כשהגר"ש אוירבך ביקש לקרוא את הכתבה על הגר"ד לנדו

מסתבר שלמרות המתיחות הרעיונית, ההערכה בין גדולי ישראל נשארה כמות שהיא. הרב יעקב ב. פרידמן בעדות מיוחדת: כשהגר"ש אוירבך ביקש לקרוא את כתבת הפרופיל על הגר"ד לנדו (חרדים)

ישראל כהן | כיכר השבת |
הגר"ש אוירבך (באדיבות המצלם)

בסוף השבוע מפרסם הוגה הדעות הרב יעקב ב. פרידמן בטורו בעיתון "בקהילה" סיפור מעניין ששופך מעט אור אחר על היחסים בין גדולי ישראל, ומלמד על זווית הראייה השונה שלהם לעיתים למחלוקות ולסיפורי העיתים.

כידוע, בעבר, לפני הקמת תנועת "דגל התורה" והמחלוקת הקשה ששררה בשנת תשמ"ט, שררו יחסי ההערכה הדדית וידידות קרובה בין הגאונים רבי דב לנדו ראש ישיבת סלבודקא ורבי שמואל אוירבך מנהיג הפלג הירושלמי כיום.

לאחר פתיחת המפלגה והתבטאותו בכתב של הגר"ד לנדו בזמנו (לפני למעלה מ-25 שנה) על הצורך של ציבור בני התורה הליטאיים לנהוג באופן שונה ולא לקדש את המפלגתיות, בפרט לא את המחלוקת עם ציבור החסידים, נוצר קרע עמוק בין השניים ובשנים שלאחר מכן זכה הגר"ד לנדו להתעלמות מוחלטת בציבוריות הליטאית הרשמית כמו גם בעיתון "יתד נאמן" שנשלט אז ע"י ההנהגה הפוליטית והציבורית המזוהה כיום עם הפלג הירושלמי.

רק בשנים האחרונות, לאחר הנהגתם של גדולי ישראל מרנן הגראי"ל שטיינמן והגר"ח קנייבסקי והמהפך בשליטה בעיתון יתד נאמן, שב והתחלף היחס וכיום זוכה כמובן הגר"ד לנדו לכבוד הראוי לו.

הרב יעקב ב. פרידמן, פרסם במגזין החג של העיתון כתבת פרופיל מקיפה על דמותו הדגולה והטמירה של הגר"ד לנדו הנחשב לאחד מגדולי תלמידי החכמים בדורנו ומגדולי תלמידי מרן החזון איש זצ״ל.

בסוף השבוע האחרון, חושף פרידמן את ההתעניינות של הגר"ש אוירבך בכתבה על דמותו של הגר"ד לנדו וכן את ההערכה העצומה שלו לגאונותו בתורה. "ביום רביעי של חול המועד נסעתי עם משפחתי להקביל את פני מו"ר מרן הגר"ש אויערבאך". כותב הרב פרידמן, "הגשתי למרן את ספרי החדש 'בהגיגי תבער אש'. הוא פתח את הספר, עבר במהירות ודריכות על תוכן הפרקים, וחזר ועיין בתוכן, היה ניכר שמשהו מציק לו. כאילו נשמט משהו מתוכן הספר".

"ואז הסתכל בי במבט מאוכזב מאד, ושאל בפליאה: "סיפרו לי אתמול שכתבת בחג על הגאון רבי דוב לנדו. למה זה לא מופיע כאן?"

"זה מופיע במקום אחר", גמגמתי.

האכזבה שלו הייתה פנימית מאד. "אה, שם. חבל מאד. רציתי לקרא. יש לנו ידידות נפש גדולה מ-א-ד!".

הייתי שוטה מוחלט לולא ניצלתי את ההזדמנות. "מאיפה החלה ההכרות של הראש ישיבה עם רבי דוב לנדו?" שאלתי.

הוא חייך בערגה, "נפגשנו פעם בבית הבראה של 'ועד הישיבות'. דברנו שעות ארוכות בלימוד. ומאז נפשי קשורה בנפשו".

"הראש ישיבה ידיד טוב שלו", העזתי ושאלתי.

רבי שמואל התרגש מאד. "הכי טוב שיש. הכי טוב שיש! נפלאה אהבתנו!".

"הקשר של הראש ישיבה אתו היה קשר נדיר?" שאלתי שנית.

"לא נדיר", תיקן. "אחד יחיד ומיוחד. אין קשרים כאלו. אין לתאר ואין לשער את הברית שאיחדה בינינו".

"קשר החיבה והידידות נותר גם היום?" שבתי והעזתי פנים.

הוא התרגש. "היום. ואתמול. ומחר. תמיד! תמיד!". הוא שב והציץ בספר בערגה. "אז זה לא נמצא כאן המאמר ההוא, אה?"

"ראיתי בשנותיי את רבי שמואל בהשתפך עליו נפשו. מעטים המקרים שהתרגש כל כך. והייתי עד לגרעין האהבה הפנימי של תלמידי חכמים בלבלובו. גרעין-אהבה החָבוּק בפנימיות עשירה כל כך - המגוננת עליו מכל מחלוקת ומדון. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה הפנימית הטהורה הזו בין ענקי התורה, ונהרות לא ישטפוה!" מסכם הרב פרידמן

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר