הימים של עשרת ימי תשובה הם זמן לחשבון נפש אישי, מחשבות על העבר שחלף ותוכניות תיקון לעתיד. אולם מלבד חשבון הנפש הפרטי, זה הזמן להציף עיוותים וגישות עקומות שהפכו לנורמות בעולם השידוכים במגזר החרדי, וגרמו באופן חד משמעי לאלפי מעוכבים ומעוכבות בשנה החולפת.
ובזמן ובימים שאנו מבקשים להיחתם לשנה טובה ומבורכת ומתחננים למחילה וסליחה מהמלך המשפט, שומה עלינו להתייחס לעוולות הנוראות בעולם השידוכים אצלנו בבית.
פסגת השאיפות: מתכנתת - השאר לא רלוונטי
בעשור האחרון, ומתוך קהות החושים בה לקינו, הפך ערך אחד למקודש, תוך דריסת הערכים המינימליים: הכסף, או בצורתו הנערצת בעולם השידוכים: מתכנתת. קרי: בחורה העובדת בחברת הייטק ומקבלת תלוש גבוה בסוף חודש. "לפרנס בית של תורה" הלא כן?
(מעבר לטענה הילדותית המכובסת שלמעשה אנשים רוצים לעצמם עוד ועוד כסף, כולם יודעים שכאשר אחד הילדים חולה או נצרך להישאר בבית - מי שיישאר אתו זה האבא האברך ולא האם העובדת - כדי לא להפסיד את יום העבודה. מישהו אמר "לפרנס בית של תורה"?...).
המרדף אחר המתכנתות, גרם למספר בעיות חמורות, שמשאירות בנות רווקות בביתן רק בגלל שלא זכו להשתייך ל'מילייה הנכון':
- זלזול מוחלט במקצועות אחרים: מרוב ההערצה לתכנות, כל מקצוע אחר הפך למילת גנאי. כאשר ישנם מקצועות ראויים שהפכו למילת גנאי: גננת? מורה? מאן דכר שמיה. זה "של פעם". אם זה לא הייטק אנחנו "לא שומעים".
- בנוסף, העבודה הפכה לסימן על כישרונות הבחורה, כאשר המתכנתת בטופ והגננת בתחתית. הרי מי הולך להיות גננת? רק ההדיוטות שאין גרם של שכל במוחם ולא הצליחו להתקבל למקצוע היוקרתי והנכסף - ההייטק. מה עם שליחות בחינוך? ומה עם בחורות שאינן מתאימות להייטק ומוכשרות בתחומים אחרים? זה כבר לא רלוונטי.
- הכי גרוע, שכבר לא מתעניינים במידות ובאישיות של הבחורה - רק המקצוע מעניין. במקום לברר ולבדוק על הבחורה המוצעת איך המידות שלה, איך היראת שמים שלה, התכונות שלה וכדומה - זה הפך לפרט שולי ומשני. קודם כל "מה היא עושה" ואם המקצוע לא נשמע טוב השידוך יורד. אבל רגע! אולי זה השידוך שלך? בחורה נאה וחסודה! אבל כשהראש תפוס בסטיגמות מטופשות אין עם מי לדבר.
אין תמונה - אין שידוך
תחום נוסף שנפרץ והדרדר בעשור האחרון הוא נושא התמונה בשידוכים. אם בעבר ההורים ביררו על הבחורה והבחור ראה והתרשם מהבחורה בזמן הפגישה, היום אף שידוך לא מתחיל בלי תמונה של הבחור או הבחורה.
גם הדבר הזה יותר מונע בניית בתים בישראל מאשר מסייע להם, וגורם לרדידות חמורה של עולם השידוכים, מכמה וכמה סיבות:
- הרושם הראשוני קובע: במקום לשמוע ולברר לעומק אצל חברים ומשפחה על הבחור או הבחורה, התמונה ברזומה הפכה להיות הגורם שמכריע בקבלת הצעה. נראית טוב בעיני ההורים? מה טוב, אבל אם קמנו על רגל שמאל, או שסתם האוזן שלו נראית קצת גדולה - השידוך יורד. "איך אפשר לקחת שידוך שלא נראה טוב?". בהחלט עומק מחשבתי נדיר.
- הכי נורא, שכולם יודעים שבדרך כלל התמונה שתישלח היא התמונה הכי הכי מושלמת, ולרוב באירועים בהם הבחור או הבחורה לבושים במיטב מחלצותיהם (או מיטב איפוריהן ותסרוקותיהן). האם זה משקף את הבחור או הבחורה? האם כך הם נראים באמת ביום יום? אף אחד כבר לא חושב. העיקר שיש תמונה.
- מעבר לשימוש המגוחך בתמונה שלא משקפת כלום, מדובר במכשלה רוחנית לא פחות, כאשר אלפי תמונות פרטיות של בחורים או בחורות מופצות בציבור בין אנשים, המשחקים עם תמונות אישיות כרצונם החופשי, משל מדובר היה באפליקציית היכרויות ברחוב החילוני.
ועל כֻּלָּם אֱלֽוֹהַּ סְלִיחוֹת. סְלַח לָֽנוּ. מְחַל לָֽנוּ. כַּפֶּר לָֽנוּ:
0 תגובות