הרב עמוס לביא: "שואף להיות יותר מהרב עובדיה"

"הוא ישן בין 6:30 ל־8:00 בבוקר. וזהו", מעיד בהערצה עוזרו, מתן אפריאת, שמציין כי גם את מוצאי שבת העביר הרב בעיניים פקוחות, מאחר ואשתו חשה שלא בטוב והוא התלווה אליה לביקור לילי בבית החולים קפלן. ועם כל זאת, לפגישה שתוכננה לנו בבוקרו של יום שני הגיע הרב נמרץ ועירני. "הוא לא יגיד את זה, אבל אני אומר לך שהוא ישן אולי ארבע שעות מאז שהתעורר ביום חמישי שעבר", אמר לנו עוזרו לאחר מכן, "אתה יודע מה? אולי חמש שעות, אבל קשה לי להאמין".

כשבאים לנתח את התופעה המרשימה שעונה לשם "הרב עמוס לביא" כאן, ככל הנראה, נעוצים שורשי הסיפור: תלמיד חכם, עילוי, שהחליט לשבור מסגרות, גזר על עצמו בין ארבע לחמש שעות שינה בלבד בלילה ומקדיש את כל עתותיו ללימוד תורה. ואמנם, מעידים עליו כי שליטתו בש"ס ופוסקים מדהימה והוא מפגין בקיאות בציטטות באופן שגם רבנים המבוגרים ממנו ב־50 שנה מתקשים להגיע אליה. וכך, כבר בגיל 17 החל העלם הצעיר להעביר שיעורי תורה ומזה כשנה שהוא נע ונד ברחבי הארץ ומרביץ תורה בשומעיו, שנותרים פעורי פה למול מעין הידע של העלם הרך - שבכלל נולד בבית חילוני.

הרב עובדיה - מעריץ אך לא תמיד פוסק כמוהו

חדרו של הרב עמוס, שם הוא מעביר את מירב שעות היום והלילה בלימודים, נמצא במחסן שמתחת לביתו שברחוב אבן עזרא ברחובות. שלוש מדרגות היורדות מן החצר מובילות לדלת ישנה למראה שסוגרת על חדרון קטן. החדר מאוכלס בצפיפות במאות ספרי קודש, המסודרים בצורה מוקפדת על גבי ספרייה בלויה משימוש, הניצבת סמוך לשלחן פשוט. גם כיור ושירותים נמצאים במקום, על מנת שלא יצטרך לצאת מחדר הלימוד, לצד מיטה מתקפלת לימים בהם רעייתו אינה ישנה בבית.

על הקיר שתי תמונות קטנות של הרב עובדיה יוסף בצעירותו ותמונה אחת גדולה של "הבן איש חי". "שני רבנים שאני מאוד קשור אליהם", אומר הרב עמוס בצניעות. אלא שהרב הצעיר לא נותן להערכה הכנה שלו לגדולי הדור לעצור אותו ובעבר הוא לא חשש לפסוק הלכה נגד דעתו של הרב עובדיה יוסף. "הרב עובדיה הוא בחינה אחרת בדור הזה, אנחנו שותים בצמא את דבריו - אבל יש מקומות שהלכה לא כמותו", אומר הרב עמוס ומיד מוסיף: "ככה נראה לעניות דעתי".

ואת הדברים מעוררי המחלוקת הללו הוא אומר על בסיס מידע עצום שאגר במהלך שנותיו הלא רבות. כך למשל, את סט הספרים "ילקוט יוסף", אותם חיבר הרב יצחק יוסף שליט"א הוא סיים כבר בגיל 14. "רציתי ללמוד הרבה הלכות בזמן קצר, אז למדתי את כולו, עם חלק מהציונים, בתוך חודש", העיד הרב. במהלך השיחה הרב מצטט ראשונים ואחרונים כאילו היה נער שמשנן את לוח הכפל.

אופיו המרדני משהו, כך נראה, מקשה לקבל סמכות של ראשי ישיבות וכוללים שיפרסו עליו חסות כנהוג בקרב בני גילו. "לא להיות מתחת למישהו ולא לקבל הוראות ממישהו שאני בן דורו ויכול להיות בר פלוגתא שלו", מסביר הרב מדוע לא הסתדר בישיבה. "אנחנו צריכים לקבל רק מהראשונים", הוא מוסיף תוך שהוא מצביע על הספרים שסביבו.

אני שומע על ההערכה הרבה שנותנים לך בגילך הצעיר ומתקשה שלא להיזכר בימים שבהם דרך כוכבו של הרב הצעיר יאשיהו פינטו.

"הרב פינטו הוא אדמו"ר. אני לא אדמו"ר, להיפך, אני אפילו קצת נגד התופעה הזו. גדולי ספרד לא נהגו כמו שהוא נוהג".

אוזניים לו ולא ישמעו

הרב עמוס לביא נולד ברחבות למשפחה חילונית. צעדים ראשונים של חזרה בתשובה עשה כבר בגיל שמונה בגיל 14 החל הרב ללמוד בישיבת אחיעזר ברחובות וכשנה לאחר מכן, הבינו בישיבה כי הנער השקדן מתאים לישיבה חרדית יותר והוא הופנה אחר כבוד לבני ברק, אולם תוך פרק זמן קצר הבין כי גם כשמדובר באליתא החרדית, המסגרת הישיבתית לא עומדת בקצב הלימוד שלו: "בשעה 22:30 כיבוי אורות בישבה. אני רציתי ללמוד עוד, אבל לא הסכימו" ופנה ללימוד עצמי.

ככל שעברו השנים, כך תאבונו ללמוד רק גדל. סדר יומו האינטנסיבי החל באישון לילה, בשעה 00:30 והסתיים בשעה 19:00 בערב שלמחרת. "כשהייתי בא הביתה אמא שלי היתה מכינה לי לאכול, הייתי ישן כמה שעות וקם שוב ללמוד". וכדי להתמקד בלימוד ברעש וברחש הבלתי פוסקים של בית המדרש רכש אטמי אוזניים, ששימשו אותו עד שהגיל לגיל 18, אז החליט לפרוש לטובת לימוד עצמאי בביתו. ואגב, שעתיים ביממה מקדיש הרב ללימוד עם אחרים, בין אם מדובר בשיעור תורה ובין בלימוד פרטני עם תלמידים. "אני מעשר מהזמן שלי", מיטיב להגדיר הרב, "כי כתוב שמי שעושה כך, רואה ברכה בזמן שלו".

לא עומדים בקצב

בגיל 17 החל הרב למסור שיעורים בבית הכנסת "מקור השמחה" ברחובות - ומאז שמו הולך לפניו, תחילה בעירו ובשנה האחרונה גם ברחבי הארץ. "הרב הגיע גם לחיפה ועכו ומסר שם כמה וכמה שיעורים", אומרים תלמידיו, "מי ששמע אותו פעם אחת - נדלק".

ומה ש"מדליק" את התלמידים ההולכים ומתרבים הוא השילוב יוצא הדופן בין הגיל הצעיר, הידע המרשים והיכולת לדייק גם בפרטי הפרטים. כך למשל, מספר אברך חשוב, כיצד שיעור שגרתי שאליו הוזמן הרב הרב הפך ל"מופע קסמים" שריתק את הבאים שהתקשו להאמין למה שניצב בפניהם. הרב, כהרגלו, ציטט מזיכרונו הפנומנאלי הלכות ומובאות אינספור והפנה את קהל מאזיניו לספרות המקור שממנה הובאו הציטטות, תוך שהוא נוקב במספר העמוד ובמספר השורה המדויקים בלי לגלות כל סימני מאמץ. "אמרנו לו שיאט קצת את הקצב", נזכר אחד האברכים, שזכה ללמוד תחת לא מעט רבנים בעלי שם, "היינו בשוק כששמענו אותו. זה משהו לא רגיל". אלו שלא הספיקו את הקצב, חזרו על השיעור בדיסקים אותם חילק עוזרו.

כשהרב נשאל האם מדובר בזיכרון צילומי יוצא דופן או בטכניקת למידה מיוחדת הוא מעדיף לשמור על עמימות: "הכל בסייעתא דשמיא", הוא אומר וממהר להשפיל מבט, סימן לצניעות הבא לביטוי גם בהתנהלותו מול תלמידיו. "אני לא רוצה שתהיה סביבי חצר. אנשים אפילו לא יודעים היכן אני גר. אם באים לשיעורים ושאולים זה בסדר אבל אני רוצה רק ללמוד תורה".

"שואף להיות יותר מהרב עובדיה"

מה שמעמיד בספק את התיאוריה בנוגע לזיכרון הצילומי של הרב עמוס היא חוסר היכולת שלו לזכור אלמנטים בסיסיים בחיי היומיום, כאלה שלא קשורים לספרי הקודש. כך למשל, הרב לא זוכר מה מספר הטלפון הסלולרי שלו. "אני לא מכניס את המכשיר הזה לחדר שלי בכלל", אומר הרב, "גם כשאתה רואה אותו פה עכשיו זה בגלל שאשתי בבית חולים ואני בקשר איתה". גם את מספר תעודת זהות שלו הוא אינו יודע, ויותר מכך אף לא מבין מדוע יש לזכור את המספר: "רק את המספר טלפון של אשתי אני זוכר ובכל מקרה הוא כתוב על הספרים שלי למקרה שאשכח".

"יש לרב סלקציה במוח מה לזכור ומה לא", אומרים תלמידיו, "ברור שאם הוא היה רוצה, הוא היה זוכר. הקטע שהוא פשוט לא רוצה".

הרב כל כך מנותק מהנעשה בעולם הגדול, עד שהיה צריך הסבר מהי המחאה בנקאית. "דיברנו על נושא של ריבית בשיעור ורק שם הראו לי מה זה צ'ק. לא ידעתי מה זה". הפעם היחידה שהוא היה בבנק, מספר הרב, היתה לאחר החתונה - בכדי לחתום על המשכנתא לבית. על האיום האיראני הוא כלל לא שמע וגם לא על סערת ברית המילה בגרמניה.

"הדבר היחיד שמעניין אותי זו התורה כי זה הדבר היחיד שיביא את המשיח", אומר הרב ומעיד כי הגורם החיצוני היחיד שהוא מכיר זה חנות הספרים. רשימת הקניות היא ארוכה מאוד ולדבריו גם כמה מאות אלפי שקלים לא ישביעו את רצונו. "פעם בחודש וחצי-חודשיים אני יוצא לקנות ספרים ב־1,500 שקל", אומר הרב ומבהיר מיד שהוא חוסך בהרבה דברים אחרים בשביל הספרים הללו.

לסיום, שאלנו את הרב עמוס לביא האם הוא שואף להיות גדול כמו הרב עובדיה יוסף אותו הוא מעריץ כל כך. "מה פתאום?", אמר הרב הצעיר, "אני פותח את הספרים של הרב עובדיה ורואה באיזה גיל היה כשכתב אותם ומכוון להיות יותר טוב. אני שואף להיות יותר מהרב עובדיה יוסף".

הכתבה פורסמה בסוף השבוע במקומוני 'ידיעות תקשורת'