ההנהגה החרדית אשמה באלימות נגד חיילים חרדים

יש אלימות חרדית כלפי חיילים חרדים? לפיד אשם. אלפי אברכים לא מתחילים את החודש? לפיד אשם. קמפיין החרד"קים? ברור שלפיד אשם.

משום מה, תמיד הדוגמה החרדית היא, אם הוא נראה כמו חרדי, אם הוא לבוש כמו חרדי, אם הוא מדבר כמו חרדי אז הוא צודק. לחלוטין לא ניתן להאשים אותו במשהו מן העוולות המתקיימות סביבנו.

נכון, יש יוצאים מן הכלל - הסיקריקים. בשנים האחרונות המסבירנים החרדים הפכו אותם לשעיר לעזאזל. יש אלימות חרדית? זה לא אנחנו זה הסיקריקים, יורקים בבית שמש? אילו רק שומרי החומות, וכן הלאה כיד ה' הטובה על יח"צננו.

האמת, ברבות מן הטענות הללו יש יסוד של אמת. לפיד אכן גרם להקצנה בתוכינו, קבוצות קיצוניות משחירות את הציבור החרדי כולו בהתנהגותן הקיצונית. אבל אשמים אנחנו.

המנהיגות הפוליטית הרופסת שלנו, היא גורם ישיר לאירועים קיצוניים. כשחברי הכנסת החרדים נואמים מעל לכל במה באירועים חילוניים (כדי להשתיק את המקטרגים): "מי שלא לומד שילך לצבא", לא ייתכן שאותו אחד שהולך לצבא לא מקבל תמיכה וסיוע מהם. כשישנה אלימות נגד חיילים החרדים, לא סביר בשום צורה שהיא שכמעט אף חבר כנסת חרדי לא יגנה את התופעה. במקום להנהיג בתוך הציבור החרדי פנימה, ההנהגה הפוליטית-חרדית נסחפת אחרי הקיצוניים שבתוכנו ובעקיפין מסייעת לתקיפתה חיילים, להתנגדות להשתלבות בתעסוקה ועוד.

נכון, נודה על האמת, התקשורת החילונית לא חובבת חרדים, והחייל החרדי שהותקף אתמול במאה שערים יצא משם בעור שיניו ללא פגיעות חמורות, אבל תקיפה שהיא נגד המהות שלנו כיהודים, אלימות שהיא מנוגדת למוסריות ולהנהגות הנובעות מתורתנו, שוב לא קיבלה גינוי חריף והוקעה מצד מי שאמור לגנות ולהוקיע. התנהגות רופסת זו שוב תראה לאותם קיצוניים פורעי חוק המדינה ורומסי חוקי התורה, שידם על העליונה והם יכולים להוביל באלימות את הפסבדו-אידאולוגיה שלהם.

אם יש רב (והוא ישנו) שפוסק בניגוד גמור לכל עיקרון הלכתי, יהודי ומוסרי שצריך לגרש את הילדים שלנו לובשי המדים בכוח מבית הכנסת כי הם מטמאים במגע ובמשא, ואין פוצה פה - אנחנו אשמים.

אם מתנהל קמפיין גבלסי-פרושמי אכזרי, נגד חיילים חרדים או חרדים עובדים, וההנהגה שותקת זה רק ילך וידרדר.

אנחנו עדים לתקופה בה לראשונה, האידאולוגיה החרדית עומדת במצב של העדר מנהיגות, בלבול וסכסוך השיטות. למרות שרוב מניין ובניין של הציבור החרדי (כולל מרן הרב שך זצ"ל, לצורך הדוגמה) חושב שעל מי שלא לומד ללכת לצבא, אין אמירה ברורה וחדה בריש-גליי בנושא - בבחינת אחד בפה ואחד בלב.

למרות שעבודה לשם פרנסה היא עובדת חיים, פסו אנשי אמונה מאיתנו כמו אלו שעמדו לנו בדורות הקודמים שיאמרו ויבהירו עד כמה: "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמיים" ויכוונו אותו לדרך הנכונה השומרת על התורה הקדושה ויחד עם זאת על חיים תקינים.

והעיוות החולני הזה לפיו מה שמותר להגיד בין אדם לחברו אסור לומר ברחובות קרייה, שריר וקיים ומתנקם בנו על כל צעד ושעל.

אם היינו אומרים בצורה חדה וברורה את שאנו חושבים - שאנו נגד אלימות, שאנו בעד יציאה לשוק העבודה לאלו המתאימים וכו' - הקיצוניים השוליים הללו היו נעלמים ונשטפים בשטף ההיגיון הצרוף שהיה אומר את דברו.