1.
"אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה". ביום שלישי הקרוב יחול יום השנה הארבעים להסתלקות הרבי ה'בית ישראל' זצ"ל. אומנם איני נמנה על קהל חסידי גור, אך סבא, הרב שלמה הכהן קוק זצ"ל, היה תלמידו וחסידו של הרבי במובנים רבים וקנה ממנו שעות רבות של תורה וחסידות לצד שיחות של תלמידי-חכמים הצריכות לימוד.
פינה מיוחדת הייתה שמורה בליבו של הרבי זצ"ל לתלמידי ישיבת חברון. הקרבה הגיאוגרפית של הישיבה בגאולה למעונו של הרבי הפכה גם לקרבת לב, וכמים הפנים אל הפנים. סבא זצ"ל – שזכה בגור לכינוי "ר' שלמה טבריינר" על שם עיר מוצאו – נמנה על הבחורים שהתקשרו רוחנית עם הרבי, ביקרו אצלו תכופות וספגו את השפעתו. להפתעת החסידים, היה הרבי יושב ומשוחח שעות ארוכות עם הבחורים הליטאים המגולחים.
לצערנו, אין בידינו תיעוד אודות תוכן השיחות המרוממות שהתקיימו בקודש פנימה בין הרבי לתלמידי ישיבת חברון, אך זיכרונות בודדים הגיעו לאוזניי. הראשון שבהם הוא זיכרון ששמעתי מכלי ראשון המעיד על ניסיונו של הרבי להשפיע בענייני קדושה וטהרה גם בקרב האברכים הליטאים הצעירים.
דודי זקני הרב שמשון אפשתין נמנה אף הוא על החברונער'ס שזכו להתקרב ל'בית ישראל'. יום אחד נכנסו שני הגיסים, סבא והדוד ר' שמשון, לקודש פנימה. הרבי, שהכיר את שני החברונערס אך לא ידע על הקשר המשפחתי ביניהם, התעניין: האם אתם קרובים?
"כן", השיבו שני הגיסים והביטו זה בזה במבוכה.
"הכיצד?", הוסיף הרבי והקשה.
בדחילו ורחימו השיבו: "אנחנו נשואים לשתי אחיות".
הרבי הגיב מיד (ביידיש): "אצלנו לא מתבטאים כך. אצלנו אומרים: שנינו חתנים באותו בית"...
כעשרים שנה מאוחר יותר, עם היוודע הבשורה הנוראה על התאונה הטראגית שקיפדה את חייו של סבא, סבתא ושני ילדיהם, התאבל הרבי מאד וביקש ממקורביו לעדכנו בפרטי מסע ההלוויה שהחל ברחובות והסתיים בירושלים. בעיר הקודש הצטרף הרבי ללוות את המיטות בדרכן להר הזיתים.
2.
גם אחיו הצעיר של סבא, יבדלחט"א רבי שמחה – רב ואב"ד רחובות, נקשר בעבותות אהבה לרבי. הקשר נמשך גם לאחר שעזב את ישיבת חברון ובא בברית הנישואין. ר' שמחה זכה לחזות בעיניו במופת של ממש מפי קודשו של הרבי ביום לידת בנו.
היה זה יום שישי בפניא דמעלי שבתא. רבי שמחה ורעייתו הרבנית נחמה חבקו בן בבית החולים 'ביקור חולים'. תוך רגעים הוחלפה ההתרגשות בדאגה. "סוג הדם של התינוק לא מתאים", הודיע הרופא. "חייבים להחליף לו דם".
באותם ימים, הייתה זו פרוצדורה מורכבת ומסוכנת. הרופא פקד על אבי הבן לחתום על הסכמתו לתהליך. "אני לא יכול להחליט לבד, אני רוצה להתייעץ", ביקש ר' שמחה.
בלית ברירה הגיב הרופא: "נמתין לך כמה דקות, אך אם לא תחזור לכאן עם תשובה – ניאלץ להחליף לתינוק את הדם גם בלי אישור. התהליך קריטי מבחינתנו".
ר' שמחה אץ-רץ לבית מדרשו של הרבי ה'בית ישראל'. החסידים התנועעו בדביקות, קיבלו את היום השביעי ב'מזמור שיר ליום השבת', אך לר' שמחה לא הייתה ברירה. בעיצומה של קבלת השבת 'נדחף' למקומו של הרבי בנשימות כבדות.
בטרם הספיק לפצות את פיו, לספר על דבר מה בא לכאן בבהלה, זכה מהרבי לטפיחה על שכמו: "שמחה, אתה יכול לחזור לבית החולים".
הוא ניסה לברר: "הם מבקשים שאחתום. האם לחתום?". ושוב הרבי חוזר ואומר: "הכל בסדר, הכל בסדר. תחזור".
עם שובו לבית החולים, הודיע לו הרופא: בדקנו שוב את הילד – והכל בסדר. אין צורך בדם חדש ואין צורך בחתימה.
ויהי לפלא.
3.
ביום ראשון, ג' בכסלו תשנ"ה, נפטר אב"ד ירושלים הרב שילה רפאל זצ"ל לאחר מחלה קשה וקצרה – והוא בן 54 שנים. מי שלא הכירו מקרוב הופתעו לשמוע כי הרב רפאל בחר להיטמן בחלקת חסידי גור בהר המנוחות בירושלים. וכי מה לבנו של מנהיג המפד"ל בחלקת חסידי גור? בני משפחתו וידידיו ידעו על הקשר המיוחד שהיה לו עם הרבי ה'בית ישראל'. ידעו, אך לא ידעו עד כמה.
הקשר בין שילה הצעיר לרבי נרקם כשהיה בן 20, תלמיד בישיבת חברון. ליל שבת אחד הלך עם חבריו מהישיבה ל'טיש'. לימים כתב: "נסחפתי אחר אישיותו של הרבי, נדלקתי מעוצמתו הרוחנית. נכוויתי ממבטו". הוא נפגש רבות עם האדמו"ר ואת כל הפגישות נהג לסכם במחברות.
יום אחד, ללא כל הכנה, אמר לו הרבי: "יש לך עוד שלושים שנה"...
שילה מיהר כדרכו להעלות את על הכתב את הציטוט המדויק מפי קודשו של הרבי, כולל התאריך בו נאמר.
לאחר פטירתו פתחו בני משפחתו את המחברת וגילו לחרדתם: שלושים שנה בדיוק לפני יום הפטירה, יצאו הדברים מפי הרבי.
4.
הרבי הוא הגבר אשר כונן מחדש את חסידות גור המפוארת לאחר החורבן שניחת עליה בשואה הנוראה. הרבי חווה על בשרו את מוראות השואה, בה איבד את בני משפחתו הקרובים, כולל רעייתו וכל ילדיו. למרות תקיפות הדעת הנוראה בה ניחן, לא קהה הכאב מליבו, אך כדרכו היה מבטא זאת במילים ספורות.
הרב יוסף זייבלד מספר עובדה לא ידועה אשר בדידו הווה: "איני יכול לשכוח חווית ילדות: יצאתי מ'חיידר' עץ חיים והתלוויתי למשגיח הצדיק הירושלמי ר' אריה לוין זצ"ל בדרכו לביתו. לפתע עצרה מכונית בשולי הדרך. הרבי, ה'בית ישראל', יושב בתוכה ופונה: 'ר' אריה, לאן אתה צריך לנסוע? ניקח אותך'. נפרדתי מר' אריה והתכוננתי להמשיך בהליכה.
אבל אז הרבי הביט בי ואמר: 'כך עושים לבני לוויה?', כשהוא מצטט את דברי הגמרא במסכת חולין לפיהם אל לו לאדם לנטוש את בן לווייתו בגפו.
"ר' אריה ואני נכנסנו יחד למכונית. ר' אריה שאל לשלום הרבי. 'היום הוא יום קשה', השיב הרבי ועקר אנחה, 'יום היארצייט של הבנים'. ר' אריה, כדרכו בקודש, ניסה לומר דברי חיזוק ותנחומים, אך הרבי הרים ידו כאומר: קשה לי לדבר על-כך.
"כשהמכונית הגיעה לביתו של המשגיח בשכונת כנסת, ירד ר' אריה מהרכב והודה לרבי על ה'טרמפ'. התכוננתי לצאת אף אני בעקבותיו, אך הרבי שאל את כתובת מגורי הורי והתעקש לקחת אותי עד לפתח ביתי..."
המחזה הזה, שיש בו רגישות רבה לילד ירושלמי פשוט, נחרט בליבו כל ימיו. רבי ענק שיש בו רגישות נדירה לצד תקיפות נוראה.
5.
ומי לנו גדול ממו"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל – שמילותיו נשקלו בפלס – שהתבטא אודות כ"ק מרן ה'בית ישראל' זי"ע: "הוא היה מורם מעם".
הוא ימליץ טוב בעדנו.
שלמה קוק הוא עורך עיתון ׳בקהילה׳. המאמר פורסם ב׳בקהילה׳.
0 תגובות