מהדמעות בכותל ועד המשבר בים: הסערה שמטלטלת את ספינת הידידות

רק לפני חודשים ספורים נדמה היה שיחסי ישראל וארגנטינה נכנסים לעידן חדש. הנשיא חאבייר מיליי, שנחשב לתומך נלהב של ישראל, פרץ בבכי על אבני הכותל המערבי והכריז על כוונתו להעביר את השגרירות לירושלים. אך כעת, המהלך ההיסטורי שהיה אמור להתממש באביב 2026 לכבוד יום העצמאות - הוקפא לזמן בלתי מוגבל.

מי אתה חאבייר מיליי?

האם טראמפ חולה? שטף הדם שנצפה על ידו בדאבוס - וההסבר של הבית הלבן

ישראל גראדווהל|18:31

בכדי להבין את עוצמת התהפוכות הללו, יש לצלול אל תוך דמותו החידתית של האיש שעומד בראש המדינה.

עבור קוראי "כיכר השבת", הקשר של מיליי ליהדות הוא הנקודה המרתקת ביותר. אין זה קשר פוליטי יבש, אלא זיקה עמוקה למקורות. חודשים ספורים אחרי שנבחר, טס מיליי לניו יורק למטרה אחת: ביקור ב"אוהל" – מקום מנוחתו של הרבי מלובביץ' זצ"ל בקווינס. מיליי, המצטט פסוקים מהתורה בנאומיו המדיניים, הסביר כי הוא שואב מהרבי השראה על מנהיגות, שליחות ואמונה יוקדת.

חאבייר מיליי (59), שנולד וגדל בבואנוס־איירס כבנם של איש עסקים ועקרת בית, הוא הכל חוץ מפוליטיקאי סטנדרטי. כחובב מוזיקה מושבע הוא ניגן בצעירותו בלהקה, וחלם בכלל על קריירה כשחקן כדורגל מקצועני. אולם האינפלציה הדוהרת של שנות השמונים, שעשתה שמות בחברה הארגנטינית, גרמה לצעיר המוכשר לשנות כיוון ולפנות ללימודי כלכלה – מהלך שעיצב את דמותו כ"נביא" של כלכלת השוק החופשי.

חייו האישיים של מיליי רוויים במסתורין. הוא ממעט לדבר על ימי ילדותו, שהתאפיינו במערכת יחסים קשוחה עם אביו. הדמות המשפחתית הדומיננטית ביותר בחייו היא אחותו, קארינה מיליי, המכונה "הבוס". היא נחשבת למוח הפוליטי ולאישה החזקה ביותר מאחורי הקלעים. באופן מפתיע, מיליי לא נישא מעולם ואין לו ילדים; הקשר העמוק ביותר שלו לאורך שנים הוא עם כלב המסטיף שלו, קונאן. לפי השמועות, מיליי שילם הון עתק כדי לשבט ארבעה גורים ממטענו הגנטי של קונאן המנוח, ואותם הוא מכנה בחיבה "ילדיי ההולכים על ארבע".

האיש הזה, על כל מוזרויותיו, הפך לחוליה האחרונה והמרתקת ביותר בשרשרת היחסים בין ישראל לארגנטינה – יחסים שידעו עם השנים עליות ומורדות רבות.

בבואנוס איירס רואים בקידוחים הישראליים "פעילות חד-צדדית ולא לגיטימית" הפוגעת בריבונותה הלאומית. משרד החוץ הארגנטינאי הבהיר כי החברה פועלת ללא אישור מהרשויות המקומיות, ואף הטיל על "נאוויטס" סנקציות האוסרות עליה לפעול בשטח המדינה מאז 2022. עבור הנשיא מיליי, שהצהיר בעבר כי העברת השגרירות היא אבן פינה במדיניות החוץ שלו, זהו מלכוד פוליטי חסר תקדים - בין הבטחותיו הדיפלומטיות לישראל לבין הלחץ הציבורי הארגנטינאי סביב נושא איי פוקלנד, הנחשב ל"קו אדום" לאומי.

הצל של הרייך השלישי – המבצע ששינה את ההיסטוריה

ההיסטוריה של ארגנטינה וישראל שזורה בסיפורים של גבורה, אך גם של טרגדיה ומתח. הפרק הטראגי ביותר של הקשר הזה הוא המצוד אחר קצין האס-אס הגרמני הנאצי, והאדריכל הראשי של "הפתרון הסופי", אוטו אדולף אייכמן. לאחר תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם השנייה, השיג אייכמן (תחת השם המזויף ריקרדו קלמנט) אישור נחיתה לארגנטינה וכן תעודה מזהה כוזבת. "קלמנט" הצליח לברוח לארגנטינה לאחר שארגון הצלב האדום הנפיק לו דרכון, ושם הוא חי חיים שקטים בפרברי בואנוס איירס, עד ליום בו המוסד הישראלי דפק על דלתו.

לכידתו של אייכמן והברחתו לישראל בשנת 1960 יצרו טלטלה חסרת תקדים ביחסים בין המדינות. ארגנטינה, שראתה בפעולה הישראלית הפרה בוטה של ריבונותה, הגיבה בזעם. היחסים הושפעו לרעה, האוכלוסייה היהודית בארגנטינה הייתה תחת מתקפות אנטישמיות קשות, וישראל הפכה לנושא לדיון סוער במועצת הביטחון של האו"ם ביוזמתה של ארגנטינה.

פרשה זו חשפה לראשונה את הפער המכאיב: אף כי מדינת ישראל הגדירה את עצמה מיומה הראשון כ'מדינה יהודית' המדגישה את מחויבותה להגנה על אינטרסים של היהודים באשר הם, הרי מטבע הדברים לא תמיד הייתה חפיפה בין האינטרסים של מדיניות החוץ הישראלית לבין אלה של הקהילות המקומיות. יהודי ארגנטינה, שמספרם כיום עומד על כ-230,000, היו ונותרו יעד לשורה של פשעי שנאה במולדתם בכל פעם שהמתח המדיני עלה מדרגה.

ברית דמים – המאבק המשותף ב"ציר הרשע"

עם זאת, למרות הצללים של העבר, קיים מכנה משותף עוצמתי בין ישראל לארגנטינה: היחס לציר הרשע הבינלאומי והטרור האכזרי. עבור ארגנטינה, הטרור האסלאמי אינו מושג תיאורטי; הוא מציאות כואבת שגבתה מחיר דמים כבד. אין זה מקרי ששני פיגועי הטרור הקטלניים ביותר בתולדות ארגנטינה כוונו ישירות נגד הקהילות הישראליות-יהודיות.

הפיגוע הראשון היה פיגוע התאבדות מחריד בבנין שגרירות ישראל בבואנוס איירס במארס 1992. שנתיים לאחר מכן, ביולי 1994, אירע פיגוע התאבדות נוסף במטה "האגודה לערבות יהודית הדדית בארגנטינה" (AMIA), מטה הקהילה היהודית המרכזי. הממצאים, גם אם לקח זמן רב לאמתם רשמית, הצביעו תמיד על חיזבאללה ואיראן כמי שעמדו מאחורי הפיגוע.

כיום, תחת הנהגת מיליי, ארגנטינה ניצבת בחזית אחת עם ישראל. היא המדינה הראשונה ביבשת דרום אמריקה אשר הגדירה את חיזבאללה כארגון טרור, ובחודש יולי האחרון הכריז הנשיא מיליי גם על חמאס כארגון טרור. זוהי הכרה היסטורית שמחזקת את ברית הדמים והגורל בין המדינות אל מול אויבים משותפים.

הדרמה המשפטית: צילו של אלברטו ניסמן

אי אפשר לדבר על המאבק בטרור בארגנטינה בלי להזכיר את שמו של אלברטו ניסמן. ניסמן, משפטן יהודי-ארגנטינאי אמיץ, מונה לתובע המיוחד לחקירת הפיגוע ב-AMIA. במשך שנים הוא חשף רשת סבוכה של קשרים בין טהרן לבואנוס איירס, והצביע על כך שהפיגוע לא היה רק פעולה של "זאבים בודדים", אלא מזימה מתוכננת של צמרת השלטון האיראנית.

בשנת 2015, רגע לפני שהיה אמור להציג ראיות מרשיעות נגד הנשיאה דאז, כריסטינה קירשנר, על טיוח מעורבותה של איראן בפיגוע בתמורה להסכמי סחר, נמצא ניסמן ללא רוח חיים בדירתו. מותו, שנרשם בתחילה כהתאבדות מסתורית, הוכרז מאוחר יותר על ידי בתי המשפט כרצח. עבור הקהילה היהודית, ניסמן הפך לסמל של הקורבן האחרון של הפיגוע ב-AMIA – אדם ששילם בחייו על הניסיון לחשוף את האמת על ציר הרשע בדרום אמריקה.

הקהילה היהודית – לב פועם בין שתי מולדות

יחסי ישראל-ארגנטינה תפסו תמיד מקום מרכזי בקשרי החוץ של ישראל, במידה רבה בשל נוכחותה של קהילה יהודית גדולה וחיונית והשתלבותם המוצלחת של עשרות אלפי עולים מארגנטינה בחברה הישראלית. האוכלוסייה היהודית בארגנטינה השתתפה לאורך שנים באופן פעיל בכל תחומי החיים: בחברה, בייצור, בעבודה, בתרבות, במדע ובפוליטיקה.

אך כאן טמון עומק המורכבות: רבים מן היהודים בארגנטינה חשים בראש ובראשונה ארגנטינים. זהותם היהודית והציונית לא באה לידי ביטוי ברצון לעזוב את ארגנטינה ולהגר לישראל. זהותם היא "זהות ממוקפת" כארגנטינים–יהודים וציונים, ואין פירושה הענקת בכורה אוטומטית למחויבותם כלפי מדינת ישראל על פני מולדתם.

הקשר הזה בא לידי ביטוי גם בפולקלור ובחיי היום-יום. אלפי ישראלים טסים לארגנטינה מדי שנה אחרי הצבא, נשבים בקסמיה של בואנוס איירס ובנופי הפטגוניה. במשך שנים התקיימה קרבה תרבותית הודות לתוכניות טלוויזיה ארגנטינאיות שהיו פופולריות בישראל, ואפילו סניף המקדונלד'ס הכשר הראשון מחוץ לישראל הוקם בבירה בואנוס איירס – עדות חיה לשילוב בין המותג העולמי, התרבות המקומית וההלכה היהודית.

הקשר בין המדינות הוא גם כלכלי-הלכתי בסיסי. ארגנטינה היא אחת מיצואניות הבשר הגדולות ביותר לישראל. בכל שנה, יוצאים עשרות צוותי שוחטים ומשגיחי כשרות מישראל לבתי המטבחיים בערבות ארגנטינה לתקופות ממושכות. הם חיים שם בתנאים לא פשוטים כדי להבטיח את אספקת הבשר הכשר למהדרין לשוק הישראלי. זהו קשר יומיומי שמחבר בין החוות בדרום אמריקה לצלחת של המשפחה החרדית בבני ברק או בירושלים.

בצד הבטחוני-צבאי, הקשרים בין המדינות מתהדקים. לאחרונה קלטה ארגנטינה את ששת מטוסי הקרב הראשונים מדגם F-16 מתוך 24 מטוסים שנרכשו מדנמרק, בעסקה בשווי 300 מיליון דולר שאושרה באופן אישי על ידי הנשיא טראמפ. הנשיא מיליי כינה את המטוסים באופן דרמטי "המלאכים השומרים על ארגנטינה", בצעד המסמל את חיזוק הקשרים הביטחוניים עם ארה"ב - ובעקיפין גם עם ישראל.

לאן פנינו מועדות?

יחסי ישראל-ארגנטינה הם רכבת הרים של אינטרסים, זיכרון היסטורי ומציאות גיאופוליטית. הנשיא מיליי אולי מייצג את שיא הקרבה הרוחנית לישראל, אך משבר הנפט בפוקלנד מוכיח שגם אהבה גדולה יכולה להתרסק על קרקע המציאות הכלכלית והלאומית.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

האם הנשיא הארגנטינאי יצליח לגשר על הפער בין הבטחותיו הדיפלומטיות לבין הלחץ הפנימי, או שמא השגרירות הארגנטינאית תישאר בתל אביב כעונש על הקידוחים באיי פוקלנד? המבחן האמיתי של הברית הזו רק מתחיל, ועיני הקהילה היהודית בארגנטינה נשואות בדאגה להתפתחויות.