יממה לאחר הפעולה יוצאת הדופן בוונצואלה, במהלכה נלכד הנשיא מדורו בידי הכוחות האמריקאים והובא לארה"ב, שר החוץ מרקו רוביו רמז ל"פגוש את העיתונות" ברשת NBC על המדינה הבאה שארה"ב סימנה לשינוי משטר אפשרי.
"הממשלה בקובה היא בעיה ענקית, והם נמצאים בצרות צרורות", ציין רוביו. לדבריו, "לא אחשוף את צעדי המדיניות שלנו, אבל זה לא סוד שאנחנו לא מעריצים גדולים שלהם".
נציין כי קובה הייתה בין המדינות שגינו את הפעולה האמריקאית, יחד עם מדינות רבות נוספות שחוששות לגורלן מול ארה"ב. “מדובר בטרור מדינתי נגד העם הוונצואלי האמיץ”, טענה המדינה שנחשבת לבת ברית קרובה של וונצואלה.
יחסי ארה"ב - קובה
היחסים בין ארצות הברית וקובה מתאפיינים בהיסטוריה ארוכה ומורכבת, שהחלה עוד בימי השלטון הספרדי על האי. לאחר מלחמת ארצות הברית–ספרד ב-1898 הפכה קובה למדינת חסות של וושינגטון, ובשנים שחלפו קיבלה ארצות הברית שליטה כלכלית ופוליטית משמעותית על האי. התקופה הזו כללה מעורבות צבאית אמריקאית, חוזי סחר מועדפים והשפעה על ממשלות קובניות לאורך עשרות שנים.
עם עלייתו לשלטון של הרודן פידל קסטרו ב-1959, היחסים התדרדרו במהירות. ארצות הברית החלה בהטלת מגבלות סחר והקפיאה נכסים אמריקאיים שהופקעו, ובמקביל תמכה בגולים קובנים שביצעו ניסיונות להפיל את משטר קסטרו, כולל הפלישה הכושלת למפרץ החזירים ב-1961 ומבצעי ריגול וסיכול נוספים. בעקבות התקרית, וושינגטון ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם קובה וסגרה את שגרירותה בהוואנה.
האמברגו הכלכלי והסנקציות נמשכו בעוצמה לאורך עשרות שנים, בעוד קובה בנתה מערכות סחר חלופיות, בעיקר עם ברית המועצות. ב-2014 הודיעו המדינות על תהליך נורמליזציה, שזכה לכינוי "ההפשרה הקובנית", וכלל פתיחת שגרירויות, הקלות במגבלות נסיעה והסרת חלק ממגבלות הסחר.
תהליך זה הגיע לשיאו בקיץ 2015, כאשר שגרירויות הוקמו מחדש והנשיא דאז ברק אובמה ביקר בהוואנה, בירת קובה. עם זאת, מדיניות זו עברה חזרה למתיחות ב-2017 תחת נשיאות טראמפ בקדנציה הראשונה שלו, עם הטלת סנקציות חדשות והגבלות על קשרי עסקים עם הצבא הקובני.
ב-12 בינואר 2021 החזירה מחלקת המדינה של ארצות הברית את קובה לרשימת המדינות המממנות טרור. מזכיר המדינה דאז מייק פומפאו הצהיר "כי בקובה יש תמיכה חוזרת ונשנית במעשי טרור בינלאומיים על ידי הענקת מקלט למחבלים".
0 תגובות