בלב האוקיינוס השקט, בנקודה מבודדת המכונה אטול מידוויי, שוכן מקום שהשפה ההוואית מיטיבה לתאר בשם "פיהמנו" – שפירושו "שאון הציפורים הרועש".
השם הזה אינו מקרי, מדובר בביתה של מושבת האלבטרוסים הגדולה ביותר על פני כדור הארץ, מקלט זעיר המארח כ-1.5 מיליון ציפורים ולפחות 70% מאוכלוסיית האלבטרוסים העולמית.
עולם שבו הציפורים הן השליטות הבלתי מעורערות: ענקי כנף בעלי מוטת כנפיים של כ-3.5 מטרים המבלים את רוב חייהם במעוף מעל הגלים, גומאים עד 800 קילומטרים ביום ללא מנוחה, וחוזרים ליבשה. על האדמה הזו, שפעם שימשה כבסיס צבאי אסטרטגי במלחמת העולם השנייה, מתקיים היום אחד המחזות הטבעיים העצומים והמרגשים והרועשים בתבל.
אך מתחת למעוף המרהיב ולרעש הבלתי פוסק, בכל שנה מאז 1992, נבחרת קבוצה קטנה של כ-12 מתנדבים נחושים למשימה שנשמעת דמיונית: לספור ידנית, אחד-אחד, כל קן וקן על האי.
המבצע, שנמשך שלושה שבועות מפרכים לאורך דצמבר וינואר, דורש מהמתנדבים לעבוד שמונה שעות ביום, שישה ימים בשבוע, כשהם צועדים בקו ישר ומפעילים "קליקרים" מכניים מול כל קן שהם עוברים. התנאים אינם פשוטים; המתנדבים נאלצים לנעול "נעלי ליצן" רחבות במיוחד כדי למנוע קריסה של מחילות תת-קרקעיות שבהן מקננות ציפורים אחרות, שכן כל צעד לא זהיר עלול להוביל לנפילה לבור עד גובה המותניים.
אחת המתנדבות השנה, ננסי קארוסו, צעדה לא פחות מ-315 קילומטרים כדי להשלים את המשימה. בסיומו של המפקד האחרון בפברואר 2025, התברר גודל ההישג: נספרו 619,919 קינים של אלבטרוס מזן "מולי" המספר השני הגבוה ביותר שתועד ב-30 השנים האחרונות.
0 תגובות