בטרם פורסמה הכתבה ב'כיכר השבת' על קבר רבי ענן בטבריה, מיהרו אתרי תקשורת בישראל לקבוע בנחרצות: "אין כל מקור שרבי ענן נקבר בארץ ישראל". קביעות אלו, שנאמרו בביטחון רב אך ללא בדיקה יסודית של המקורות, יצרו מצג שווא כאילו מדובר ב"המצאה" חסרת כל בסיס היסטורי.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
על רקע זה כתבתי מאמר נרחב שקיבל כותרת ראשית ובו הוצגו לקהל הרחב מקורות ברורים מן המאות ה־19 וה־20 המעידים על קיומה של מסורת טבריינית ממשית המזהה את קבר רבי ענן סמוך לשער העיר. הכתבה לא באה לטעון למסורת עתיקה ורציפה, אלא לשבור את הטענה המופרכת שלפיה "אין מקורות כלל".
בעקבות הפרסום פנו קוראים רבים וביקשו להבין את התמונה המלאה: מתי והיכן הופיעה המסורת לראשונה? האם היו זיהויים נוספים? וכיצד יש לקרוא נכון את המקורות ההיסטוריים, בלי לעגל פינות ובלי סיסמאות?
המחקר שלפניכם מאת ידידי חוקר קברי הצדיקים דיויד שפירו הוא התשובה. זהו עיון מקיף ומבוסס הבוחן את כל שלבי התהוותה של מסורת קבר רבי ענן – מן התיעוד הקדום במאה ה־18, דרך הופעת המסורת הטבריינית בשלהי המאה ה־19, ועד דעיכתה ושכיחתה במאה ה־20. לא פולמוס תקשורתי, אלא בירור היסטורי רציני.
להלן המחקר המלא באדיבות דיויד שפירו.
"וציון גדול על קברו" - רב ענן: מסורת שנולדה, התגבשה ונשכחה
(מאת דיויד שפירו)
שאלת מקורה של המסורת בדבר מקום קבורתו של רב ענן, מועד היווצרותה ואופן התפתחותה, נותרה פתוחה למחקר. בניגוד למסורות קבורה אחרות בגליל ובטבריה, מסורת זו מתאפיינת בפערים תיעודיים, בזיהויים משתנים ובאורך חיים קצר יחסית. בחינה מדוקדקת של המקורות ההיסטוריים מעלה כי אין מדובר במסורת אחת רציפה שעברה גלגולים, אלא בשני מוקדי זיהוי נפרדים לפחות - מוקדם ומאוחר - שאינם מתלכדים זה עם זה.
התיעוד הקדום: קבר רב ענן "באם הדרך" (1765)
התיעוד הקדום ביותר הידוע לנו בדבר מקום קבורתו של רב ענן מופיע בחיבורו של הרב שמחה בן יהושע מזאלזיץ. ביום ז' באייר ה'תקכ"ה (28 באפריל 1765) מתאר הרב מעבר בסמוך לאתר שזוהה כקברו של רב ענן. במהדורה המודפסת הראשונה של ספרו, שיצאה לאור בסביבות שנת תק"ן, נוספו תיאורים משלימים הכוללים ליקוטים מספרי מסע אחרים. עם זאת, הניסוח במהדורה זו מתאפיין בעמימות גיאוגרפית ביחס למיקום המדויק של הקבר:
"ובז' אייר חזרתי מצפת (לעכו)... והלכנו אצל קבר של רב ענן באם הדרך ואצל כפר (ראטין) ואצלו עיר (פקיעין) (ובפקיעין) יש שם יהודי'...". [1]
נוסח זה לוקה בחוסר בהירות המקשה על שחזור מסלול ברור, עד כדי כך שחלק מהחוקרים פירשו את התיאור כמתייחס לכפר חיטין תוך ציטוט נוסח מעוות: "קבר של רב ענן באם הדרך ואצלו כפר חיטין".ואולם עיון בקטע מכתב היד, שהועתק בידי חתנו של המחבר, מגלה נוסח מדויק ונקי יותר:
"והלכנו אצל קברו [של] רב ענן באם הדרך. ואצל כפר ראמין. ואצל עיר פקיעין. ובפקיעין יש שם יהודים...". [2]
לפי תיאור זה עולה כי קברו של רב ענן אינו ממוקם בכפר חיטין או בכפר ראטין, אלא בדרך לכפר ראמין. הפיסוק והרצף הגיאוגרפי מאפשרים שחזור ברור: (א) קבר רב ענן היה ממוקם "באֵם הדרך", על ציר הדרך שבין צפת לכפר ראמין; (ב) המסע עבר דרך כפר ראמין; (ג) משם המשיך לפקיעין ולעכו. על בסיס נתונים אלה ניתן לזהות את כפר ראמין עם כפר ראמה, יישוב משמעותי וחשוב באותה תקופה, הסמוך לפקיעין. תיאור משך הדרך מחזק מסקנה זו:
"ונסענו קודם חצי היום מצפת והלכנו כל הלילה. והבוקר אור באנו לשלום לעכו". [3]
תיאור משך המסע - יציאה מצפת לפני חצות והגעה לעכו בשעות הבוקר - מחזק את המסקנה כי מדובר במסלול מערבי יוצא מצפת, שאינו עובר בטבריה ואינו כולל את כפר חיטין במסלולו. מכאן עולה כי המסורת המוקדמת אינה קשורה כלל לאזור טבריה, אלא ממקמת את הקבר מערבית לצפת, על ציר הדרך המוביל לראמה של ימינו.
ניסיון זיהוי בחיטין
אמנם בתקופה מאוחרת בהרבה (אביב תרצ״ג, 1933) מזכיר ר’ אשר אנשיל גרינוואלד את קבר רב ענן בכפר חיטין:[4]
"כפר חטין' בצד ההר קבר הושע... קבר יעקב איש כפר חטייא, קבר רב ענן ור' יהושע בן פרחיה".
ברם, חיבורו של הרב גרינוואלד ידוע כליקוט ספרותי שאינו מבוסס בהכרח על סיור שטח או עדות ראייה ישירה (כפי שמעיד בהקדמה לספרו). נראה כי הסיק מחיבורו של הרב מזאלזיץ שהכוונה לכפר חיטין, אולם זיהוי זה אינו עולה בקנה אחד עם המסלול הגיאוגרפי המקורי. לפיכך, גם אם התקיימה מסורת חיטינית כלשהי בתקופה מאוחרת, אין לראות בה המשכיות ישירה של התיעוד המוקדם משנת 1765.
הופעת המסורת בטבריה: סוף המאה ה-19
נקודת המפנה מתרחשת בסוף המאה ה-19. הרב מנחם מנדל ראבין, בספרו "מסע מירון וערי הגליל" (שנדפס בירושלים בשנת תרמ"ט [1889], ומשקף את מסעו בשנים תר"מ-תרמ"ח [1880-1888] בקירוב), מתעד לראשונה מסורת ברורה ומקומית על קבר רב ענן בטבריה:[5]
"העיר טבריא... ועל מפתן שער העיר קבר רבי ענן אומרים שציוה לקבור אותו שמה למען יהי' שומר העיר".
כשנה לאחר הדפסת חיבורו של הרב ראבין, פרסם חוקר ארץ ישראל הנודע אברהם משה לונץ חיבור חשוב בירושלים בשנת ה'תרנ"א (1890), הלוא הוא "מורה דרך לארץ ישראל וסוריה". לונץ מאשר את המסורת ומוסיף תיאור פיזי ברור ואותנטי של המקום:[6]
"הנוסע יצא מהעיר ויפנה צפונה עדי בואו לשער העיר, בפנים השער לצד שמאל תראה המסורה את קבר רב ענן, ועליו מונח עמוד אבן אשר ארכו כחמשה רגל וחלק ממנו טבוע בארץ".
ואולם, לונץ מוסיף הערה מכרעת:[7]
"המסורה הזאת מצויה כעת בפי יושבי העיר. אך רוב מציני הקברים לא הזכירוה".
משפט זה מציב את המסורת על קבר רב ענן כזיכרון עירוני חי, אך אולי חדש - זיכרון שאינו נטוע במסורת קברים עתיקה ורציפה.
השערת הטעות של אבישר
בשנות השבעים של המאה ה-20 העלה עודד אבישר השערה שלפיה אזכור "רבי ענן" אינו אלא שיבוש, והכוונה המקורית הייתה לרבי יוחנן.[8] טענה זו נשענה, בין היתר, על עדות מוקדמת (אייר תרל"ו, מאי 1876) של ר' רחמים יוסף חיים אופלטקה, המזכיר ליד החומה את רבי יוחנן וריש לקיש.[9] ברם, אבישר התבסס על אזכורו של ראבין בלבד, ולא נתן דעתו לאזכורו של לונץ - המשקף את אותה התקופה בדיוק. קיומו של תיאור מפורט ועצמאי אצל לונץ, בצירוף לשונו הביקורתית והמסתייגת, מקשה לראות בכך טעות גרידא. נראה אפוא שמדובר במסורת מקומית שהתפתחה בטבריה בשלהי המאה ה־19, ולא בשיבוש מקרי של שם. יש להניח שחיבורו המקיף של לונץ היה בשלבי עריכה סופיים עוד בטרם הודפס מסע מירון, ולא סביר שהועתקה אליו טעות טרייה.
התגבשות המסורת ופריחתה
בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 מופיעים תיאורים נוספים: ר' שאול הורנשטיין (לפני 1893)[10] מזכיר "ציון גדול" על מפתן השער; אברהם שמואל הירשברג (1899-1900)[11] מדבר על "מסורות ישנות ויש גם חדשות", ומונה ביניהן את קבר רב ענן; ר' שרגא פייבל ריזנמן (לפני 1912)[12], הרב משה טננבוים (לפני 1925)[13] ור' משולם זישא רוזנבלט (לפני 1929)[14] מתארים כולם קבר סמוך לשער העיר, לרוב עם אותו עמוד אבן ארוך. ריבוי העדויות מלמד כי המסורת התקבלה והשתרשה במהלך כמה עשרות שנים, אף אם נשענה בחלקה על מקורות זהים.
דעיכה ושכחה
במחצית השנייה של המאה ה־20 דלים התיעודים על קבר רב ענן. יצחק צ'ינגל (לפני 1973) מתאר בחיבורו את אזור הקבר:[15]
"בתחילת טברי' פונים ימינה, אחר מרחק מה מגיעים אל הככר, בסוף הכביש מתחת לכביש קבר רב ענן, שטח הככר הי' נקרא "ציה", לפי מקורות עתיקות קבורים שם סנהדרין".
נראה כי תיאור זה אינו מבוסס על "ציון" מסודר שנצפה במקום, אלא על האזור שבו צוין הקבר על פי מסורות כתובות קודמות בלבד. ואכן, עוד קודם לכן ציין חוקר ארץ ישראל זאב וילנאי, בחיבורו מצבות קודש, את מסורת קבורתו של רב ענן על פי לונץ, אך הוסיף: "בימינו אין בטבריה ובסביבתה הסמוכה כל ציון על שמו של ר' ענן הנזכר".[16]
מכאן ניתן להסיק שכבר במחצית המאה ה-20 נשכח קברו של רב ענן ולא נותר לו זכר פיזי מוחשי בשטח. חוקר ארץ ישראל והארכיאולוג צבי אילן, בחיבורו שפורסם ב-1997 (כשבע שנים לאחר מותו), ציטט את לונץ והפנה להירשברג, וסיכם: "זו היתה כנראה מסורת קצרת־ימים שפסקה".[17]
שיקום מחקרי בעת החדשה
בראשית המאה ה-21 נערך מחקר זיהוי מקיף על ידי הארכאולוג ד"ר יוסי סטפנסקי והחוקרים ר' ישראל הרצברג ור' ישראל מאיר גבאי, שבמסגרתו זוהה מיקום הקבר על בסיס מספר מקורות היסטוריים.[18] בעקבות זאת הוצב שילוט צנוע של אגודת "אהלי צדיקים" הנושא את הכיתוב "ציון רב ענן". אין מדובר בהמשכיות של מסורת חיה ורצופה, אלא בשחזור מחקרי-ציבורי של אתר שלפי עדויות מסוף המאה ה-19 נחשב בעיני תושבי טבריה לקברו של רב ענן.
המקורות מלמדים כי מסורת קברו של רב ענן אינה רציפה ואינה אחידה. התיעוד המוקדם, כפי שהתפרסם כאן לראשונה, ממקם את הקבר "באם הדרך" בין צפת לראמה; לעומת זאת, המסורת הטבריינית צצה רק בסוף המאה ה-19, מתבססת לתקופה קצרה יחסית, דועכת ונשכחת. לפיכך, יש לראות בה תופעה מקומית מוגבלת בזמן - פרק קצר בתולדות הזיכרון ההיסטורי של טבריה, אשר זכה לשחזור מחקרי בעת החדשה. כמה עשורים לאחר שהמסורת נשכחה הוצב השילוט הפשוט, הקיים עד היום מעבר לחומה הקטנה, המסמן את האזור הקרוב לתיאורים של עולי הרגל. מסתבר כי כעשרים שנה לאחר הצבת השילוט הוקם "ציון" לצד השילוט הצנוע, אך האחרון לא החזיק מעמד זמן רב.
"ועל מפתן שער העיר הנק' שער הגדול נמצא קברת רב ענן וציון גדול על קברו", (ר' שאול הורנשטיין, לפני 1893).
>> למגזין המלא - לחצו כאן
[1] אהבת ציון, הורדנא (נדפס ה'תק"ן לערך), עמ' נד–נה.
[2] כתב יד ספריית רוזנטליאנה, אמסטרדם, Ms. Rosenthaliana 682, דף 20.
[3] שם, דף 21.
[4] א"א גרינוואלד, טוב ירושלים, אונגוואר, תרצ"ד (1934), דף מ ע"ב.
[5] מ"מ ראבין, מסע מירון וערי הגליל, ירושלים, תרמ"ט (1889), עמ' ז.
[6] א"מ לונץ, מורה דרך לארץ ישראל וסוריה, ירושלים, תרנ"א (1890), עמ' 231.
[7] שם, הע' 53.
[8] ע. אבישר, ספר טבריה: עיר כינרות ויישובה בראי הדורות, ירושלים: כתר, תשל"ג (1973), עמ' 238.
[9] "מסע ר' רחמים יוסף אופלטקה מירושלים למירון", בתוך: א. יערי, מסעות ארץ ישראל, תל אביב: תש"ו (1946), עמ' 631.
[10] "במערבית דרומית של עיה"ק טברי' נמצא הר ישימון, ועליו נמצא חרבה אחת מימי קדם, ושם מקום קברות הסנהדרי קטנה, ועל מפתן שער העיר הנק' שער הגדול נמצא קברת רב ענן וציון גדול על קברו" (ש. הורנשטיין, גבעת שאול, פרעסבורג, דפוס אברהם ן' דוד אלקאלאי, תרנ"ג (1893), עמ' 47).
[11] "שרידי עתיקות אינם נמצאים בה ורק מערות וגלי קברים רבים נמצאים ברגלי ההר ובצלעו, אשר מסורות ישנות ויש גם חדשות המצינות אותם למקומות קברי קדמוני עמנו וחכמנו כמו: קבר רב ענן; רבי יוחנן בן זכאי, קברי ר' אמי ור' אסי..." (א.ש. הירשברג (מסע בין השנים 1899-1900), בתוך: בארץ המזרח, האוניברסיטה העברית, יד יצחק בן־צבי, צילום מהדורת וילנה תר"ע (1910), עמ' 124).
[12] "עתה אסדר לפניך בעזהי"ת קבורת הצדיקים הקדושים הידועים לנו בסביבות טבריא... והנה כשנכנסין לטבריא דרך השער המערבי כשעוברים מן השער ולפנים בתוך העיר יש שם טרשין ואומרים כי שם קבורים הסנהדרין ולצד ימין יש שם שער הנקרא שער חיפה ממש אצל השער קבר ר' ענן ומשם הולכים לרוח צפונית קבר ר' יוחנן..." (ש"פ ריזענמאן, תפארת ירושלים ואמרי שפ"ר, דף לד ע"ב, דפוס "הגליל" צפת, תרע"ג (1913); בהסכמת הרב חיים ברלין (נפטר 1912) והרב אברהם יצחק הכהן קוק.
[13] "ר' ענן מ"ק מתחת לשער עה"ק טבריא ועליו עמוד אבן ארוך". מ. טעננבוים, מסעות משה, דפוס יהושע יהודה גלאנץ, טארנא, תרפ"ה (1925), עמ' קל"ז; נכתב בין השנים תרפ"ד–תרפ"ה (1924–1925); בהסכמת הרב יוסף חיים זוננפלד, הרב שאול בראך והרב שמואל ענגיל.
[14] מ"ז ראזענבלאט, דברי ימי ישראל החדש, דפוס "ארץ ישראל", ירושלים, תרפ"ט (1929), עמ' מ"ה; ככל הנראה על-פי לונץ.
[15] י. צ'ינגל, מורה דרך למקומות קדושים, ירושלם, תשל"ג (1973), עמ' ס"ה.
[16] ז. וילנאי, מצבות קודש בארץ ישראל, מוסד הרב קוק, תשכ"ג (מהדורה שניה), עמ' תט.
[17] צ. אילן, קברי צדיקים בארץ ישראל. כנה, תשנ"ז (1997), עמ' 232.
[18] י' הרצברג, י' סטפנסקי וי"מ גבאי, מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל, כרך א, מהדורה שנייה, אהלי צדיקים, תשע"א (2011), עמ' 351.
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות