
פרולוג
אחרי 4-5 שנים בישיבה גדולה, ובמהלך שנות ה'קיבוץ', מתחילה תקופה מרגשת - תקופת השידוכים. לרוב, גיל השידוכים מתחיל בגיל 21 ועד בכלל, כאשר הלחוצים ימהרו להתחתן ברגע הראשון שיוכלו, השאר יתחתנו בנחת, ויש כאלה שלצערנו עדיין מחפשים את זיווגם.
כל זה אמור דווקא בבחורים ה'רגילים' וה'נורמליים', אבל בחורים הבאים מבית עם רקע מעט שונה מהקלאס (מה שנקרא "עם תיק"), למשל במקרה שההורים גרושים, חוזרים בתשובה, חצי-חצי בעדות וכדומה - התהליך ייקח לרוב יותר זמן.
וגם הם, מצבם משופר בהרבה מהקטגוריה הנחותה ביותר בעולם השידוכים: בחורים ובחורות בעלי רקע רפואי. היחס אליהם הוא כמו אל מצורעים - הרי מי רוצה "להכניס את ראשו למיטה חולה". גם מצד השדכנים והשדכניות אין מספיק יחס ופעילות, והשדכנים מעדיפים לעשות "כסף קל" בשידוכים הרגילים.
בשטח, עשרות עשרות בחורים ובחורות בעלי רקע רפואי כזה ואחר מצפים וממתינים למצוא את זיווגם ההגון, אך בשל חוסר המודעות בציבור לעניין וחוסר בשדכנים בתחום - הם יושבים בבית הוריהם ושערותיהם מלבינות מצער.
לראשונה בתקשורת החרדית, ובאופן בלעדי ב'כיכר השבת', נביא לכם כאן בשבועות הקרובים את קולו וחוויותיו של מנשה - בחור ישיבה עם רקע רפואי מורכב, שישתף את הקוראים על עולם השידוכים המורכב של בעלי רקע רפואי.
המילים שלו שותתות דם והכאב ניכר מהם, והמטרה היא להציף את הנושא ככל הניתן, להעלות את המודעות לעניין, ואולי בזכות הרעש וגלי ההדף שייצור הפרסום - עוד בחורים ובחורות הממתינים לזיווגים יזכו להקים את ביתם.
>> למגזין המלא - לחצו כאן

פתיחה
שלום לכולם, שמי מנשה, אני מתמודד עם מחלת שרירים נדירה שגורמת בעיקר לצליעה בהליכה. חוץ מההתמודדות הרפואית, אני מתמודד כבר מספר שנים בעולם השידוכים, ואני כאן כדי לחשוף בפניכם כיצד זה נראה.
מי נמצא בעולם השידוכים הרפואיים? התחום כולל התמודדויות רפואיות שונות, המשתנות בין סוגי ההתמודדות ורמתן. ישנם מקרים "קלים" של סכרת או צליעה, או חולי סרטן שהתנקו (בחורים או בחורים שבעבר היו חולים בסרטן ויצאו ממנו בחסדי השם), לצד מקרים מורכבים של מוגבלויות בשל תאונות ומחלות שלעיתים הבחור או הבחורה נכים על כיסא גלגלים או יותר מכך. כל זאת, לצד תחום מחלות הנפש; בחורים או בחורות בעלי רקע נפשי כזה או אחר או שהיה להם בעבר.
למה דווקא עכשיו? בטח אתם שואלים מה קרה עכשיו שהחלטתי לפרסם את העניין, והתשובה היא שבאמת לא קרה כלום. לא קרה כלום עם עשרות עשרות רווקים ורווקות שממתינים לזיווגם. אצל רוב השדכנים הם מחוקים טוטאלית (כי הם "כאב ראש" ולא "כסף קל") ואפילו המתי מעט שכן עוסקים במסירות ובנאמנות בתחום כמעט ולא מצליחים לשדך בגלל חוסר מודעות של הציבור.
כן, כולם התפללו עליו או עליה כשקרה מה שקרה, אבל עכשיו כשהם מתמודדים בשידוכים - הם הפכו לשקופים. אף אחד לא חושב עליהם, לא מנסה לעזור - ובינתיים הרווקים והרווקות בעלי רקע רפואי מעלים אבק בביתם.
אני כאן כדי לזעוק: די! לא עוד! הגיע הזמן להציף את הנושא כמה שיותר, לזעוק את הזעקה של העולם הדומם שאינו מספיק מקבל ביטוי והכרה, וגם אנחנו זקוקים לכם!
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בשבועות הקרובים אקח אתכם למסע בעולמם הכאוב של השידוכים הרפואיים, התחושות והחוויות, המשברים והתקוות, וכל מה שעובר ומתרחש בעולם הדומם והמייסר הרחק מהניאון הנוצץ של עולם השידוכים הרגיל.
לתגובות, הארות והערות, הצעות לייעול או שיתוף סיפורים אישיים, פנו אלינו במייל: yshivotkh@gmail.com






0 תגובות