"עריכת ברית מילה היא טובת הילד"

עמדת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני היא כי הכרעת בית הדין התקבלה בהתבסס על עקרון טובת הילד - עריכת ברית מילה לילד יהודי בישראל משקפת את טובתו ואת זכותו, וחובת ההוכחה מוטלת על הטוען להיפך. כמובן, אם יש בעיה רפואית, מחייבת ההלכה שלא לסכן את הילד – מצוות ברית מילה אינה דוחה פיקוח נפש.

היועץ המשפטי לשיפוט הרבני מציין בעמדתו כי במקרה דומה שנדון לפני מספר שנים לפני בית המשפט לענייני משפחה הסתפק בית המשפט במכתב של רופא שלא היה בגדר חוות דעת רפואית, ובו נכתב שרצוי לערוך את הברית מהר ככל האפשר. למרות שבאותו מקרה התנגד האב מטעמים אידיאולוגיים לעריכת ברית מילה, בית המשפט לא ביקש תסקיר של עובד סוציאלי, בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה לא הביע שם כל עמדה במחלוקת שבין ההורים, ואפוטרופסית-לדין שמינה בית המשפט אמרה שאין בידה לגבש עמדה. במקרה הנדון כעת בבג"ץ הפנה בית הדין הרבני את התינוק לבדיקה רפואית, ובית הדין הגדול אף הציע לעותרת כי הבדיקה תיערך בידי רופא מומחה שיהיה מקובל עליה.

עו"ד הרב יעקבי מוכיח מפסיקת בית המשפט העליון כי בית הדין מוסמך לדון ולהכריע בכל הנושאים המצויים במחלוקת בין בני הזוג ערב הגירושין אם הם נכרכו בגירושין. "פיצול ההתדיינות או האחדת ההתדיינות בעניינים הכרוכים בגירושין הם עניין למחוקק, והוא אמר את דברו במפורש. בסעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים קבע המחוקק כי יש להעדיף את רצונו של בן הזוג המבקש לכרוך עניינים בתביעת גירושין על פני רצונו של בן הזוג שכנגד המעדיף לפצל את העניינים בשתי ערכאות".

עו"ד הרב יעקבי יוצא חוצץ נגד פרשנות מגמתית המנסה לצמצם את סמכויות בתי הדין הרבניים. הוא קובע כי פיצול הטיפול בעניינם של ההורים וילדיהם בכל הקשור לענייני האפוטרופסות בערכאות שונות גורם להכבדה דיונית מיותרת ומזיקה, והוא עלול אף לפגום במתן החלטות ראויות.

הרב יעקבי מוסיף כי מאז חקיקת חוק שיפוט בתי דין רבניים, חוק הדיינים, ובמיוחד מאז חקיקת חוק יסוד, השפיטה הקובע כי בתי הדין הדתיים הם חלק ממערכת המשפט, חייב בית המשפט לשוות לנגד עיניו את חשיבות שילובו המלא והשוויוני של בית הדין הדתי בתוך מערכת המשפט.

יש לתת תוכן מלא ואמִתי להצהרת בית המשפט כי "בית הדין הדתי הוא חלק אינטגרלי של מערכת השיפוט בישראל". שיקולים סמויים המשקפים רצון להצר את סמכויות בית הדין הרבני אך מן הסיבה כי הוא בית דין דתי וחשש מפני השיקולים הדתיים שיכול שהם מדריכים אותו – אינם ראויים. בית הדין הדתי רשאי להצהיר על עמדותיו הדתיות בגאון ובגלוי, ובלבד שפסיקתו תעמוד בגדרי סמכויותיו לפי החוק.

הרב יעקבי מציין כי קיים איזון חוזר בין התרבות הישראלית של ימינו ובין בתי הדין הרבניים. דייני ישראל בתוך עמם הם יושבים, והם ערים לתמורות הזמנים. יעידו על כך מאות ואלפי פסקי הדין שפורסמו מאז קום המדינה. עם זאת, "תמורות אלו פסחו לפחות על מצווה אחת, והיא ברית המילה! מצווה זו עושים כל ישראל בשמחה! אסור שהוראת בית הדין תיתפס ככפייה דתית. בהכרעתם קיבלו בתי הדין את עמדת האב לאו דווקא בגלל שזו מצווה דתית, אלא דווקא בגלל שזו טובת הילד המסוים שעניינו נדון לפני בית הדין".

עוד מוסיף כי לשונם של בתי הדין הרבניים היא לשון ההלכה והמשפט העברי. פסיקתם של בתי הדין הרבניים מעשירה את הפסיקה הישראלית ואת התרבות הישראלית, והיא בלתי נפרדת מהווייתה של ישראל בהיותה מדינה יהודית ודמוקרטית. ברוב רובם של המקרים בית הדין קולע אל השערה גם לפי אמות המידה הקבועות בחוק, ויעידו על כך מיעוט העתירות המתקבלות נגד בתי הדין הרבניים. "היה ובית הדין הדתי לא פעל על פי אמות המידה שנקבעו בחוק ובפסיקה, הרי שערי בג"ץ פתוחים לפני המבקש להלין על כך. מכאן ועד יצירת כללי פרשנות, גלויים או סמויים, המצרים את סמכות בית הדין הדתי אך ורק בשל היותו כזה – רחוקה הדרך, ומן הראוי שבית המשפט הנכבד יצהיר כי אבד הכלח על אותה גישה".