כשאח נגד אח - המנצח תמיד מפסיד

בטור תגובה ציני ומכליל משלי שפורסם בתקשורת החרדית, דימיתי את הרכב ישן ההוא לעם היהודי, והחרדי הוא זה שסוחב על גבו את המסורת היהודית למרות כל הקשיים, כאשר רבים נטשו אותה בדרך הקשה שעבר עמנו. לאחר פרסום מאמר התגובה שלי - התחלנו להתכתב ולהתווכח בתכתובות מייל הדדיות. כבר אז, למרות נעימותו וכשרון כתיבתו - העובדות פשוט לא בלבלו אותו.

כשכתבתי לו שאבי ואני, גיסי ואחי, אחותי וגיסתי, שכני ומעסיקי - כולם חרדים למהדרין וכולם עובדים ומשלמים מיסים - הוא אמר שאנחנו שונים מהכלל. כשסיפרתי על אלפי אנשי עסקים חרדים, בעלי מכולות, מוכרים בחנויות ספרים, עיתונאים וקצבים, נגרים ובעלי החנויות בשכונות החרדיות שהם חרדים, עובדים ומשלמים מיסים לא פחות מאחיהם החילונים - כתב לי בחביבותו, "ירח, בחייך, אל תהיה פולני"... ההתחמקות, ההכללה, חוסר ההיכרות עם המגזר החרדי הייתה אז, והיא קיימת עד היום.

בסיום התכתבותנו, הבטיח לפיד לבוא לסיור היכרות שערכתי בבני ברק לבכירי התקשורת. לצערי הוא לא בא... הוא הבטיח לשבת על כוס קפה - אני מחכה ל'נספרסו' הזה עד היום.

נזכרתי בהתכתבות הזאת כשקראתי את טיוטת חוק ההסדרים שפורסמה ע"י משרד האוצר בראשותו של לפיד. החוק כולל פגיעה שלא הייתה כמותה בהיסטוריה של המדינה באדם החרדי, באורח חייו, בדרך חינוכו, מגני הילדים ומעונות היום, ועד בתי הספר, הישיבות, הסמינרים לבנות, בהנחה בארנונה ובמשפחתונים, ובכל דבר שזז בחיינו כחרדים.

נדמה כי לפיד המתאגרף ניצח את לפיד הנינוח - ולפיד הבן עובר גם את לפיד האב המנוח.

תאמינו לי או שלא - אבל הדבר שכואב לי הרבה יותר מהעובדה שמשפחות רבות יותר יצטרכו לענות 'לא' לילד שמבקש עוד ממתק לשבת, ו'לא' לילדה שמבקשת נעליים חדשות - הוא הקיטוב שנוצר בעם והעובדה שהחרדים יחטפו מכה כה קשה - איננה מזיזה כלל, ואולי אף משמחת רבים בציבור הישראלי.

איננו מבקשים רחמים או סולידריות. אבל מה לעזאזל קרה לעם שלנו שחלקים ממנו שמחים על כך שחלקים אחרים סופגים מכה בכיסם, בדרך חינוכם ובאורח חייהם? מה קרה לציבור הישראלי שהדרך היחידה ששר האוצר יכול להימלט מביקורת תקשורתית על העלאת המע"מ, העלאת מס ההכנסה והעלאת יוקר המחיה, היא בכך שייכנס קצת בח"כים החרדים?!...

לפני כעשור, כשטומי לפיד האב כיהן בממשלה והחרדים סבלו לא מעט מנחת זרועו, יצא שיר חסידי שניסה לעודד את הרחוב החרדי. מילות השיר מתאימות גם היום, עשר שנים אחרי, כשלפיד הבן הולך לצערי בדרכי אביו בזריעת איבה כנגד החרדים ובהובלת פגיעה כל כך קשה באורח חייהם של מאות אלפי אזרחים בישראל השונים במעט מאורח החיים המוכר לו כל כך הכולל ''קממבר וכוס יין בורדו''.

המילים בשיר הסתיימו כך: "לפיד של אש קוצף ורועש, שורף ומבעיר את העיר. לא מותיר שריד, תקווה ואחווה - להפריד בכל מחיר. מלחמת אחים רק להשמיד את העבר, גם העתיד. ה' אלוקי - עד מתי". השיר ארוך וכואב, אך על המשפט האחרון שלו - אני בטוח שגם נפתלי בנט, האיש שחתום לא פחות על שלל הגזירות שיקרעו את הרחוב החרדי, היה חותם עליו - "כשאח נגד אח - המנצח תמיד מפסיד".

הטור פורסם ב"ידיעות אחרונות"