המלך בשדה / לקראת 'אלול'

בחורי החמד חוזרים עתה לזמן של עלייה בתורה ויראת שמיים. יש מהם הבטוחים כי אפילו חייטים אינם. אך המטרה כעת היא לא לראות את החייט שאיננו, אלא את המלך שישנו • לקראת 'אלול' (חרדים)

מנחם מן | כיכר השבת |
אילוסטרציה, למצולם אין קשר לנאמר בכתבה (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)

א.

ראש הישיבה שליט"א היה מרבה לספר סיפור זה מהמדרש ולנתחו בחוכמתו הוא:

כרך אחד היה ברומי ובתוכו שוכנת עירה קטנה ונחשלת- 'עיר החייטים'. כך נהוג היה בקדמת דנא. לכל מדינה כרכים רבים ובתוך כל כרך עיירות וכפרים לרוב. עיר עיר ותושביה, כפר כפר ואומלליו. וב'עיר החייטים' בעלי מקצוע לרוב המתחרים איש ברעו. זה מוריד מחיר במכפלת וזה מוריד ב'פאנס' זה מגיב בהצרה בחצי המחיר וחברו משיב לו ב'אחד פלוס אחד' מנגד. חיים של חייטים.

ובעיירה מתגורר 'יוסטה החייט' חייט בן חייט ויש שיאמרו אף נכד של חייט. בור ועם הארץ ידיו ממשמשות תדיר בחוטים ובמחטים וליבו הגס מתמזג ביין ובשכר.

לימים עברה שיירת המלך בכרכים ובעיירות והגיעה אף לעיירת החייטים. יום של חג הוכרז ושביתת מלאכה. הכל עשו את דרכם לשפת הנהר שם יזכו לחזות בשיירה המלכותית ולתת לעפעפיהם דרור מחוטי הצמר ולהמירם פעם אחת בחזיון של ממש ב'מלך ושריו'.

השיירה חלפה בתרועות ובשמחה והחייטים המאושרים שבו לעבודתם ולשגרתם. לא כן 'יוסטה' מיודעינו. אבק הדרכים של שיירת הסוסים הציתה אש בלבבו ובתוכו גמלה החלטה "אסע לי לעיר הבירה ואזכה להביט מקרוב במלך ובפמלייתו". וכך עשה. נפרד החייט משכניו ומכריו ושם פעמיו לעיר הגדולה.

ב.

ובעיר הבירה האיר מזלו, אט אט שכבות גסות הרוח נתפוררו מליבו, וידיו המגושמות החלו רוחצות במים וסבון. התקין לעצמו חליפה מכובדת והחיש צעדיו לארמון המלכות. לא יודע יוסטא בטיב מלכים ושרים, ושכלו המצומצם לא מכיר בגינוי מלכות ובטח שלא בקביעת תורות ובהזמנות. שומר הסף דוחהו בבוז, אך עקשנותו של החייט גדולה מכח הזרוע ויוסטה נכנס פנימה עומד ומשתומם מפאר והדר עליהם אפילו לא ידע לחלום. ומולו מלך רומי בכבודו ובעצמו מתפעל ממראהו החיצוני ומזמינו היישר ללשכתו המפוארת לשיחה של מלכות. ומשיחה זו יוצאים שתי תובנות; יוסטה מוצא חן בעיני המלך. והמלך אוהב את יוסטה. שיחה מזמינה שיחה. תרבות משתלטת על בערות והמלך ממנה את יוסטה אוהבו לשר של ממש.

ג.

ובעיירת החיטים שוב התרגשות. המלך שולח שר מטעמו לעמוד על טיב העיירה ולחזק את בדק הבית. כבישי עפר נסללים, בתים וחצרות מצטחצחים. העיירה מוכנה ומזומנה לקבל את שליח המלך. אבק דרכים מכריז על בוא השיירה, רצים ראשונים כבר מגיעים בחיפזון והנה השר הנכבד על סוסו עובר בתלם מביט באנשי העיירה ממרום מושבו, מושיט יד עטויה בכפפות שרד לראשי העיר ומכריז: "אהיה כאן לארבעה ימים ואעמוד על טיבם של אנשי העיר וראשיה".

ד.

ובשוק החייטים המולה. השר הנכבד דומה כתאום לאותו יוסטה שיצא לעיר הבירה וטרם שב. האמנם יש לו אח במלכות? דיונים של ממש מתנהלים ובסופם יוצאת החלטה. יצאו מכאן כעת ראשי הקהילה ובידיהם תשורה לשר הנכבד ובאם יתאפשר ובאם מזלם יעמוד לצידם יעזו וישאלו לשר הנכבד האם אח יש לו.

המשלחת יוצאת וברכיהם כושלות, איש תומך באחיו והנה הם בפתח לשכתו הזמנית של השר. דלתות נסגרות. ושאלתם פורצת חוצה. השר רק מחייך לעומתם ואינו מגיב. במקום מילים זולגות דמעות. השר מתנער ויורה משפט לחלל האוויר "אני הוא יוסטה החייט".

ה.

וכראות השר את תמיהתם וכשמוע השר את תדהמת היוצאת ללא קול "כייצד חייט הגיע למלוכה". מביט בהם יוסטה בעוז ובורר מילותיו - "תמיהתי" הוא אומר "גדולה משלכם!" אמר ולא יסף.

ו.

כאן מרים ראש הישיבה את קולו ושואל: "הייתכן? היש תמיהה גדולה יותר מתמיהתם של חייטי העיר? היש שאלה גדולה יותר במעמד זה מהשאלה כיצד חייט נשעה שר?"

הוא מותיב לה והוא מפרק לה: תמיהתם של חייטי העיר נכונה ומוצדקת. אך תמיהתו של יוסטה השר גדולה היא אף יותר. "אתם תמהים כיצד חייט פשוט נעשה שר, אך אני תמה תמיהה משלי, כיצד שר חשוב ונכבד היה כל כך הרבה שנים... חייט".

ז.

בחורי החמד חוזרים עתה לזמן של עלייה בתורה ויראת שמיים. יש מהם הבטוחים כי אפילו חייטים אינם. אך המטרה כעת היא לא לראות את החייט שאיננו, אלא את המלך שישנו, טמון עמוק עמוק בתוכו ובפנימיותו של כל בחור ישיבה. בואו נחסוך מעצמינו את התמיהה העתידית "הכיצד מלך היה כ"כ הרבה זמן גורף ביבים" ונמצא כבר עכשיו את ניצני המלכות הקיימים בנו כבניו של מלך המלכים.

מנחם מן הוא עיתונאי ופובליציסט חרדי Yoredea.man@gmail.com

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר