הדרת החרדים מהשואה: יום השואה והגבורה של מי?

אך בעוד "השואה" היתה של כלל העם היהודי, ופה ושם במהלך השנים ניתן לראות איזו התייחסות לקהילות או ליחידים מציבור שומרי התורה שמסרו נפשם על קידוש השם.

הרי "שהגבורה" שייכת אך ורק לאלו שאחזו בנשק כלשהו ולמארגני המרד, וללוחמי הפרטיזנים.

ברור שאותם אנשים שהתקוממו נגד החיה הנאצית ראויים לתואר גיבורים, אך מה עם גיבורי הרוח? אותם אנשים ענקי רוח שבשלהם ובשל כמותם העם היהודי שורד לדורות?!

היכן אותם יהודים שויתרו על מצרך נדיר כמו מעט מרגינה כדי להדליק בם נרות חנוכה או נרות שבת?!

היכן אותם יהודים שחסכו מפיתם הדלה ואגרו מעט קמח כדי לאפות מצה בפסח תוך כדי סכנת חיים בגוף ובנפש?!

היכן אותם יהודים ששמרו על תפילין בדרכים לא דרכים וויתרו על מעט זמן שינה שנותר להם לקראת יום עבודת פרך נוספת?!

היכן הם אותם רבני קהילות שלא עזבו את צאן מרעיתן ומסרו נפשם על קידוש השם למרות שיכלו להסתתר או לברוח?

ואכן כך הם עם סגולה

וכאן הבן שואל, מדוע ענקי רוח אלה שנזכרו לעיל ועוד דוגמאות רבות שכאלה לא זכו להכלל בתואר "הגבורה"?

האם מדינת ישראל החילונית שלקחה אפוטרופסות על השואה החליטה במודע לעקור כל זכר לאנשים קדושים וגיבורים אלו?
והתשובה הכואבת היא, כן מהדהד!

מדינת ישראל החילונית הדירה במשך שנים וממשיכה גם עכשיו להדיר את צבור שומרי התורה והמצוות מטקס יום השואה והגבורה, כדי שכל השיח יהיה רק בסגנון של כוחי ועוצם ידי , שיח שכולו בנוי זכרון סלקטיבי.

רוצה לומר: נזכור את מותם בגוף של מיליוני יהודים אך לא את רוחם האיתנה של מיליוני יהודים שמסרו נפשם תוך כדי זעקת "שמע ישראל" ולא נפגעה אמונתם בכי הוא זה.

ומכיוון שהמדינה הציונית-חילונית החליטה להדיר את הציבור החרדי מטקסי יום הזכרון, הן באיזכורם של אותם קדושים והן באיזכור מורשתם ואמונתם.

מה לכם "אחי" החילוניים כי תלינו על מעט אנשים שלא עומדים בצפירה? או על אותם בחורים שיצאו לגן סאקר ועשו מנגל?

וכי חלק יש לנו באותו יום?

וזאת עוד לפני שהתחשבנתי איתכם על בתי קפה ופיקניקים ביום תשעה באב.

אגב: ביום הקדיש הכללי לעילוי נשמת הנרצחים בשואה נכנסתם לבית הכנסת? אמרתם קדיש? עניתם אמן?