בחודשים הקרובים, אם הכל יתנהל לפי התכנון המדוקדק של נאס"א, ארבעה בני אדם יישבו בקפסולה צפופה בראש הרקטה החזקה ביותר שנבנתה אי פעם, ויעשו את מה שאף אדם לא עשה מאז שנת 1972: הם יעזבו את מסלול כדור הארץ ויכוונו את פניהם אל הירח.
לפי הסיקור המקיף במגזין ה"טיים" הבריטי, משימת "ארטמיס 2" המתוכננת לשיגור ב-6 בפברואר 2026, היא הרבה יותר מאשר טיסת ניסוי הנדסית. היא מהווה גשר בין דורי, ניסיון לשחזר את תחושת הפלא של המאה הקודמת באמצעות הכלים והערכים של המאה ה-21.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
האנושות עברה שינויים דרמטיים ב-58 השנים שחלפו מאז שבני אדם התקרבו לראשונה לירח. הטכנולוגיה התקדמה בצעדי ענק, המפות הפוליטיות שורטטו מחדש, ואפילו התרבויו, השונות עברו טרנספורמציה מקצה לקצה.
הירח, לעומת זאת, נותר קפוא בזמן, מחכה לשובם של המבקרים מהכוכב השכן. לפי ה"טיים", המשלחת הנוכחית מייצגת מין אנושי המצויד ביכולות ובמכשירים שלא היו קיימים בעידן אפולו, אך כזה שנושא עמו גם סט חדש ומורכב של בעיות ודילמות.
הדי הזיכרון של אפולו 8
כדי להבין את המשמעות של "ארטמיס 2", יש לחזור אל דצמבר 1968. באותם ימים, החשש הגדול ביותר של נאס"א לא היה רק טכני, אלא כמעט רוחני.
סוזן בורמן, אשתו של מפקד משימת אפולו 8, הביעה את חששה בפני כריס קראפט, מנהל התפעול של נאס"א, חודשים ספורים לפני השיגור ההיסטורי. היא חששה שאם האסטרונאוטים ייתקעו במסלול סביב הירח ללא יכולת לחזור, הירח עצמו יזוהם בזיכרון של מוות. "אם הם ייתקעו", היא אמרה בציטוט שהובא במגזין, "אתם תהרוסו את הירח לכולם. אף אחד לא יוכל להסתכל עליו שוב בלי לחשוב על שלושת האנשים המתים האלה".
קראפט לא נרתע והורה על המשימה המסוכנת. בדצמבר 1968, הצוות של אפולו 8 – פרנק בורמן, ג'ים לוול וביל אנדרס – שידר מהמסלול הירחי תמונות של פני השטח המצולקים של הלבנה לקהל של למעלה ממיליארד בני אדם.
בסיום אותו שידור מרגש, חתם בורמן את דבריו בציטוט שנחרת בהיסטוריה: "מצוות אפולו 8, אנחנו חותמים באיחולי מזל טוב, לילה טוב, וא-לוהים יברך את כולכם, את כולכם על פני כדור הארץ הטוב".
לפי ה"טיים", המשימה ההיא נחשבה לכזו ש"הצילה את 1968", שנה שהייתה רוויה בדם, התנקשויות ומלחמות. כעת, בשנת 2026, התקווה היא ש"ארטמיס 2" תצליח לחולל קסם דומה בעולם שזקוק נואשות לרגע של אחדות.
אחד ההבדלים המרתקים ביותר בין העבר להווה, כפי שמדגישים ב"טיים", הוא הרכב הצוות. אם בעידן אפולו הירח היה נחלתם הבלעדית של גברים לבנים, יוצאי חיל האוויר האמריקאי, הרי שארטמיס 2 מציגה פסיפס אנושי חדש.
הצוות כולל את המפקד ריד ויזמן, הטייס ויקטור גלובר, ומומחי המשימה כריסטינה קוק וג'רמי הנסן.
כריסטינה קוק, המחזיקה בשיא השהייה הארוכה ביותר של אישה בחלל, תהיה האישה הראשונה שתגיע לירח.
ויקטור גלובר יהיה האדם השחור הראשון שיעשה זאת, וג'רמי הנסן הקנדי יהיה הלא-אמריקאי הראשון שיחצה את גבולות כדור הארץ לעבר הלוויין הטבעי שלו. גלובר הסביר בראיון ל"טיים" כי המגוון הזה הוא תוצאה של החלטה מודעת של נאס"א: "ההחלטות הללו הובילו לכך שיש לנו משרד אסטרונאוטים שנראה מאוד כמו אמריקה.
עבור הנסן, המשימה היא סמל לשיתוף פעולה עולמי הכרחי: "יש לנו הרבה לחצים ובעיות גלובליות, והבעיות הגלובליות האלה דורשות פתרונות גלובליים".
המסע לירח בשנת 2026 אינו טיסה ישירה פשוטה. לפי הנתונים הטכניים שפורסמו ב"טיים", המשימה תתבצע באמצעות רקטת ה-SLS (Space Launch System), המייצרת דחף מדהים של 8.8 מיליון ליברות – חזקה משמעותית מרקטור הסטורן 5 של ימי אפולו.
לאחר השיגור, החללית "אוריון" תבצע שתי הקפות ארוכות סביב כדור הארץ כדי לוודא שכל המערכות קריטיות – חמצן, ניווט ותקשורת – מתפקדות כראוי בסביבת החלל העמוק.
רק לאחר הבדיקות הללו, החללית תבצע תמרון המכונה "הזרקה טרנס-לונארית" (TLI) ותשתמש במנועי השירות שלה כדי להיחלץ מכוח המשיכה של כדור הארץ. המשימה תעקוב אחרי מסלול "חזרה חופשית" (Free Return) – מסלול בטוח שבו כוח המשיכה של הירח משמש כקלע (Slinghot) שמסובב את החללית ומחזיר אותה לכדור הארץ ללא צורך בהפעלה מורכבת של מנועים בקרבת הירח.
במהלך המסלול הזה, הצוות יגיע למרחק שיא של כ-7,500 קילומטרים מעבר לצד הרחוק של הירח, נקודה שבה אף אדם לא ביקר מעולם. מפקד המשימה, ריד ויזמן, הודה כי הוא מנסה לא לחשוב יותר מדי על המראה של הצד הרחוק: "לא משנה מה הציפייה שלך, המציאות תהיה שונה".
בעוד שמשימות אפולו הקיפו את הירח, ארטמיס 2 תעבור מעל הצד הרחוק (זה שאינו פונה לעולם לכדור הארץ) בגובה רב ועם טכנולוגיית צילום ותצפית מתקדמת בהרבה. עבור האסטרונאוטים שעל הסיפון, המראה של כדור הארץ "זורח" מעל אופק הצד הרחוק של הירח יהיה חוויה שרק 24 בני אדם חוו בעבר, אך הפעם בתיעוד חסר תקדים.
האסטרונאוטים יגיעו למרחק שבני האדם מעולם לא הגיעו אליו: מרחק של כ-370,000 קילומטרים מכדור הארץ – רחוק יותר מכל אדם בהיסטוריה.
בעוד שהצוות של ארטמיס 2 מתמקד בהיבט המדעי והאנושי, בדרגים הגבוהים של נאס"א והממשל האמריקאי הרוחות סוערות.
לפי הניתוח במגזין ה"טיים", המשימה הזו מתרחשת בצל מירוץ חלל חדש ומתוח מול סין, שהציבה לעצמה יעד להנחית אסטרונאוטים על הירח עד שנת 2030. המתיחות הזו הובילה לחיכוכים פנימיים בתוך תעשיית החלל האמריקאית, במיוחד בכל הנוגע לפיתוח רכב הנחיתה הירחי.
נאס"א העניקה במקור את החוזה לבניית רכב הנחיתה לחברת SpaceX של אילון מאסק, אך העיכובים בפיתוח ה"סטארשיפ" עוררו דאגה רבה.
ה"טיים" מפרט כיצד פתחה נאס"א את החוזה למתחרות נוספות כמו "בלו אוריג'ין" של ג'ף בזוס ולוקהיד מרטין, בניסיון להאיץ את התהליכים. המאבק הזה הוביל לחילופי דברים קשים ברשתות החברתיות, כאשר מאסק תקף את ראשי נאס"א.
למרות זאת, לפי הדיווחים, כל השחקנים מבינים כי "ארטמיס 2" היא אבן הבוחן הקריטית. אם המשימה המאוישת הזו לא תעבור ללא תקלות, החלום על נחיתה מחודשת ב-2027 או 2028 עלול להתרחק עוד יותר.
השבוע, סוכנות החלל האמריקנית נאס"א הודיעה על דחיית שיגור המשימה המאוישת לירח, ארטמיס 2, מחודש פברואר לחודש מרץ 2026.
ההחלטה התקבלה לאחר שחזרה גנרלית מקיפה שנערכה השבוע בכן השיגור 39B במרכז החלל קנדי הופסקה בעקבות דליפת מימן נוזלי במשגר ה-SLS.
במהלך הניסוי הקריטי, שנועד לדמות את תהליך השיגור המלא, זיהו החיישנים עלייה חריגה בקצב דליפת הדלק בנקודת החיבור שבין מערכות ההזנה הקרקעיות למשגר. התקלה הובילה לעצירת הספירה לאחור באופן אוטומטי כשנותרו 5 דקות ו-15 שניות בלבד לשיגור המדומה. מנהל נאס"א, ג'ארד אייזקמן, מסר כי "עם סיום החזרה הגנרלית היום, אנו עוזבים את חלון השיגור של פברואר ומכוונים למרץ כשיגור המוקדם ביותר האפשרי".
לצד דליפת המימן, הצוותים הטכניים התמודדו עם סדרת קשיים נוספים, בהם שיבושים במערכות השמע בקרקע וצורך בטיפול דחוף בשסתום במערכת הדיחוס של חללית האוריון.
גם תנאי מזג האוויר הקרים ששררו בפלורידה תרמו לעיכוב בלוחות הזמנים של ההכנות. ג'ון הניקאט, יו"ר צוות ניהול המשימה, הסביר את המורכבות הטכנית וציין כי "מימן הוא מולקולה קטנה ואנרגטית מאוד, וזה הופך אותה לקשה מאוד להכלה".
בעקבות הדחייה, ארבעת חברי הצוות – ריד וייזמן, ויקטור גלובר, כריסטינה קוק וג'רמי הנסן – הונחו לצאת מהבידוד הרפואי שבו שהו בשבועיים האחרונים ביוסטון.
האסטרונאוטים צפויים לשוב להסגר רפואי כשבועיים לפני מועד השיגור החדש שיקבע במרץ. נאס"א צפויה לבצע ניסוי "חזרה רטובה" נוסף לפני שתאשר סופית את מועד הטיסה ההיסטורית סביב הירח.
מבחן הלהבות: הדרך חזרה הביתה
אחד הרגעים המכריעים ביותר בטיסה בת עשרת הימים יהיה החזרה לאטמוספירה. לפי ה"טיים", חלליות החוזרות מהירח נכנסות לאטמוספירה במהירות של כ-40,000 קמ"ש – הרבה יותר מהר מחלליות החוזרות מהתחנה הבינלאומית.
הטמפרטורות על מגן החום של ה"אוריון" צפויות להגיע ל-2,760 מעלות צלזיוס, כמחצית מהטמפרטורה על פני השמש.
כדי לשרוד את התנאים הקיצוניים הללו, החללית תבצע תמרון המכונה "כניסה בדילוג" (Skip Entry). בדומה לאבן המדלגת על פני מים, החללית תיכנס לאטמוספירה, תעלה חזרה לחלל לרגע קצר כדי לפזר את החום והעומס הגרוויטציוני, ואז תיכנס שוב לצלילה סופית לקראת נחיתה באוקיינוס. עבור הטייס ויקטור גלובר, זהו המבחן האמיתי.
בשיחה שהובאה במגזין הוא סירב להתעסק במשמעויות ההיסטוריות של המסע לפני שיושלם: "בואו נגיע לנחיתה במים בהצלחה. אחר כך אולי נוכל לחזור לשאלה הזו".
מורשת של תקווה
ה"טיים" מצטט את מייקל קולינס, אסטרונאוט אפולו 11, שסיפר כי לאחר שובם מהירח ב-1969, הוא הופתע מהתגובה העולמית. אנשים לא אמרו לו "אתם האמריקאים עשיתם זאת", אלא "אנחנו בני האדם עשינו זאת".
מתוך 24 האסטרונאוטים המקוריים שביקרו בירח בין השנים 1968 ל-1972, נותרו בחיים רק חמישה, כולם בשנות ה-90 לחייהם. כפי שמציינים ב"טיים", משימת "ארטמיס 2" תפתח מחדש את ספר ההיסטוריה הירחי ותוסיף אליו ארבעה שמות חדשים – נציגים של עולם מאוכלס ב-8.3 מיליארד בני אדם שנותרו קשורים לאדמה.
אם במשימה הקרובה האסטרונאוטים לא צפויים לנחות על הירח, המשימה הבאה תכלול גם נחיתה מלאה ושחזור ההיסטוריה של צעד גדול לאנושות.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כפי שסיכם זאת ב"טיים" המפקד ריד ויזמן, החשיבות היא לא רק בלהיות הראשונים שחוזרים, אלא בבניית התשתית שתאפשר לרבים אחרים ללכת בעקבותיהם. "הדבר החשוב בלהיות ראשון הוא שיש שני, שלישי, רביעי ויותר", הוא אמר. המסע שיחל בפברואר 2026 הוא רק הצעד הראשון בדרך הארוכה והמרגשת חזרה, אל הירח.
0 תגובות