הזעם המבעבע כעת בסמטאות המוחשכות של טהראן אינו מופנה רק כלפי המשטר האייתוללות שמרסק את עצמותיהם של הצעירים במרתפי המעצר.
בשבוע האחרון, יעד חדש נוסף לרשימת המושאים של הכעס המר ברחוב האיראני: נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ. עבור האנשים שסיכנו הכל על סמך ציוצים ב"טרוט סושיאל" והבטחות לסיוע צבאי קרוב, המהפך בעמדת וושינגטון נחווה כבגידה היסטורית.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
"הוא לא רק צהוב מבחוץ, הוא גם צהוב מבפנים", הטיחה מורה לאמנות בטהראן, בביטוי שמסכם את תחושת הרפיסות שהפגין הנשיא האמריקני בעיניהם ברגע האמת.
מגזין ה'טיימס' הבריטי אסף עדויות של איראנים מתוסכלים מהתנהלותו של טראמפ לאחר שהודיע כי השהה או אף ביטל את התקיפה המתוכננת נגד המשטר, לאחר שהבטיח ש"העזרה בדרך".
התחושה ברחוב האיראני היא שטראמפ לא פחות אשם במותם של האיראנים מהמשטר עצמו. צמד המילים הללו; "העזרה בדרך", העניק למורדי המשטר עוצמות ואומץ שטרם הכירו, משום שסמכו על מילתו של טראמפ. הרי הוא זה שאמר אך שבוע קודם, "אני לא משחק משחקים".
התוצאה: אלפי - ואולי עשרות אלפי הרוגים ברחובות איראן.
בעוד המערב והמשטר ממשיכים לעסוק בספקולציות בנוגע לתקיפה עתידית, כל זה אינו מסייע לעשרות אלפי העצורים שגזר דין המוות מחכה להם מעבר לפינה, וגם לא לעשרות אלפי המשפחות שאיבדו את יקיריהן באכזריות.
ההשערות והדיבורים על תקיפה שבוא תבוא, אינם מתקיימים בחלל ריק: ארה"ב מרכזת במזרח התיכון כוח אש היסטורי שיכול להביא את המשטר לנקודת שבר קריטית, ברגע שהמפקד העליון יורה על תקיפה.
ובכל זאת, בינתיים - זה לא קרה. העיסוק הבינלאומי סביב דמותו הצבעונית של נשיא ארה"ב עבר מאיראן לגרינלנד ומכסים, ושבר חסר תקדים ביחסי ארה"ב-אירופה.
נראה, כך מרגישים האיראנים, שטראמפ הפקיר אותם לגורלם האכזר. ובכל זאת, אם בסוף משהו כן יקרה, יתכן שהם יוכלו סוף-סוף לראות את האור בקצה המנהרה החשוכה בה הם נמצאים.
ההלם פקד את המפגינים ביום חמישי האחרון, כאשר טראמפ, שרק ימים קודם לכן הכריז כי צבאו מוכן ומזומן למשימת חילוץ, הודיע כי החליט לסגת מכוונותיו הצבאיות לאחר שקיבל הבטחה מטהראן להפסקת ההרג.
"אחרי שהוא אמר שהרשויות האיראניות אמרו לו שלא יהיו עוד הרג והוצאות להורג, כולם פשוט היו המומים", מספר איראני שהתראיין לאחר שחצה את הגבול ויצא מהמדינה.
לדבריו, הרחוב פשוט רתח: "כולם פשוט המשיכו לומר שהממזר הזה השתמש בנו כבשר תותחים. איראנים מרגישים ששיחקו בהם, שהוא הוליך אותם שולל, רימה אותם, הונה אותם".
התחושה הזו, של אזרחים שהפכו לכלי משחק בשחמט גיאופוליטי ציני, מהדהדת בכל עדות שמגיעה מהשטח. איש עסקים בן 40 מהבירה לא חסך במילים קשות והשוואות היסטוריות: "טראמפ גרוע מאובמה. הוא פישל. הוא משך את השטיח מתחת לרגלינו".
ההשוואה לאובמה לא הייתה נחלתם הבלעדית של האיראנים. גם הסנאטור הרפובליקני המקורב לטראמפ לינדזי גראהם, כתב לאחר הודעתו של טראמפ כי הוא "לא ביידן ולא אובמה", מעין קריאת מצוקה לעבר הבית הלבן כי הגיע הזמן לפעול.
למעשה, גם אם נשיא ארה"ב יורה על תקיפה בסוף השבוע, נרחבת ככל שתהיה, ברור דבר אחד: ארה"ב הפסידה את המומנטום. ההפגנות שככו, המשטר הספיק להתחזק - והמורל של האיראנים ברצפה. שונה מאוד ממה שהיה בתחילת השבוע שעבר, כאשר היה נראה בבירור כי סופו של המשטר קרב ובא.
כדי להבין את עומק השבר, יש לחזור אל ימי השיא של התקווה, ימים שבהם נדמה היה כי המערב באמת עומד מאחורי שאיפות החופש של העם האיראני.
הכל התחיל ב-28 בדצמבר, כאשר השוק הגדול של טהראן הפך למוקד של זעם בשל קריסת המטבע הקטסטרופלית.
מהר מאוד, המחאה הכלכלית הפכה למרי אזרחי כולל נגד שלטונו של עלי חמינאי. ב-2 בינואר הגיעה ההבטחה המפורשת של טראמפ: אם המשטר יירה במפגינים, ארצות הברית תבוא להצלתם. מיליונים לקחו את המילים הללו כפשוטן.
ב-8 בינואר, בעידוד האופוזיציה בחו"ל וקריאותיו של יורש העצר, הם הציפו את הרחובות במפגן כוח אדיר, מאמינים כי המטרייה האמריקנית תגן עליהם.
אבל במקום מטרייה, הם פגשו צלפים ומכונות ירייה. איש העסקים מטהראן מתאר את המחיר הנורא ששילמו אלו שהאמינו להבטחות מוושינגטון: "כשראיתי את האיש במרחק כמה מטרים לפניי נופל לאחור, לא הבנתי מה קרה.
כשהתאספנו סביבו, כל מה שיכולתי לראות בלילה החשוך היה כתם אדום על המצח שלו. רק כשהדם מגב ראשו הצטבר לרגלינו הבנו שהוא נורה על ידי צלף".
לדעתו, האחריות למוות הזה אינה מוטלת רק על מי שלחץ על ההדק בטהראן. "טראמפ אחראי גם למותם של 15,000 אלו", הוא קובע בהתבסס על הערכות מקומיות של מספר ההרוגים, "מכיוון שרבים מהמפגינים יצאו לרחובות כשראו את הפוסט שלו שארה"ב נעולה וטעונה".
הדיכוי לא נעצר בבירה. בעיר הצפונית זיראב, העדויות מתארות מארב מתוכנן היטב ב-9 בינואר. "פנסי הרחוב כבו, ומכונות ירייה התחילו לירות", משחזר תושב מקומי בן 39.
"לא ניתן היה לראות דבר, כולם נפלו, בין אם מכדורים ובין אם בגלל שלא ראו את הדרך לפניהם כשניסו לברוח". בעיירה קטנה של אלפים בודדים, 17 בני אדם נעלמו באותו לילה. הנתונים המצטברים מבהילים: אפילו המנהיג העליון חמינאי הודה בשידורי הטלוויזיה הממלכתית כי ישנם "אלפי הרוגים" בגל המחאות הנוכחי.
התסכול גדל שבעתיים כאשר המפגינים מגלים כי ה"עסקה" שעליה דיבר טראמפ – הפסקת ההוצאות להורג – מוכחשת בבוז על ידי המשטר עצמו.
עלי סאלחי, התובע של טהראן, לעג להצהרות הנשיא האמריקני ואמר כי "טראמפ אומר הרבה שטויות וגיבובי דברים. התגובה שלנו תהיה כוחנית, מונעת ומהירה. כתבי אישום הוגשו בתיקים רבים ונשלחו לבתי המשפט". המשמעות ברורה: בעוד טראמפ מודה למשטר על מתינותו, המכונה המשפטית והביטחונית של איראן רק מגבירה הילוך.
איראן גם הבהירה כי בניגוד לדבריו של טראמפ, העצורים יואשמו בעבירה האולטימטיבית: "מלחמה באלוקים", הגוררת עימה עונש מוות.
התחושה בקרב הנשים והגברים בטהראן היא שהנסיגה האמריקנית הפכה את המדכאים לחסינים יותר.
"זה כבר משטר צבאי", אומרת אישה מהבירה בכאב. "עכשיו, אחרי שטראמפ חזר בו מהמילה שלו, הם הפכו לעוד יותר חצופים. ראיתי מחסום בשדרות מרזדראן שבו בדקו טלפונים ניידים של אנשים". הייאוש שלה מוחלט: "איבדתי כל תקווה. טראמפ לא הולך לעשות כלום. למה שיעשה? לא אכפת לו מאיתנו".
עם זאת, בתוך האפלה, ישנם כאלו שעדיין מסרבים להאמין שהבטחות הנשיא היו ריקות. הם מחפשים היגיון בתוך הכאוס, מאמינים כי טראמפ רק "מרמה את המשטר" כחלק מטקטיקה מורכבת.
"בעלי מאמין שזה הדפוס הרגיל של טראמפ, לבלבל אותם", מספרת תושבת טהראן. מהנדס מקומי מחזק את הדברים: "הוא יתקוף, ויתקוף חזק. הוא הולך לרדוף אחרי זהאק בעצמו", כשהוא משתמש בדמות המלך המרושע מהמיתולוגיה הפרסית כדי לתאר את חמינאי.
עבורם, אין ברירה אחרת מלבד התערבות זרה. "האנשים ברחובות עשו כל מה שיכלו. עמדנו מול מכונות ירייה על טנדרים, בידיים ריקות", מסביר איש העסקים, "הדרך היחידה שבה נוכל לנצח היא עם התערבות זרה, כמו בקוסובו או בבוסניה".
טראמפ כמו טראמפ, ממשיך לשמור את הקלפים קרוב לחזה. בלילה שבין שלישי לרביעי השבוע, בראיון שהעניק לתקשורת האמריקנית, אמרה העיתונאית כי היא "מבינה" שהוא לא יכול לומר מה שהולך להיות עם איראן, כאילו הכינו אותה לכך לפני הריאיון - הנשיא הנהן בראשו.
למעשה, קיימות שלוש אפשרויות:
1. ייתכן שטראמפ מכין לכולנו הפתעה ומנסה לבלבל את האויב, לקראת הפלת המשטר או תקיפה משמעותית.
2. ייתכן שטראמפ עדיין מתלבט - ובינתיים מתכונן לכל התרחישים.
3. ייתכן שטראמפ מנסה להפעיל לחץ פסיכולוגי על איראן באמצעות איום צבאי משמעותי, כדי להשיג הסכם גרעין, בין היתר.
אולם כרגע, המציאות בשטח מעידה על קיפאון מדמם. טראמפ אמנם ממשיך לשלוח מסרים מעורבים, כמו הריאיון שבו קרא להחלפת ההנהגה באיראן וכינה את חמינאי "אדם חולה", אך עבור המפגינים שנותרו לבדם מול קני הרובים, המילים הללו נשמעות פחות כמו תוכנית פעולה ויותר כמו רעשי רקע.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
המחאות נדחקו למחתרת, והפחד חזר לשלוט ברחובות. "כרגע ההתקוממות משותקת", סיכם התושב מזיראב, "אני לא יודע אם היא תתאושש אי פעם". השאלה האם טראמפ יקיים בסופו של דבר את הבטחתו נותרה פתוחה, אך המחיר ששילמו אלו שהאמינו לו כבר נחרת בדפי ההיסטוריה המדממים של איראן.
0 תגובות