ממך שתמשיך לשלוח לי נקודות של אור, סימני דרך, איתותים קטנים שיעזרו לי לגדול להפוך לטובה יותר ולהרגיש אותך איתי כל הזמן״.

מפקד חטיבת גבעתי, אלוף משנה נ', ספד בהלוויה. הוא אמר: "לפני כארבע עשרה שנים, עת הייתי בחופשה בין תפקידים, קיבלתי משימה לפקד על ההכנה החטיבתית לקורס מפקדי כיתות. את ההכנה התחילו למעלה ממאה לוחמי החטיבה. המובחרים שבמובחרים. לאחר כחודש ישבתי עם כל סגל המפקדים לסיכום ובחירת החניכים המצטיינים. בקשתי מכל מפקד שיירשום בפתק את שם החניך שהוא ממליץ עליו להצטיינות. החניך הזה שכולם בחרו בו היית אתה אחינו הדר.

"היית הטוב שבטובים. כבר אז ראינו בך את התכונות הכל כך מיוחדות שלך. היית שילוב מאוד ייחודי של אחד שעוזר לכולם, מתנדב לכל משימה, שערך הרעות הוא ערך עליון עבורך ובמקביל גם היית מקצוען אמיתי, מצטיין בהפעלת האמצעים מצטיין בניווטים ובכושר הגופני כל משימה שקבלת בצעת בהצטיינות. היכולות הגבוהות שלך הביאו אותך להיות מהטובים שבחטיבה המשכת לקורס קצינים, וחזרת לפקד על צוות הכשרה בסיירת גבעתי, ומשם למפקד צוות לוחמים בסיירת. הגשמת את חלומך".

הוא המשיך: "ערב היציאה ל"צוק איתן" היית בחפיפה בין תפקידים ובחרת להצטרף ללחימה יחד עם הסיירת. ושם בסיום הלחימה נפלת יחד עם חבריך לנשק. מאותו יום מבצע "צוק איתן" לא הסתיים עבור חטיבת גבעתי, כל לוחם בחטיבה ידע שהמשימה לא הסתיימה.

"ומאז אותו יום חינכנו דור שלם של לוחמים ומפקדים ברוחך וברוח חבריך הגיבורים, בכל קורס פיקודי במסלול הכשרה, סיפרנו עליך סיפרנו על הרוח, האחריות, היושרה והמקצועיות, כך גדלים דורות של לוחמים ומפקדים שלומדים מהי מנהיגות אמיתית, ומהי אהבה לארץ ישראל".

לדבריו, "שנתיים של לחימה במלחמת "חרבות ברזל", שנתיים שבהם החטיבה לחמה ברצף בכל רצועת עזה, מבית חאנון שבצפון ועד לרפיח שבדרום הרצועה לחימה מורכבת וקשה בה איבדה החטיבה 77 לוחמים ומפקדים גיבורים. ידענו בכל יום בשביל מה אנו נלחמים, שתי משימות עמד ו לנגד עינינו בכל יום, השבת כלל החטופים והשמדת חמאס, בכל מקום שפעלנו חשבנו להשיבכם. במלחמה זאת, מלחמת בני האור בבני החושך על כל מחיריה הכואבים והמחיר הכבד שנשאנו כעם כצבא וכחטיבה, סגרנו את הפרק של "צוק איתן", פרק שהמתין אחת עשרה שנים להיסגר, וכשהוא נסגר, הוא נסגר לא רק בשם המשפחה, אלא בשם כל חייל וחיילת בשם כל אם ואב, בשם לוחמים בעבר ובהווה. גבעתי לא ויתרה, לא על הדר לא על משפחה ולא על הערכים העמוקים בליבנו שאנו לא משאירים אף אחד מאחור".

את דבריו חתם: "משפחת גולדין היקרה, היום כולנו מרכינים ראש מול העמידה והאמונה שלכם שלא נסדקה, לא עצרתם ולא ויתרתם לרגע, התעקשתם להחזיר את התקווה ואת האמונה שאפשר ושצריך להחזיר את הדר, לימדתם את כולנו שיעור בנחישות".