בעיר קיידר שבפרובינציית זנג'אן שבאיראן ניצב מתחם קבורה מפואר, אנדרטה לאומית של המדינה, שאליו עולים לרגל שיעים, סונים ונוצרים מכל רחבי הרפובליקה האסלאמית. המקום מיוחס לנביא שהאסלאם מכנה "קיידר נבי" - ושהיהדות מכירה בשם די זהה: קֵדָר בן ישמעאל. בן דוד ראשון של יעקב אבינו.
כמובא בתורתנו הקדושה: אברהם אבינו הוליד את יצחק וישמעאל, יצחק הוליד את יעקב - אבי שניים עשר שבטי ישראל, ישמעאל הוליד את קֵדָר. כלומר קֵדָר הוא בן דוד ראשון של יעקב אבינו.
קֵדָר במקרא
שמו של קֵדָר מופיע בתורה בפרשת תולדות ישמעאל: "אֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל בִּשְׁמֹתָם לְתוֹלְדֹתָם בְּכֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיֹת וְקֵדָר" (בראשית כה, יג), קֵדָר חוזר ומופיע בכתבי הנביאים שוב ושוב.
ישעיהו מזכיר את קֵדָר פעמים אחדות: "כִּי יָמִים מְסֻפָּרִים וְכָלָה כָּל כְּבוֹד קֵדָר" (ישעיהו כא, טז). ובמקום אחר, בחזון הגאולה, נכלל קֵדָר בין האומות שיבואו להקריב לה': "כָּל צֹאן קֵדָר יִקָּבְצוּ לָךְ" (ישעיהו ס, ז). ירמיהו משתמש בשם קֵדָר כציר כיוון: "כִּי עִבְרוּ אִיֵּי כִתִּיִּים וּרְאוּ וְקֵדָר שִׁלְחוּ" (ירמיהו ב, י) - ים המערב מול מדבר המזרח. יחזקאל מזכיר את "כָּל נְשִׂיאֵי קֵדָר" כסוחרים העוסקים עם צור (יחזקאל כז, כא).
בספר תהלים קונן דוד המלך על גלותו: "אוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ שָׁכַנְתִּי עִם אָהֳלֵי קֵדָר" (תהלים קכ, ה) - קֵדָר כסמל לגלות ולחיים בין עמים זרים. ובשיר השירים: "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה" (שיר השירים א, ה). אוהלי קֵדָר היו עשויים שיער עזים שחור - ומכאן השחרות שבפסוק.
גם בספרות מתקופת בית שני מיוחסים הערבים למקור הישמעאלי. בספר יהודית מוזכרים ישמעאלים כ"עם היושב בקצה המדבר".
הרמב"ם ואיגרת תימן
הפסוק בתהלים - "שכנתי עם אהלי קֵדָר" - קיבל פרשנות מפתיעה ומפורשת מפי הרמב"ם. באיגרת תימן כותב הרמב"ם שכשדוד המלך התאונן על האומות שמצירות לישראל, אמר "אויה לי כי גרתי משך, שכנתי עם אהלי קֵדָר" - ופירט דווקא את קֵדָר, כי ממנו מגיעות רוב הצרות. והוסיף הרמב"ם שמוחמד מפורסם בייחוסו שהגיע מקֵדָר.
כלומר הרמב"ם מחבר שלוש טבעות: הפסוק בתהלים, בן דודנו קֵדָר ומוחמד כצאצאו. ה"בן דוד" שלנו, לפי הרמב"ם, הוא שממנו נובעת הצרה הגדולה שידעה יהדות ימי הביניים.
קברו של בן דודנו
בלב העיר קיידר, בדרום מערב העיר בשיפולי ההרים הנושאים את שמו, ניצב מתחם קבורה המיוחס לקֵדָר בן ישמעאל - ובשמו האסלאמי: "קיידר נבי", "הנביא קיידר". העיר כולה נקראת על שמו, כלומר בן דודנו נתן את שמו לעיר שלמה.
ההיסטוריה של הבניין עצמו משקפת שכבות שכבות של שלטון. הכתובת הקדומה ביותר שנותרה בבניין, בצד הדרומי של כיפת המצבה, מתוארכת לשנת 719 להיג'רה, ומציינת שהמקום נבנה מחדש בידי בולגאר ח'אתון - אשתו של גאזאן ח'אן, השולטן השישי של השושלת המונגולית האיל-חאנית ששלטה בפרס.
הכיפה שמעל המצבה נבנתה בשנת 751 להיג'רה בידי האדריכל תימורח'אן מסולטניה, ובמאה ה-11 להיג'רה - תקופת הסאפאווידים - קושטה הפנים בגבס עשוי מלאכה.
הכיפה בנויה משתי קליפות - פנימית וחיצונית, ובחלל הריק שביניהן שכן בעבר שובך יונים. ספריח המצבה, הסורג המסורתי השיעי, עשוי עץ אגוז ומעוטר בפרחים וגאומטריה חרוטה לעומק.
סביב הבניין הראשי נבנה חאן גדול, בתי הארחה לעולי רגל, בין השנים 1213–1219 להיג'רה, בד בבד עם בניית המסגד הגדול של העיר. החדרים שבצד המערבי בנויים שתי קומות, כשהקומה התחתונה שימשה לאחסון בהמות.
בשנת 1924, בזמן עימות מזוין בין שבט אפשאר לבין מפלגת הדמוקרטים של אזרביג'אן, פגז מרגמה פגע בחלק העליון של הכיפה והרס אותה. לאחר הקרב שוחזרה הכיפה בידי אדריכלים מקומיים.
כמו כל קבר עתין יומין יש שפקפקו בייחוס האתר לקדר, והמקום אושר באמינותו מאת 65 מגדולי הפוסקים השיעים, בהם האייתוללה מרעשי נג'פי.
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות