במסגרת פעילותי כמדריך טיולים ביקרתי עשרות פעמים הן בשילה הקדומה והן במסגד סידנא עלי בהרצליה. שאלת מיקום קברו של עלי עולה בכל פעם מחדש, ולכן הגיע הזמן לעשות סדר במקורות.
שתי מסורות עיקריות עומדות על הפרק. האחת מצביעה על שילה, והשנייה על חוף הים ליד הרצליה.
ברם, עוד לפני כל המקורות ההיסטוריים, פשט פסוקי התנ"ך מלמד שעלי נקבר בשילה. עלי מת בשילה ביום תבוסת קרב אבן העזר (שמואל א', ד), ומן הסתם נקבר בסמוך לעירו. חז"ל במסכת זבחים (קי"ח) מוסיפים: "כשמת עלי הכהן חרבה שילה", ואכן בחפירות הארכיאולוגיות התגלתה שכבת חורבן ושריפה מאותה תקופה.
המסורת לשילה נתמכת בשורה של מקורות היסטוריים. הקדום ביניהם - במחצית הראשונה של המאה ה-13 הביא ר' יעקב שליחו של ר' יחיאל מפריז רשימה מקומית של מקומות קדושים בארץ ישראל, ובה מסר: "בשילה קבור עלי הכהן הגדול ושני בניו".
לצדו עומדים שני מקורות נוספים מאותה תקופה. הפיוט "ארץ אשר לא במסכנות" ורשימת "קבלת צדיקי ארץ ישראל", המזכירים אף הם את הקבר בשילה. יש לציין שאזכורים אלו סתמיים הם ואינם מספקים ציון מדויק שניתן לאתר על בסיסו את המיקום המדויק.
כשמונים שנה לאחר מכן, בשנת 1333, מגיע ר' יצחק חילו מספרד ומתאר בספרו "שבילי ירושלים" מציאות מפתיעה בשילה: "שם יש קברי עלי כהן גדול ושני בניו חופני ופנחס והיא מצבה יפה מאוד והיהודים והמושלמנים מדליקין שם נרות תמיד. זקן מקובל אחד יושב אצל הציון הזה והוא אשכנזי ומתפרנס מהעתקת ספרים קדושים כמו ספר הבהיר של ר' נחוניה בן הקנה, ספר בטחון של ר' יהודה בן בתירה, ספר יצירה המיוחס לר' עקיבא ועוד ספרים אחרים".
הזיהוי הפיזי בשילה מתמקד במבנה הנקרא "כיפת השכינה" - מבנה עתיק בעל קירות משופעים ומשקוף מעוטר, הניצב מחוץ לתל, במרחק מהעיר הקדומה. גם ראש המשלחת הארכיאולוגית הדנית הנס קייר, שחפר בשילה בשנת 1929, הציע באופן עצמאי לזהות את קבר עלי במקום זה. לפני כעשור חידש יוחאי גרינגליק את המסורת בפועל, הציב שלט במקום וייסד הילולה שנתית בי' באייר, שנערכת מאז מידי שנה.
המסורת לסידנא עלי בהרצליה מאוחרת יותר. ר' אהרן צבי אשכנזי (יד אהרון, תקצ"ט) ציין שם את קבר עלי, ור' שאול הארנשטיין (גבעת שאול, תרנ"ג) הוסיף שאף הקראים עלו למקום לתפילה, עדות למסורת שכבר בעת כתיבתו הייתה מושרשת. לעומתם, ר' יהוסף שוורץ (תבואות הארץ, תר"ס) דחה את הזיהוי בתוקף: "הלא מת בשילה ומי הביאו למרחקים".
בשילה זכיתי להשתטח כמה פעמים על קבר עלי, וטרם הגעתי לסידנא עלי פניתי אל המקובל הגה"צ ר' אביש ציינוירט בעל "אבן השוהם", שפסק לי שאין מניעה להיכנס למסגד, כפי שנוהגים לבקר בקבר גד החוזה בחלחול הנמצא אף הוא בתוך מסגד.
גם לגבי תאריך הפטירה קיימת מחלוקת. במגילת תענית בתרא הובא: "בעשרה באייר מת עלי הכהן ושני בניו ונשבה ארון הברית". ואילו נוסח הגניזה הקהירית, מציין נוסח שונה לחלוטין: "בעשרין וארבעה בסיון מת עלי הכהן ונשבה הארון", ויש לשים לב שבנוסח זה אף נעדרים "שני בניו" מהציון. נוסח הגניזה מלמד שהישוב הקדום בארץ ישראל נהג לציין את היארצייט דווקא בכ"ד בסיון.
מבחינה היסטורית, המסורת לשילה מבוססת יותר. שלושה מקורות מהמאה ה-13 ואילך מעידים על קיום ציון בשילה, ואחד מהם מתאר נוכחות יהודית חיה ופעילה ממש לצד הקבר. המסורת לחוף הרצליה מאוחרת יותר ומעוררת קושי גיאוגרפי.
דעתי היא שאין לזלזל באף אחת מהמסורות, וראוי לקיים הילולא בשני האתרים.
נסיים בעדות נאמנה מידידי איש ירושלים הרב ישראל גליס שסיפר לי בהאי לישנא:
"באחד מלילות הקיץ החמימים לפני 8 שנים יצאו בחצות הלילה מישיבת 'אנשי המעמד' בירושלים קבוצת מקובלים מצוידים בנרות נשמה בראשות הגה"צ רבי אביש ציינוירט לעבר קברו המיוחס של עלי הכהן בהרצליה. המקובלים הגיעו למסגד לפנות בוקר, ושם הרעישו בתפילה לבורא העולם שיחוס וירחם על שארית הפליטה בארץ הקודש".
המאמר נכתב בסיוע מחקרו של החוקר דיויד שפירו, ובעבודתו של יוחאי גרינגליק שחידש את המסורת בפועל בשילה לפני עשור.
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות